בש"פ 5359/11 איברהים אבו רגילה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 5.7.2011 (כבוד השופט יורם צלקובניק), בתיק מ"ת 23459-05-11.

כנגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו שתי עבירות של שוד בנסיבות מחמירות. בתמצית שבתמצית נספר לקורא כי במהלך חודש יולי 2007 העורר ואחרים התפרצו לשתי דירות באישון לילה, בעת שבני המשפחה ישנו, ושדדו את בני המשפחה באיומי אקדח ונשק קר. כתב האישום מתאר כיצד העורר ושותפיו למעשי השוד נכנסו לבתים כאשר בני הבית ישנים, העירו את בעלי הבית, היכו אותם ואיימו עליהם ועל בני משפחתם ולאחר מכן שדדו כסף ותכשיטים שנמצאו בבתים. כך, באחד המקרים העורר ושותפיו איימו על בעל הבית כי יחתכו בקאטר את אצבעו אם לא יגלה להם היכן הכסף, קשרו את ידיה של בעלת הבית בכבל חשמל שהיה בחדר, נעלו את בעלי הבית ובנותיהם בחדר ושדדו כסף רב. בדומה אירע גם במקרה השוד השני, כאשר במהלך השוד הפעילו העורר ושותפיו לעבירה אלימות בוטה כלפי בני הבית. לפירוט העובדות אפנה להחלטתו של השופט ס' ג'ובראן בבש"פ 5126/11 סלח אבו הוידי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.7.2011), בה נדחה ערר על מעצרו עד תום ההליכים של שותפו של העורר באחד ממעשי השוד.

אין חולק, כי קיימות ראיות לכאורה למעשי השוד המיוחסים לעורר, באשר

העורר הודה במעשים מושא כתב האישום ואף הפליל את שותפיו. הערר נסב על כך ש בית המשפט לא אפשר לשרות המבחן לבחון חלופת מעצר נוספת מעבר לזו שהוצעה בתחילת הדרך ונפסלה על ידי שירות המבחן.

אכן, חלפו כארבע שנים בין מעשי השוד ועד למעצרו של העורר. עם זאת, מעשי השוד נעשו באכזריות מרובה, בצוותא חדא עם שותפים נוספים, כך שאין בחלוף הזמן כדי לסתור את חזקת המסוכנות הסטטוטורית העומדת כנגד העורר.

בנסיבות אלה, חלופת מעצר לא תסכון, ורשאי היה בית המשפט אף לוותר מלכתחילה על האפשרות לבחון חלופת מעצר (השוו להחלטתה של השופטת חיות בבש"פ 6322/09 סאלם אבו קרון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.8.200); החלטתה של השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 5848/09 מוחמד דיבה נ' מדינת שראל (לא פורסם, 9.9.200); החלטתו של השופט דנציגר בבש"פ 7985/09 מוסא חאלד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.10.2009)).

אשר על כן, אני דוחה את הערר.