בש"פ 9235/09 מדינת ישראל נ. רונן בן עדי

1.

לפני בקשה שלישית במספר להורות על הארכת מעצרו של משיב 2 לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. האישומים המיוחסים למשיב והשתלשלות ההליכים נסקרו בהרחבה בהחלטות הקודמות שניתנו בעניינו של משיב 2 ולהלן תמציתן. לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו הוגש כתב אישום בו יוחסו למשיבים עבירות של קשירת קשר לביצוע רצח, רצח בכוונה תחילה ועבירות של ניסיון לרצח, לפי סעיפים 499(א)(1), 300(א)(2), 29 ו-305(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. הרקע לאישום הוא במעורבותם של המשיבים בניסיון לחסל את רמי אמירה ומוטי חסין בחוף הים בבת-ים; ניסיון שהוביל לפגיעה בלתי מתוכננת במרגריטה לאוטין ז"ל, אשר בילתה אותה שעה עם בעלה ושני ילדיה הקטינים בחוף הים. כתוצאה מן הירי, מצאה מרגריטה לאוטין את מותה. בנוסף לכך, פגעו מספר כדורים ברמי אמירה, אשר נזקק לטיפול רפואי בעקבות פציעתו. מיד לאחר הירי ניסה מאבטחו של מוטי חסין, ודים גרונין, להשתלט על משיב 1 במטרה להפסיק את הירי והשניים נאבקו ביניהם. במהלך המאבק נפל ואדים ומשיב 1 כיוון אקדח לחזהו אך לא הצליח לירות בו עקב מעצור באקדח. מיד לאחר מכן, נמלט משיב 1 מהחוף, עלה על קטנוע, הגיע לנקודת מפגש עליה הוסכם מראש, שם המתין לו משיב 2 ברכבו, והשניים החלו בנסיעה עד שנעצרו על ידי המשטרה.

2.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המבקשת והורה לעצור את משיב 2 עד לתום ההליכים נגדו. בהמשך, נעתר השופט י' דנציגר לבקשת המבקשת והאריך את מעצרו של משיב 2 ב-90 ימים נוספים (בש"פ 4357/09 מדינת ישראל נ' סבח (לא פורסם, 24.5.09). בקשה לעיון חוזר בתנאי המעצר שהגיש מבקש 2 לבית המשפט המחוזי – נדחתה; וכך עלה גם בגורלו של ערר שהגיש משיב 2 נגד החלטה זו (בש"פ 5370/09 סבח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.7.09)). ביום 27.8.09 קיבל השופט א' רובינשטיין את בקשת המבקשת והאריך את מעצרו של משיב 2 בתשעים ימים נוספים. זאת, חרף העובדה שבאותה עת לא היו קבועים מועדי הוכחות לפני חודש דצמבר 2009 (בש"פ 6635/09 מדינת ישראל נ' סבח (לא פורסם, 27.8.09)). כפי שפורט בבקשות הקודמות שהגישה המבקשת, כמו גם בבקשה שלפני, עד להארכת המעצר השנייה נשמעו 54 עדי תביעה והצדדים ויתרו על עדותם של כ-20 עדים נוספים. נקבעו 7 מועדים לשמיעת הוכחות בתיק, במהלך חודש דצמבר הקרוב. בהתאם ללוח הזמנים שהוצג לשופט רובינשטיין עובר להחלטתו, מאז מתן ההחלטה לא התקיימו ישיבות נוספות בתיק.

3.

בבקשה שלפניי נטען, כי העבירות המיוחסות למשיב 2 הן מן החמורות ביותר עלי ספר, ותוצאותיהן היו הרות אסון. לפיכך, העונש הצפוי לו, באם יורשע, הוא עונש של מאסר עולם חובה, המקים חשש מובנה של הימלטות מן הדין. עוד צוין, כי למשיב 2 עבר פלילי כבד, בגינו אף ריצה מאסרים בפועל. בדיון על-פה הוסיפה המבקשת וציינה, כי הכוונה היא לסיים את פרשת התביעה בתוך שלושה או ארבעה מועדי ההוכחות וכי העיכוב הצפוי היחיד נעוץ בבקשת סניגורו של המשיב 1 להגיש חוות דעת מומחה לאחר בדיקה נוספת של הנשק ממנו בוצע הירי, שהופנתה לרשויות בגרמניה. המבקשת ציינה, כי בתיק קיימת חוות דעת של מומחה לכלי-נשק, וכי הבקשה לעריכת חוות-דעת נוספת הוגשה באיחור ניכר. המבקשת הגישה במהלך הדיון מכתב הממוען לבאי-כוחם של המשיבים, ובו היא מציעה כי הם יחלו בניהולה של פרשת ההגנה מייד עם סיומה של פרשת התביעה, וכי המחלוקת בנושא הנשק, לרבות חוות-הדעת, תתברר בתאריכים שייקבעו בהמשך. זאת על מנת לאפשר השלמה מהירה ויעילה יותר של ההליך הפלילי. עוד הודגש כי ממילא, חוות דעת זו רלוונטית ביחס למשיב 1 – הנחשד בביצוע הירי – ולא ביחס למשיב 2, שאליו מתייחסת הבקשה להארכת מעצר.

בא-כוחו של משיב 2 הסתייג נחרצות מההסדר הדיוני המוצע. לעמדתו, נוכח העיכוב שייגרם עקב הצורך בהגשת חוות דעת מצדו של המשיב 1, לא ניתן יהיה לסיים את ההליכים במועד נראה לעין. הוא מלין על כך שבקשותיו להפריד את הדיון בעניינם של המשיבים – נדחו, ומודיע כי בכוונתו להגיש בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי בעניין זה. לעמדתו, משלא ניתן יהיה לסיים את פרשת התביעה בחודש דצמבר הקרוב, בניגוד להצהרתה של המדינה לפני השופט רובינשטיין, יש להורות על שחרורו של המשיב 2 ממעצר.

4.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את הבקשה. כידוע, בבואו לדון בבקשה להארכת מעצר כזו שלפנינו, וככל שמתארך ההליך השיפוטי, נדרש בית המשפט לשוב ולהידרש לנקודת האיזון בין זכותו של הנאשם לחירות לבין הצורך לשמור על שלום הציבור ובטחונו. חלוף הזמן, כשלעצמו, אין בו כדי לאיין את משקלם של האינטרסים הציבוריים הניצבים אל מול זכותו של נאשם לחירות ונראה כי בענייננו, אף שחלף זמן רב מאז נעצר משיב 2, ואף שלפתחנו הובאה בקשה שלישית להאריך את מעצרו ב-90 ימים, אני סבור כי נקודת האיזון טרם השתנתה וכי יש ליתן את הבכורה לשיקול בדבר הגנה על שלום הציבור ובטחונו. העבירות המיוחסות למשיב 2 מצויות במדרג החומרה הגבוה ביותר ובנסיבות אלה, הקביעה בדבר המסוכנות הנשקפת ממנו ברורה מאליה, והיא עומדת על מכונה גם בחלוף תקופת מעצרו הממושכת של משיב 2. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח עברו הפלילי המכביד של משיב 2. מסקנתי זו נסמכת, בין היתר, גם על התמונה המצטיירת ביחס להתקדמות ההליכים. מרבית עדי התביעה כבר נשמעו, ובמהלך חודש דצמבר קבועים לא פחות מ-7 מועדי הוכחות. אכן, דחייה מסוימת בהשלמת פרשת התביעה עלולה להיגרם בעטייה של הבקשה לקיום בדיקה נוספת בחו"ל, אולם חזקה על בית המשפט המחוזי שיעשה כחכמתו, בסיוע הצדדים, על מנת למצוא פתרון דיוני הולם שיאפשר השלמה יעילה של ההליך.

אין צריך לומר כי אינני נוקט עמדה לגופו של נושא זה, כמו גם בנושא הפרדת הדיון.

על יסוד כל האמור, הבקשה מתקבלת. מעצרו של משיב 2 יוארך ב-90 ימים החל מתאריך 1.12.2009 או עד למתן פסק דין בת.פ.ח 1070/08 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.