בש"פ 5379/04 מדינת ישראל נ. נתן פרפל

נגד המשיב, נתן פרפל, הוגש ביום 15.9.03 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ובו יוחסו לו עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, סרסרות, כליאת שווא, ובעילה אסורה בהסכמה. עם הגשתו של כתב האישום עתרה המדינה למעצר המשיב עד תום ההליכים, ובית המשפט אף שקבע כי מצויות בידי המשיבה ראיות לכאורה, הורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה שנתקבל, ועתה משחלפו 9 חודשים מיום שהוגש כתב האישום ומשפטו של המשיב טרם הסתיים, עותרת המדינה להארכת המעצר מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

ההחלטה בתיק זה מעוררת קשיים, הואיל ופסיקתו של בית משפט זה חזרה והדגישה כי אסור לו שהשימוש בסעיף 62 הנ"ל יהפוך לשימוש שבשגרה (בש"פ 1150/01, בש"פ 4150/99, בש"פ 4918/01). השימוש בסעיף 62 נועד אפוא למקרה החריג, כאשר הכלל קבוע בסעיף 61 לחוק, היינו, כי על משפטו של נידון הנתון במעצר להסתיים תוך 9 חודשים מאז שהוגש כתב האישום.

הקושי הנוסף שמעוררת הבקשה הנוכחית הוא שהכול מסכימים כי משפטו של המשיב לא יסתיים במהלך תקופת המעצר המבוקשת, וספק אם הוא יסתיים בתקופת המעצר שתתבקש לאחריה. תוצאה זו נובעת מכך שעד תביעה מרכזי בעניינו של המשיב, עומד לדין במסגרת תיק אחר, בו נדון עניינם של נאשמים נוספים. באותו תיק עתידים להעיד למעלה מ-40 עדים, שרק חלקם הקטן נשמע עד כה. יתרה מכך, באותו תיק טרם נקבעו מועדי דיון נוספים, והמשמעות המעשית היא איפוא שהמשיב יוסיף לשהות במעצר עוד חודשים רבים, רק משום העומס הרב המוטל על שכמו של בית משפט קמא, שאינו מאפשר לו לקיים את הדיונים בתיקים המונחים על שולחנו בקצב מוגבר. זהו מצב המחטיא כליל את רוחו ותכליתו של חוק המעצרים, ומאחר ולא סברתי כי ניתן להשלים עמו כאשר למשיב מוסיפה לעמוד חזקת החפות, הגעתי לכלל דעה כי הגיעה השעה להעדיף את זכותו של המשיב לחירות על פני כל שיקול אחר.

לפיכך, אני מחליט להאריך את מעצרו של המשיב ב-30 ימים החל מיום 15.6.04 או עד למתן פסק-הדין בתפ"ח 1149/03, אולם המשיב ישוחרר כבר עתה אם יציע חלופת-מעצר אשר תימצא ראויה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב.