בש"פ 5388/01 יהודה רבינוביץ נ. מדינת ישראל

1.הערר שלפני מוכתר בכותרת "ערר על פסילת רשיון הנהיגה עד תום ההליכים". המעיין בכותרת יכול לטעות ולחשוב שזהו ערר (בגלגול שלישי) על החלטה לפסול רשיון נהיגה עד תום ההליכים. למעשה, מתוך עיון בכתב הערר עצמו, ובפרט בהחלטה שצורפה לו, מסתבר כי זהו ערר על סירובו של בית משפט המחוזי (בערעור על בית משפט השלום) לקבל בקשה לעיון חוזר בענין פסילתו של העורר מלהחזיק רשיון נהיגה.

2.נגד העורר הוגש בבית משפט השלום לתעבורה ברמלה, כתב אישום המייחס לו גרם מוות ברשלנות, יחד עם עבירות נוספות. על פי כתב האישום היה העורר מעורב בתאונת דרכים ביום 20.2.2000. העורר נהג במשאית ועצר אותה בנתיב השמאלי, המיועד לפניה שמאלה, בצומת בו אירעה התאונה. באותה העת, דלק אור אדום ברמזורים הפונים לדרך ממנה הגיע העורר. כאשר התחלף האור ברמזור המיועד, לנוסעים ישר וימינה מאדום לירוק, החל העורר בנסיעה, למרות שבכיוון נסיעתו (שמאלה) דלק עדיין באותה עת אור אדום ברמזור. כתוצאה מכך נגרמה התנגשות בין המשאית בה נהג העורר לבין רכב פרטי שנכנס לצומת בנסיעה בכיוון הנגדי. נהג הרכב הפרטי נהרג, ונפצעו שלושה אנשים שהיו ברכבו של המנוח.

3.תחילה היה העורר פסול פסילה מינהלית לתשעים ימים. ביום 12.7.00 הורה בית משפט השלום ברמלה על פסילת הרשיון של העורר עד תום ההליכים, ואף מעבר לשישה חודשים (נספח ה' לתגובת המדינה). ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 23.8.00. לא הוגש ערר נוסף לבית משפט זה בזמנו. מכל מקום, ההחלטה שצורפה להודעת הערר שלפני היא החלטה בבקשה לעיון חוזר ולא ההחלטה המקורית בענין פסילה. זוהי המסגרת הדיונית לדיון בערר זה.

בבקשה שתי טענות המצדיקות, לטענת העורר, עיון חוזר בבקשה לפסול את רשיונו. האחת - נוגעת ל"כרסום" בראיות במהלך שמיעת פרשת התביעה; האחרת - נוגעת לזמן הממושך בו כבר פסול העורר מלהחזיק רשיון נהיגה. אדון בטענות אחת לאחת.

4.בחומר הראיות המקורי (תיק החקירה) יש ראיות לכאורה. כך נקבע בהחלטות הנזכרות שניתנו ב12.7.2000- וב23.8.2000-. כך גם מעלה עיוני שלי בתיק המשטרה. בין כך ובין כך, בבקשה לעיון חוזר, אין צורך לבחון שוב את תיק החקירה. אשר ל"כרסום" במהלך שמיעת הראיות: בענין זה נטענה טענה קונקרטית אחת - בכתב הערר מצוטטים דברים שנאמרו על ידי כב' השופט הדר לתביעה במהלך עדותו של בוחן המשטרה. על פי הדברים שצוטטו (סעיף 3 לערר) הבהיר בית המשפט לתובעת כי לאור עדות הבוחן "יש לראות את הרמזור כתמרור שלא הוצב כדין ועל דעת בית המשפט, על התביעה לחזור בה מהאור האדום". אף אם נצא מן ההנחה שעל התביעה לחזור בה מן הטענה בענין האור האדום, אין הדבר שולל לכאורה רשלנות של מי שנסע באור אדום, אף אם התמרור הוצב שלא כדין.

5.העורר לא צירף לכתב הערר, כפי שהערתי בדיון, את הפרוטוקול או, למצער, חלקים ממנו, כדי שאוכל ללמוד על "כרסום" הקיים בראיות.

בא-כוח העורר מציין כי "לעורר עד ראיה נטרלי אשר ראה כי חצה את הצומת באור ירוק", ואולם - וכיוון שעדי ההגנה טרם נשמעו, וכפי שגם הובהר בדיון, מדובר בעד שטרם העיד. עד שטרם העיד אינו יכול "לכרסם" בעדויות קיימות.

6.אין איפוא תשתית לטענה לפיה חל כרסום בראיות התביעה במהלך שמיעת הראיות.

7.יותר כבדת משקל בעיני הטענה בדבר משך הזמן הארוך בו פסול העורר מלהחזיק ברשיון. התקופה המצטברת של הפסילה ושל הפסילה המינהלית שקדמה לה, הינה תקיפה ארוכה. כזכור, נפסל העורר מלהחזיק רשיון בהחלטה המקורית (נספח ה' לתגובת המדינה) "עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וזאת אף מעבר לשישה חודשים".

לאחר ההחלטה המקורית בענין הפסילה וההחלטה בערעור, ניתנה בבית משפט זה, על ידי השופט חשין, החלטה בבש"פ 7647/00

חינוואי נ' מ"י , פ"ד נב(4) 812. השופט חשין קבע:

"ראוי לנו כנקרצף את הירוקת שעלתה על הוראת סעיף 50(ב) [לפקודת התעבורה], וכי בתי המשפט לא יפסלו אדם מלהחזיק ברשיון נהיגה מעבר לתקופה של 6 חודשים, אלא לאחר שנתנו דעתם לנסיבותיו של הענין, ותוך שישקלו קביעתה של תקופה קצובה לפסילה".

כך לא נעשה בענייננו, וכך ראוי שייעשה בענייננו בחלוף זמן כה רב מאז הפסילה. ואולם, קשה להתעלם בענייננו משלל הדחיות שנדחה המשפט בעטייה של הסניגוריה. לא אעמוד למנות כרוכל את שלל דחיות אלו. בהחלטתו האחרונה של בית משפט השלום לתעבורה מיום 14.6.01, נדחה הדיון ליום 4.9.01 בשעה 09:30 ל"המשך הוכחות ההגנה וסיום ". עוד מצויין שם "כי מועד זה נכפה על הסניגור בשל אילוצי יומן של בית המשפט ודחיות מרובות שהיו בתיק זה שחשוב לסיימו ". אולם שמעתי כבר מפי הסניגור הצהרה שהדיון אינו עתיד להסתיים, למרות מה שקבע בית המשפט לתעבורה. כך, למשל, ציין כי בכוונתו להביא מומחה, וכי המומחה לא ימסור חוות דעת אלא לאחר סיום פרשת ההגנה. לא כך פשט הכתוב בהחלטת בית המשפט. נראה הדבר שלא אצה הדרך לסניגור לסיים את המשפט. בנסיבות אלה, אכן אקצוב את המועד לפסילה ברוח החלטתו הנזכרת של השופט חשין, אך נוכח כל מה שאירע עד עתה במשפט, אני קובעת שהפסילה תפקע ביום 31.12.01.

8.תוכן החלטה זו יובא על ידי הצדדים לידיעת כב' השופט הדר כדי שיביא בחשבון את תקופת הפסילה שנקצבה כאמור. עם כל זאת, מדגישה אני, כי בעניני פסילת רשיון, הסמכות המקורית היא לבית המשפט לתעבורה. עניני פסילת רשיון שונים מההסדר הקבוע בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. שם מצויה הסמכות להאריך מעצר מעבר ל9- חודשים בידי בית משפט זה בלבד. אם הדיון לא יסתיים בתקופה שנקצבה כאמור, לבית משפט לתעבורה הסמכות להאריך את הפסילה על פי בקשה שתופנה אליו. אם תעמוד בקשה כזו בפני בית המשפט לתעבורה, יהיה עליו לשקול את הסיבות בגינן לא הסתיים המשפט, אם כך יקרה. "ההיסטוריה" של תיק זה - תוכיח. כן יוכל בית המשפט לתעבורה לשקול את דרגת המסוכנות של העורר כפי שהיא משתקפת מהראיות שהובאו, ומאלו שעוד תובאנה, בפרשת ההגנה.

כשלעצמי, אין לי אלא לקוות שהדיון אכן יסתיים ב4.9.2001- כפי שקבע השופט הדר; מצפה אני גם מהסניגור להכין ראיותיו כמתחייב מההחלטה לפיה התיק קבוע לסיום ביום 4.9.2001.

9.סוף דבר: הערר מתקבל במובן זה שאני קובעת שהפסילה תסתיים ביום 31.12.2001, או אם מתן פסק הדין, לפי המוקדם.