בש"פ 11603/04 מדינת ישראל נ. עמנואל פלד

1.בפני בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: " חוק המעצרים "), בתשעים ימים החל מיום 30.12.2004 או עד למתן פסק-דין, לפי המוקדם.

2.המשיב עומד לדין בבית משפט השלום בתל אביב ועל פי כתב האישום המתוקן בשלישית, מיוחסת לו, יחד עם נאשמת נוספת, שורה של עבירות שעניינן ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; סחיטה באיומים; עושק; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; והסגת גבול מקצוע עריכת הדין. על פי המתואר בכתב האישום פעלו המשיב והנאשמת הנוספת באופן שיטתי כלפי מספר רב של מתלוננים תוך שימוש באמצעים מתוחכמים על מנת להונות אותם ולגזול את כספם. כתב האישום הוגש ביום 1.1.04 ועם הגשתו נעתר בית משפט השלום לבקשת המבקשת והורה ביום 27.1.04 על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. עררים שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון בענין מעצרו נדחו (החלטת כב' השופט ח' כבוב מיום 25.2.04 והחלטת כב' השופט א' גרוניס מיום 11.3.04). ביום 22.4.04 אוחד המשפט עם הליך פלילי נוסף המתנהל נגד המשיב (ת.פ. 808/03), בו מיוחסות לו עבירות של זיוף, שימוש במסמך מזויף ושיבוש מהלכי משפט. שמיעת הראיות במשפטו של המשיב החלה רק ביום 20.5.04 בשל בירורים הנוגעים לאפשרות ייצוגו של המשיב, אשר בחר בסופו של דבר לייצג את עצמו.

3.ביום 27.9.04 הורה בית משפט זה (כב' השופט י' טירקל) על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 1.10.04 בציינו כי העיכובים בתחילת בירורו של המשפט נגרמו בעטיו של המשיב ובציינו עוד את המסוכנות הנשקפת מן המשיב אשר לא קהתה. במהלך תקופת ההארכה הראשונה לא נסתיים המשפט ועתה עותרת המבקשת להארכת מעצרו של המשיב בשנית בתשעים ימים, על מנת שניתן יהיה לסיים את המשפט בעוד המשיב נתון במעצר.

4.מאז החלה שמיעת ההוכחות ועד היום התקיימו למעלה מעשרים ישיבות ובהן העידו 108 עדי תביעה. מועדי הוכחות נוספים נקבעו ביום 19.1.05 ו- 2.2.05 ולדברי המבקשת נותר לשמוע עד תביעה אחד נוסף שכבר העיד, אך המשיב ביקש להחזירו לדוכן העדים. על כן, כך להערכת המבקשת, צפוי כי כבר בישיבת יום 19.1.05 תסתיים פרשת התביעה ותחל שמיעתם של עדי ההגנה. למען השלמת התמונה יצויין כי המשיב הינו אסיר המרצה 24 חודשי מאסר בפועל מאז יום 9.1.04 בגין עבירות דומות. עוד יצויין כי הנאשמת הנוספת שוחררה בתנאים מגבילים על פי החלטתו של בית משפט השלום (השופט צ' קפאח) מיום 7.1.04 (תנאים אלו שונו בעקבות עררים שהגישה).

5.לטענת המבקשת נעוצה התמשכות הדיון, בעיקרה, באופן התנהלות ההגנה בשלבים הראשונים של המשפט. עוד טוענת המבקשת כי בהתחשב במאמץ הניכר שעושה בית משפט השלום (כב' השופטת ח' כוחן) לקיים מועדי דיון רבים חרף היותו בשבתון, וכן בהתחשב בכך שהמשיב מרצה ממילא עונש מאסר בפועל, יש להורות על הארכת מעצרו כמבוקש. מנגד טוען המשיב כי מעמדו כעצור מונע ממנו יציאה לחופשות ואף תנאי כליאתו אינם נוחים ומקשים עליו את ניהול ההגנה. לפיכך, ואף שהמשיב אינו חולק על כך כי הוא אינו צפוי להשתחרר ממאסרו בתוך תקופת תשעים ימי המעצר הנוספים שנתבקשו, אין זה ראוי לטעמו להיעתר לבקשה.

6.דין הבקשה להתקבל. אכן, בקשה להארכת מעצר לתקופה העולה על פרק הזמן הקבוע בסעיף 61 לחוק המעצרים ובייחוד בקשה שניה, אינה ממין הבקשות שיש להיעתר לה ביד קלה וכדבר שבשגרה (ראו: בש"פ 4150/99 מדינת ישראל נ' אמזלג (לא פורסם); בש"פ 5379/04 מדינת ישראל נ' פרפל (לא פורסם); בש"פ 7707/04 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם)). אולם המעשים המיוחסים למשיב במקרה הנדון אכן מקימים חשש ממשי לשלום הציבור ובטחונו. חשש זה מתקיים גם אם מביאים בחשבון את עובדת היותו אסיר, נוכח החופשות שהוא צפוי להן אם לא יהיה עצור עוד. העובדה כי המשיב ביצע, לכאורה, את המעשים המיוחסים לו בהליך הנוכחי בעת שהיה תלוי ועומד נגדו הליך פלילי אחר בגין מעשים דומים (הליך שבו הורשע לבסוף ובמסגרתו הוא מרצה את עונש המאסר), מעצימה אף היא את מסוכנותו. בנסיבות אלה, האיזון הראוי בין השיקולים הצריכים לעניין מוליך אל המסקנה כי יש להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, כבקשת המדינה.

7.הבקשה מתקבלת, אפוא, ומעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים נוספים, החל מיום 30.12.04, או עד למתן פסק דין בת"פ 1008/04 המתנהל נגדו בבית המשפט השלום בתל-אביב, לפי המוקדם.