בש"פ 5370/09 שמעון סבח נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ג' נויטל) שבה דחה את בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

בכתב האישום שהוגש כנגד העורר מיוחסות לו עבירות של רצח, ניסיון לרצח וקשירת קשר לביצוע רצח. לפי האמור בכתב האישום, תכנן העורר, ביחד עם נאשם אחר, לרצוח שני אחרים. על-פי התכנית, היה אמור העורר למלט ברכבו את הנאשם האחר לאחר ביצוע הרצח. הנאשם האחר הגיע לחוף ים שבו שהו קורבנותיו המיועדים ביחד עם אדם נוסף, והשניים החלו לירות, לעבר כל מי שביקשו לפגוע בו, כדורים רבים. כתוצאה מן הירי נהרגה מרגריטה לאוטין ז"ל, ששהתה אותה עת בחוף הים עם משפחתה. היא נרצחה עת ניסתה להגיע לבתה שהיתה בסמוך כדי לגונן עליה מן היריות. מאבטחו של אחד מן האנשים אותו ניסו היורים לרצוח ניסה להשתלט על הנאשם האחר, נפל ארצה והנאשם ניסה לירות לעברו; הירי לא צלח בשל מעצור באקדח. מייד לאחר מכן ברח הנאשם האחר באמצעות קטנוע עד למקום מפגשו עם העורר, שם עלה לרכבו של העורר. לאחר נסיעה קצרה נעצרו השניים על-ידי המשטרה.

2.

בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, בהסכמתו. מעצרו של העורר הוארך מעבר לתשעה חודשים בהחלטת בית המשפט העליון, מפי

השופט י' דנציגר. העורר הגיש בקשה לעיון חוזר על עצם מעצרו בבית-המשפט המחוזי ובה טען כי מרבית הראיות בתיק זה נוגעות לאירועים שהתרחשו בחוף הים, ולכן אינם נוגעים לו, העורר ציין כי הוא ביקש להפריד את הדיון בעניינו, בהליך העיקרי, מעניינו של הנאשם האחר, על-מנת שההליך בעניינו יוכל להסתיים במהרה. בית המשפט המחוזי דחה בקשתו זו, מן הטעם שהמקרה נכנס בגדר הוראת סעיף 87 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב, התשמ"ב-1982), אשר קובע את התנאים לצירוף נאשמים, ומן הטעם שאין לדעתו הצדקה לחרוג מדרך זו. התביעה מצידה אינה שותפה להנחה שמביע העורר כי הראיות לגבי ההתרחשויות בחוף הים אינן נוגעות לו. בעקבות דחיית בקשתו להפרדת הדיון, הגיש העורר, כאמור, בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצור אותו עד תום ההליכים. בקשתו זו, נדחתה, ועל-כך הוא מערער כאן.

3.

העורר חוזר וטוען כי ההתמשכות הצפויה של ההליכים, כשנה, להערכתו, מצדיקה את שחרורו בתנאים.

המשיבה מציינת כי נקבעו ישיבות נוספות להמשך שמיעת הראיות. היא מציינת גם כי מועדים נוספים שביקש בית-המשפט המחוזי לקבוע לא צלחו בשל יומניו של אחד מן הסניגורים. המשיבה מציינת עוד כי עניינו של העורר נבחן אך לאחרונה בבית-משפט זה במסגרת בקשתה של המשיבה להאריך את מעצרו – וכי אין עוד לשנות מן ההחלטה שניתנה בעניין זה. המשיבה מציינת עוד כי בית-המשפט העליון היה ער לטענות של העורר בדבר התמשכות ההליכים ובדבר הטענה כי לו עצמו אין ענין בהליך המתנהל בעניינו של הנאשם האחר.

4.

דין הערעור להידחות. העבירות המיוחסות לעורר חמורות ביותר. עניינו נבחן הן בערכאה זו והן בערכאה המערערת. בית-המשפט המחוזי עושה ככל שלאל ידו כדי לקדם את המשפט והצורך בהארכת מעצרו של העורר נבחן רק לאחרונה. התביעה, משיקולים עניינים, בחרה שלא לבקש את הפרדת עניינו של העורר מעניינו של הנאשם האחר בשל שהשניים מעורבים, על-פי הנטען, בפרשת פשע אחרת. החלטת בית-המשפט המחוזי שלא להפריד את הדיון אינה מצדיקה, לפחות בשלב זה, שינוי מן ההחלטה לעצור את העורר. אשר-על-כן, אין להיעתר לעורר ואין לגלגל את הסיכון שבשחרורו של העורר, לפתחו של הציבור, בשל התמשכות ההליכים.

הערר נדחה.