בש"פ 5338/15 גלב קצמן נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ב' שגיא )

בעמ"ת 58409-07-15 מיום 2.8.2015 בגדרה נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ש' בקר ) במ"ת 37044-07-15 ומ"ת 47703-07-15 מיום 26.7.2015.

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות לדירה בכוונה לגנוב וגניבה. לפי האמור בכתב האישום, ביום 18.7.2015 בסמוך לשעה 23:30 התפרץ המבקש לדירתו של המתלונן בתל אביב בכוונה לבצע גניבה. המבקש טיפס על דלי הפוך אשר היה צמוד לקיר המטבח החיצוני של הדירה, הוא הכניס ידיו מבעד לשלבי תריס מרפסת המטבח, פתח את מנעול התריס, טיפס ונכנס דרכו לתוך הדירה. כאשר היה בדירה פתח המבקש את ארונות המטבח וגנב צרורות מפתחות.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את המבקש עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים בבית משפט השלום ביום 26.7.2015 הסכים הסניגור לקיומן של ראיות לכאורה בכל הנוגע לעבירת ההתפרצות אך טען כי אין ראיות לכאורה בנוגע לעבירת הגניבה, והתובעת הסכימה מצדה כי קיימת חולשה בראיות בכל הנוגע לעבירה זו. עוד טען הסניגור כי הנסיבות האופפות את עבירת התפרצות בה הואשם המבקש אינן מקימות עילת מעצר.

בהחלטתו, עמד בית משפט השלום על כך שנגד המבקש תלויים ועומדים שני כתבי אישום. כתב האישום נושא הבקשה דנן וכתב אישום נוסף הנוגע לעבירות של מעשים מגונים בפומבי, במסגרתו הפסיק המבקש להופיע לדיונים וכמו כן הוא לא הפקיד ערבות כספית שנקבעה לו בסך של 3,000 ש"ח. בית משפט השלום דחה את טענת המבקש כי עבירת ההתפרצות בה הואשם אינה מקימה עילת מעצר בציינו כי בעבירה זו יש אלמנטים של אלימות, בין אם פוטנציאלית ובין אם לאו, ועוד הוסיף בית משפט השלום וקבע כי ההלכה שנקבעה בבש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל (18.9.1998) (להלן: עניין פרנקל ) לא צמצמה את שיקול הדעת השיפוטי בכל הנוגע לקביעת עילת מעצר בעבירה זו. עוד קבע בית משפט השלום כי עילת המעצר קיימת לא רק בגין עבירת הפריצה אלא גם בגין אי-התייצבותו של המבקש לדיונים במסגרת כתב האישום הנוסף, כאמור. משכך ונוכח הודעת הסניגור כי לא איתר מפקחים עד לאותה העת, דחה בית משפט השלום את המשך הדיון לעניין חלופת מעצר ליום 4.8.2015.

3.

על החלטתו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי במסגרתו טען כי שגה בית משפט השלום בקובעו כי קיימת עילת מעצר. זאת בהסתמך על כך שנסיבותיה של עבירת הרכוש בה הואשם המבקש הן שונות מן הנסיבות שתוארו בעניין פרנקל , שכן בעניינו מדובר בעבירה אחת בתחום הרכוש, אותה ביצע לבד וללא תחכום. עוד ציין המבקש כי הוא בחור צעיר הנעדר עבר פלילי. אשר לעילת ההימלטות אליה התייחס בית משפט השלום, טען המבקש כי הוא לא הגיע לדיון בתיק הנוסף המתנהל בעניינו משום שמועד הדיון שונה מבלי שהוא עודכן על כך.

4.

בית המשפט קמא דחה את הערר שהגיש המבקש. בפתח הדברים ציין בית המשפט קמא כי שאלה היא האם ניתן כלל להגיש ערר על "החלטת ביניים" בהליך מעצר אך בנסיבות דנן, כך ציין, הוא לא ראה צורך להכריע בה. לגופה של המחלוקת בעניין קיומה של עילת מעצר, קבע בית המשפט קמא אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום וזאת בהפנותו אל האמור בבש"פ 45/10 מסארוה נ' מדינת ישראל (8.1.2010). עוד קבע בית המשפט קמא כי בנסיבות המקרה דנן היה קיים גם פוטנציאל להתלקחות אלימה, נוכח העובדה שבעל הדירה שהה בה בזמן הפריצה.

5.

בבקשה שבפני שב המבקש וטוען כי בעניין פרנקל נקבעה רשימה סגורה של מקרים בהם ניתן לומר כי קמה עילת מעצר בשל מסוכנות בעבירות רכוש ונסיבות המקרה דנן, לטענתו, אינן נכללות בה בהינתן העבירה היחידה בתחום הרכוש המיוחסת לו וכן בהינתן העובדה כי אין מדובר בהיקף כספי ניכר וכי על פי הנטען הוא ביצע אותה בעצמו וללא תחכום. משכך, סבור המבקש כי לא קמה נגדו כל עילת מעצר.

6.

הבקשה דנן עניינה ערר שהוגש ונדחה על "החלטת ביניים" של בית משפט השלום שניתנה אגב בירור בקשה למעצר עד תום ההליכים. בפסיקתו של בית משפט זה הובעו דעות שונות באשר לשאלה האם יש מקום לפנות לערכאת הערעור כל עוד לא סיימה הערכאה המבררת את בחינת נושא המעצר וחלופת המעצר וניתנו על-ידה החלטות שהן בגדר "החלטות ביניים" (ראו: 4026/15 מזאריב נ' מדינת ישראל , פס' 5 (15.6.2015); בש"פ 2269/15 פלוני נ' מדינת ישראל , פס' 9 (5.4.2015)). שאלה זו מתחדדת כמובן מקום שבו עניין לנו בבקשת רשות לערור על החלטה כזו ב"גלגול שלישי" (ראו: בש"פ 371/15 בלעום נ' מדינת ישראל , פס' 7 (19.1.2015)). מכל מקום בהינתן העובדה שמחר, יום 4.8.2015, קבוע דיון בבית משפט השלום במסגרתו ייבחן שחרורו של המבקש לחלופת המעצר באופן שישלים, למעשה, את ההחלטה בעניין מעצרו עד תום ההליכים לא ראיתי מקום ליתן למבקש רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית.