בש"פ 5618/05 מדינת ישראל נ. עמוס חגג

1.בקשה מטעם המדינה להארכת מעצר שניה, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. החלטה זו ניתנת לגבי משיב 2 בלבד. עניינו של המשיב 1 ידון בעוד ימים אחדים.

העובדות

2.לפי הנטען בכתב האישום, החליט המשיב 1 להתחמק מתשלום הלוואה שהיה חייב למתלונן. הוא ביקש מהמשיב 2 לסייע לו, יחד עם אחרים, בגניבת הסכם ההלוואה. המשיב 2 פנה לאדם נוסף (להלן: פאבל ) שהסכים, תמורת תשלום כסף, להכות את המתלונן, לשדוד ממנו את התיק שבו הוא נושא את הסכם ההלוואה ולהזריק לו חומר שאמור להשכיח ממנו את דבר ההלוואה. בהמשך צרף פאבל למזימה שני אנשים נוספים (להלן: אלכסיי ו אנדרי ).

3.ביום 4.2.2004 (להלן: האירוע הראשון ) נתן המשיב 1 בידי פאבל, אלכסיי ואנדרי אקדח גנוב שבו החזיק שלא כדין לצורך ביצוע המזימה, והסיע את השלושה לקרבת ביתו של המתלונן. המשיב 1 נותר ברכבו בקרבת מקום. השלושה הוציאו את אשתו של המתלונן מביתה בתחבולה, איימו עליה באקדח, היכו את המתלונן וחזרו לתוך רכבו של המשיב 1, אשר מילט אותם מהמקום – מבלי שנטלו את הסכם ההלוואה מהמתלונן ומבלי שהזריקו חומר לגופו.

4.כעבור מספר ימים, פנו שוב המשיב 1 והמשיב 2 לפאבל, והפעם ביקשו ממנו לרצוח את המתלונן. פאבל נענה להצעה בתמורה לתשלום סך של 30,000 ש"ח. ביום 18.2.2004 (להלן: האירוע השני ) חזר והסיע המשיב 1 את השלושה לקרבת ביתו של המתלונן. המשיב 1 נותר ברכבו בקרבת מקום. כשיצא המתלונן עם אשתו מהבניין, ירה אלכסיי שישה כדורים. לאחר מכן חזרו השלושה לתוך רכבו של המשיב 1, אשר מילט אותם מהמקום. כתוצאה מהירי נפצע המתלונן בגבו, בבטנו ובמרפקו. המתלונן נותח בבטנו והועבר לשיקום בבית לוינשטיין, משם שוחרר כעבור חודשיים.

בנוסף לאמור נטען בכתב האישום, כי משיב 1, שהיה בעברו שוטר, קיבל לידיו אקדח גנוב, יצר מצג בפני המשטרה הצבאית החוקרת כאילו סיים קורס רכזי מודיעין על ידי שינוי תעודת סיום קורס שוטרים שהיתה בידיו ונהג ללא רישיון נהיגה לאחר שנפסל לנהיגה. עוד נטען בכתב האישום, כי משיב 2 החזיק ביום 10.6.2004 סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 31.2 גרם.

5.נגד חמשת המעורבים בפרשה זו הוגשו שני כתבי אישום נפרדים: תפ"ח 971/04 (ביחס ל-פאבל, אלכסיי ואנדרי) ו-תפ"ח 972/04 שמתייחס למשיבים בפנינו. על יסוד מסכת העובדות שפורטה לעיל, ייוחסו לשני המשיבים העבירות הבאות: קשירת קשר לפשע, ניסיון לשוד, נשיאת ומסירת נשק, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, ניסיון לרצח וגרם חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. כן מייחס כתב האישום למשיב 1 עבירות של הסתייעות ברכב לביצוע פשע, קבלת רכוש שהושג בעוון, החזקת נשק, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר ונהיגה בזמן פסילה. עוד מיחס כתב האישום למשיב 2 עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.

ההליכים המשפטיים הקודמים

המשיב 1

6.ביום 21.7.2004 הורה בית המשפט המחוזי (השופט עמר), נוכח הסכמת הצדדים, על מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים. בית המשפט קבע בהחלטתו כי למשיב 1 שמורה הזכות להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה, לכשיהיה בידו להציע חלופת מעצר נאותה. המשיב 1 הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה. ביום 27.9.2004 דחה בית המשפט המחוזי (השופט ואגו) את הבקשה. על החלטה זו ערר לבית משפט זה. ביום 24.11.2004 דחתה השופטת ביניש את הערר. לא נרחיב כאן כי עניינו של משיב 1 קבוע בנפרד.

המשיב 2

ביום 5.8.2004 הורה בית המשפט המחוזי (השופט עמר) על מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים. בשאלת הראיות לכאורה קבע בית המשפט, כי לגבי האירוע הראשון ישנן ראיות לכאורה:

" ביחס לאירוע הראשון , אין מחלוקת – ו[המשיב 2] גם הודה בכך, כבר באימרתו מיום 15/06/04 – כי נפגש עם [משיב 1], וכי זה ביקש ממנו שימצא עבורו אנשים שידאגו "לגניבת" (כך בלשונו) ההסכם מהמתלונן... כבר באימרתו הבאה, מיום המחרת (16/06/04), הודה, כי מסר ל[משיב 1] את שמו של פאבל ואת מספר הטלפון שלו, ובהציגו את פאבל כמי שיכול וגם יסכים "לעשות את העבודה" ... זאת ועוד. [משיב 2] עצמו מאשר, באימרתו הנ"ל מיום 16/06/04, את דבר המפגש המשולש בינו לבין [משיב 1] ולבין פאבל בקפיטריה של אוניברסיטת בן גוריון ואת נוכחותו בו... ועוד זאת. דבריו של פאבל , באימרתו מתאריך 09/06/04, מוסיפים ומהדקים את הקשר של [משיב 2] לאירוע האמור, וככזה שהיווה חוליה מהותית שקישרה למעשה בין [משיב 1] הזומם, לבין פאבל, כגורם האמור להוציא את המזימה אל הפועל . באימרתו זו מסר פאבל, בין היתר : 'הוא [משיב 2] הביא אותי ל[משיב 1] ... הוא [משיב 2] היה בכל העניינים. הוא ישב איתנו בבית הקפה (הקפיטריה של אוניברסיטת בן גוריון ח.ע.) והוא יודע על הכל'...

עד כאן, בתמצית, הראיות לכאורה ביחס ל[משיב 2] בכל הקשור לאירוע הראשון . העולה מראיות אלו הוא, כי אמנם, [משיב 2] לא השתתף פיזית במהלך אירוע ראשון זה. אולם, הוא ידע היטב על המזימה וגם על תכנית הפעולה, ומראש, והוא גם זה שגייס, כאמור, את פאבל למשימה וקישר בינו לבין [משיב 1] . יתר על כן, ל[משיב 2] גם היה, לכאורה, עניין בהוצאת המזימה אל הפועל. שכן, הוא היה בקשר עסקי עם [משיב 1] ואף חב לו כספים. כן, בל נשכח גם שפאבל ראה לנכון לעדכן את [משיב 2] בפרטי התכנית, הן לפני האירוע והן לאחריו – מה שמלמד על הקשר ההדוק של [משיב 2] למזימה והרצון בתוצאותיה המתוכננות. כל אלה מצביעים על כך, שלא מדובר רק באי מניעת פשע, גרידא, כפי שמבקש הסניגור לטעון, אלא בשותפות מלאה לאירוע, למן שלב קשירת הקשר לביצועו, וזאת מכוח דיני הקשר והשותפות; ולא למותר לחזור ולהזכיר, כי הוא זה שגייס את פאבל, לבקשתו של [משיב 1], וגם ידע על כל פרטי התכנית; ולכאורה, גם היה לו עניין בהוצאתה אל הפועל. בסיכומו של דבר, נראה לי, כי יש בתשתית הראייתית נגד אלכסנדר כדי לגבש בסיס, במידה המספקת, להאשמתו בעבירות המיוחסות לו, בכל הקשור לאירוע הראשון".

עם זאת, לגבי האירוע השני , לא שוכנע בית המשפט כי יש ראיות מספיקות ביחס להיות המשיב 2, שותף לנסיון הרצח, אף כי לטעמו של בית המשפט, ניתן לייחס לו עבירה של אי מנעת פשע:

"ואולם, ובאשר לעבירות המיוחסות לו בקשר עם

האירוע השני, קשה להגיע לאותה מסקנה על יסוד חומר הראיות . שכן, באשר לאירוע זה, העובדה היחידה העולה מחומר הראיות היא, כי לפני היציאה לאירוע השני הראה פאבל ל[משיב 2] את האקדח שקיבל מ[משיב 1]. אכן – ונוכח ידיעתו על התכנית לפגוע במתלונן – ניתן לגרוס ברמת סבירות גבוהה, כי ידע על הכוונה להשתמש באקדח נגד המתלונן וגם חפץ בכך. אולם, לא מצאתי ראיות במידה המספקת על כך שהיה שותף לתכנית נשוא האירוע השני. יחד עם זאת, אין ספק, כי ניתן לייחס לו בקשר עם האירוע השני האמור, עבירה של אי מניעת פשע , שאף היא עבירה חמורה בפני עצמה, ובמיוחד, בהיותו מודע לנחישות של [משיב 1] לפגוע במתלונן, וכשהוא גם רואה את האקדח בידו של פאבל".

ולבסוף, מצא בית המשפט כי לגבי עבירת הסם של המיוחסת למשיב 2 ישנן ראיות לכאורה. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי קיימת עילת מעצר כנגד משיב 2 מחמת מסוכנותו לשלום הציבור. אשר לחלופת מעצר, נקבע כי נוכח היעדר המלצה לשחרור מטעם שירות המבחן, ונוכח אופי העבירות המיוחסות לעורר, אין מקום לשחררו:

"ביחס ל[משיב 2] – הרי שנוכח האמור לעיל, ואף שעיקר הראיות מתייחסות לאירוע הראשון, כאמור, הרי שמדובר בעבירות חמורות ביותר, שבוצעו על רקע כספי. [משיב 2] זה, לא היסס לגייס שכיר חרב לביצוע המזימה וגילה עניין בהוצאתה אל הפועל, ותוך ידיעת פרטיה. לכך יש להוסיף את העבירה - שכאמור, עולה מאליה ביחס לאירוע השני - היינו, עבירת אי מניעת פשע, שאף היא עבירה חמורה ביותר, ובמיוחד נוכח חומרת הפשע שעמד להתבצע. כל אלה מצביעים על הסיכון הגבוה הטמון בו לשלום הציבור ולבטחונו , ובפרט למתלונן - ומכאן, העילה למעצרו . ובאשר לחלופת המעצר לגביו. כאמור , הוגש גם לגביו תסקיר מעצר. בתסקיר זה הביע שירות המבחן את הקושי שהיה לו להעריך את מידת מסוכנותו של [משיב 2], וכי 'לא ברור אם יש בחלופה (היינו, מעצר בית בבית אימו ותחת פיקוחה של אמו ושל חברתה) או בכל חלופה אחרת כדי לוודא נטרול של הסיכון'. בסיכומו של דבר קובע שירות המבחן, כי מבחינתם 'אין באפשרותנו להמליץ על שחרורו של אלכסנדר לחלופת מעצר'. ולדידי – ואף שער אני לכך שאין לאלכסנדר הרשעות קודמות – מסופקני אם יש מקום, כלל, להסתפק בחלופת מעצר כלשהי, נוכח עוצמת המסוכנות הטמונה בו , ומשגם תנאים של מעצר בית מלא, כמוצע, ספק אם יש בהם כדי למנוע ממנו אפשרות לחזור ולגייס "שכירי חרב" שיבצעו מלאכה דומה. כן, לא למותר להזכיר, כי הוא גם צורך סמים – עובדה, שאף היא, מגבירה את הסיכון שנשקף הימנו, וגם בהיותו בתנאי מעצר בית מלא".

על החלטה זו ערר המשיב 2 לבית משפט זה. הערר התמקד בשאלת קיומן של ראיות לכאורה וחלופת מעצר ראוייה. ביום 17.10.2004 דחתה השופטת פרוקצ'יה את הערר, בקבעה:

"ראיות התביעה בפרשה א' עונות על הדרישה הראייתית לצורך הליך מעצר, ויש בהן כדי להצביע על חלקו המהותי של [המשיב 2 בפנינו – מ"נ] בקשירת הקשר הפלילי לפגוע פגיעה אלימה במתלונן. [המשיב 2 והמשיב 1 בפנינו – מ"נ] קבלו סכום כסף נכבד מהמתלונן לצורך הקמת מכון כושר, בזבזו אותו ולא יכלו להחזירו, ותכננו לפגוע במתלונן כאמצעי להיחלץ מחובתם להחזיר את החוב. ל[משיב 2] היתה מעורבות ממשית ועניין ממשי בתכנית הפלילית, והוא אף סייע להגשמתה באופן פעיל בכך שמצא את אחד האנשים שעליהם הוטל לפגוע פגיעה אלימה במתלונן . תפקידו המרכזי של [המשיב 2] בקשר הפלילי עולה בבירור מחומר הראיות, ומעורבותו היא מעורבות עמוקה וממשית. אופי מעשים אלה כשהם לעצמם, וכשנוספת להם גם עבירת הסמים המיוחסת ל[משיב 2], מעיד על מסוכנות [המשיב 2] וחשש לשלום הציבור משחרורו. חיזוק לכך ניתן למצוא בעמדת שירות המבחן לפיה חלופת מעצר לא תאיין את הסיכון, ולא נותר אלא לדחות את הערר, גם בהינתן העובדה שלעורר אין רישום פלילי קודם. הערר נדחה, איפוא, ו[המשיב 2] יוחזק במעצר עד תום ההליכים נגדו" (בש"פ 8586/04 ניקולאשוילי נ' מ"י (טרם פורסם)).

הליך הארכת המעצר הראשון בבית משפט זה

במהלך תשעת חודשי המעצר הראשונים לא התקיימו ישיבות הוכחות. ביום 21.3.2005 האריך בית משפט זה (השופטת ארבל ) את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, בקבעו:

"באיזון הכולל נוטה כף המאזניים לעבר היעתרות לבקשת המדינה. הראיות לכאורה ששימשו תשתית להחלטה בדבר מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים, לרבות אותן ראיות לכאורה אלה עליהן מבקש ב"כ המשיב 2 להשיג, עומדות בעינן. כן עומדת בעינה מסוכנותם של העוררים הנלמדת הן מחומרת העבירות המיוחסות להם בכתב האישום והן מתסקירי שירות המבחן בעניינם, אשר לגבי משיב 1 ציינו כי אין בנמצא חלופה שתפיג את מסוכנותו ואשר ביחס למשיב 2 נמנעו מלהמליץ על שחרורו לחלופת מעצר נוכח הקושי לשלול קיומו של סיכון... איני סבורה כי מסוכנות זו השתנתה בפרק הזמן שחלף " (בש"פ 2585/05 מ"י נ' חג'ג' ואח' (טרם פורסם)).

הבקשה בפני

7.המדינה פונה כעת בבקשה שניה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים. בבקשתה מציינת המדינה, כי עד כה התקיימו שלוש ישיבות הוכחות במשפטם של המשיבים במהלכן העידו 13 עדי תביעה. מועדי הוכחות נוספים נקבעו ל- 20.6.2005, 4.7.2005 ו-11.7.2005. המדינה טוענת, כי נוכח מסוכנותם של המשיבים והעובדה כי העיכוב בשמיעת התיק נעוץ בדרך התנהלותה של ההגנה, יש להאריך את מעצרם של המשיבים בשנית.

8.בא כוחו של המשיב 2 טען בדיון בפני כי לא הוא או מרשו גרמו לכך שהמשפט לא התקדם. הדבר נבע הן מבקשות שלא הוגשו על ידו והן מיוזמתו העמוס לעייפה של בית המשפט. בשלב זה – כך טענתו – השתנתה נקודת האיזון.

דיון (לגבי משיב 2)

9.בקשה להארכת מעצר לתקופה העולה על פרק הזמן הקבוע בסיף 61 לחוק המעצרים, ובייחוד בקשה שנייה, אינה ממין הבקשות שיש להיעתר לה ביד קלה וכדבר שבשגרה (בש"פ 11603/04 מ"י נ' פלד (טרם פורסם)). אולם המעשים המיוחסים למשיב בענייננו מקימים חשש ממשי לשלום הציבור ובטחונו. כפי שציינה השופטת פרוקצ'יה (בהחלטתה מיום 17.10.2004), תפקידו המרכזי בקשר הפלילי עולה בבירור מחומר הראיות, ומעורבותו היא מעורבות עמוקה וממשית. אף אני אינני סבורה כי מסוכנות זו השתנתה בפרק הזמן שחלף עד כה. זאת ועוד: בינתיים נדונו שניים משלושת המערערים האחרים בפרשה ל-13 שנות מאסר בפועל, בלי לעסוק בהשוואה מדוקדקת של תפקידם של המעורבים השונים עונש זה יכול לשמש למשיב קנה מידה להערכת העונש שיוטל עליו אם יורשע בדין.

10.הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב 2 יוארך בתשעים ימים נוספים, החל מיום 19.6.2005, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 972/04 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.