בש"פ 6635/09 מדינת ישראל נ. רונן בן עדי

א.

בקשה להארכה שניה של מעצר המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, בתשעים ימים החל מיום 2.9.09 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1070/08 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם.

ב.

כתב אישום, שהוגש ביום 4.9.08, מייחס למשיב ולנאשם נוסף, רונן בן-עדי

(להלן רונן ) עבירות של קשירת קשר לביצוע רצח, רצח בכוונה תחילה ומספר עבירות של ניסיון לרצח. נטען, כי המשיב קשר קשר עם אחרים, לרצוח את רמי אמירה ומוטי חסין. במסגרת הקשר נקבע, כי רונן והאחר יבצעו את הרצח, והמשיב ימלטם ברכבו. ביום 28.7.08, הגיעו רונן והאחר אל חוף הים בבת ים בו שהו אמירה וחסין, והחלו לירות לעברם כדורים רבים. כתוצאה מן הירי, נהרגה מרגריטה לאוטין ז"ל, ששהתה על החוף באותה עת עם משפחתה, ומספר כדורים פגעו ופצעו את אמירה. רונן ברח מן החוף באמצעות קטנוע עד למקום המפגש המוסכם, שם עלה על רכבו של המשיב. לאחר נסיעה קצרה נעצרו השניים על ידי המשטרה.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים (ב"ש 91881/08). בהסכמת באי כוח המשיבים, ביום 8.12.08 הורה בית המשפט המחוזי (השופט נויטל) על מעצרם, תוך שמירה על זכותם לבקש עיון חוזר לאחר לימוד חומר החקירה. משלא נסתיימו ההליכים במהלך תשעה חודשי המעצר הראשונים, הוארך מעצרם של המשיבים בתשעים יום נוספים (בש"פ 4357/09, החלטת השופט דנציגר מיום 24.5.09, המפרטת את מכלול הפרשה).

ד.

ביום 15.6.09 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה להפרדת הדיון בעניינו, בטענה כי העדויות שנשמעו עד אותו שלב נוגעות לרונן בלבד, בעוד שלשמיעת הראיות בעניינו תספיק ישיבה אחת. בהחלטה מיום 17.6.09 דחה בית המשפט את הבקשה, בקבעו כי השיקול בדבר יעילות הדיון אינו השיקול היחיד, וכי מתן פסק דין אחד, החורץ משפט אחד לכל המעורבים, משרת את השיקול של עשיית צדק. ביום 22.6.09 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר, בה נטען, כי דחיית עתירתו להפריד את הדיון בתיק העיקרי בין המשיבים, גורם להימשכות ההליכים בעניינו, ומצדיקה את שחרורו לחלופת מעצר. ביום 24.6.09 דחה בית המשפט המחוזי (השופט נויטל) את הבקשה, בקבעו כי לא חל שינוי משמעותי בנסיבות, בחלוף חודש אחד בלבד מהארכת מעצרו על ידי בית משפט זה. ערר על החלטה זו בפני בית משפט זה נדחה (בש"פ 5370/09, מפי המשנה לנשיאה השופט ריבלין, החלטה מיום 13.7.09), מן הטעם שחרף הימשכות ההליכים בעניינו, אי הפרדת הדיון "אינה מצדיקה - לפחות בשלב זה - שינוי מן ההחלטה לעצור את העורר", נוכח מסוכנותו.

ה.

בבקשה הנוכחית נטען - בכל הנוגע להימשכות ההליך - כי שמיעת ההוכחות מצויה בעיצומה, ועד כה התקיימו 12 מועדי הוכחות, שבמסגרתם העידו כ-60 עדי תביעה. לעת הזאת קבועים 7 מועדי הוכחות נוספים לחודש דצמבר 2009, בהיעדר מועדים קרובים יותר להרכב. אף שלא צפויה התקדמות בשמיעת ההוכחות במהלך ההארכה המבוקשת, מדגישה המדינה כי עד כה שמיעת התיק נעשתה באופן יעיל ונמרץ, תוך שהיא מעריכה ששמיעת הראיות תסתיים במועדים הקבועים כעת. צוין, כי עובדת היעדרם של מועדי הוכחות נוספים טרם חודש דצמבר היתה ידועה בעת דחיית הערר של המשיב על ידי בית משפט זה ביום 13.7.09 (אציין כי המועדים לדצמבר 2009 נקבעו בבית המשפט המחוזי ב- 15.6.09). אוסיף, כי הנאשם הנוסף - רונן - הסכים להארכה וניתנה החלטה בהתאם, ביום 20.8.09.

ו.

אשר לצורך להשאיר את המשיב במעצר נטען, כי כתב האישום מייחס לו עבירות חמורות ביותר, אף אם לא נקט חלק פעיל במעשי האלימות. עוד נטען, כי העונש הצפוי למשיב אם יורשע הוא מאסר עולם חובה, ומשכך קיים חשש מובנה להימלטות מן הדין, המחייב המשך מעצרו. הוזכר, כי למשיב עבר פלילי נכבד, בגינו ריצה תקופות מאסר שונות.

ז.

בדיון טען עו"ד שפטל, כי המדובר בהארכה (שניה) של מעצר המשיב, והארכה מעל תשעה חודשים צריך שתהא במשורה, כחריג שבחריג. המשיב, כך נטען, לא השתמש בנשק ולא היה במקום, אך למרות זאת נטען נגדו - יחד עם המשיב 1 - שלא בחל בשימוש בנשק חם. לשיטת המשיב, הראיות נגדו חלשות – אין עדיין ראיה קבילה באשר לו, בעקבות חקירות נגדיות של השוטרים שהעידו, ועל כן התיק עומד בשלב זה על כרעי תרנגולת. המשיב לא מסר גירסה, ואין זה בטוח שיעלה להעיד. ועוד, בדיון בפני המשנה לנשיאה לא עלה קיומם של מועדים. התיק ייגמר, מכל מקום, לא לפני סמוך לפגרת השנה הבאה, שכן ההרכב לא יישב כנטען בחודשים ינואר-מארס 2010; משלא הופרד משפטו של המשיב, הדבר מאריך את משפטו ביותר.

ח.

בא כוח המדינה ציין – כאמור – כי להערכת המדינה תסתיים פרשת התביעה בדצמבר.

ט.

עיינתי ברישום הפלילי של המשיב, בן 42. אכן הוא צבר הרשעות לא מעטות ועמד עד תיק זה 11 פעמים לפני בתי המשפט בעבירות רכוש, איומים, סמים במקרים לא מעטים, ואלימות. הוא ריצה גם 4 שנות מאסר בעבירות סמים מ- 1994. ואולם, מאז שחרורו עברו אינו מכביד לעומת שנים קודמות – עבירות איומים והעלבת עובד ציבור ב- 2006-2005 עליהן נדון למאסר על תנאי וקנס.

י.

תפקידו של בית משפט זה בתיקים לפי סעיף 62 הוא בקרת ההליך; מצוות המחוקק היא בדיקת מהלך המשפט, ובמשפט דנא אין חולק, שנשמעו 54 עדים מתוך 74 עדי התביעה, בישיבות רבות ובמאמץ, גם אם רובם אינם עוסקים במשיב. השאלה היא האם נעה בנידון דידן נקודת האיזון כתום מעצר בן שנה. לחובת המשיב עומד כתב האישום הקשה בו מדובר, ואין צורך להכביר מלים; חומרת הפרשה רבה עד מאוד, ומכך עולה מסוכנות, והתוצאות טרגיות להחריד. כך גם אם חלקו של המשיב לכאורה היה במדרג שני, אף שאין להקל ראש כל עיקר בתפקידו של מסיע בכגון דא, המאפשר הימלטות, ובזאת ניתן יד לפשע חמור. אין בדעתי להידרש לעת הזאת לכרסום הנטען בראיות, שעניינו בדרך כלל לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק המעצרים, אף כי בודאי רשאי בית המשפט גם בגדרי הליך לפי סעיף 62 להידרש לכך; אך מכל מקום התמונה הראייתית כולה ככל משפטה וחוקתה אינה בפני כל עיקר. מנגד, המדובר עתה בהארכה לתקופה של שלושה חודשים שבה לא יהיו דיונים. ועם זאת, בית המשפט המחוזי - שיומנו עמוס - קבע דיונים, כאמור, בכמות גדולה בדצמבר 2009.

י"א.

לאחר שהפכתי בדבר שוב ושוב, נראה לי - לא בלי התלבטות - כי יש מקום לקבל את הבקשה. בית משפט זה, בהחלטת המשנה לנשיאה מ- 13.7.09, סבר כי בשלב זה אין מקום לשינוי; דומני שעדיין חופה גישה זו על התיק גם עתה, מה גם שנקבעו כאמור מועדים בכמות רבה בדצמבר. כמובן ככל שיוברר כי אכן הוחלשו הראיות באופן מהותי, ואיני קובע דבר בעניין זה, בידי המשיב לשוב ולפנות לעיון חוזר. ועוד, ככל שיתברר בהמשך כי אכן המותב בבית המשפט המחוזי לא יישב כנטען במשך חודשים ארוכים, ניתן כמובן להעלות נושא זה בהליך המתאים, שוב - בלא שאטע כל מסמרות לעת הזאת.

י"ב.

בנתון לאמור מתקבלת הבקשה.