בש"פ 5418/06 מדינת ישראל נ. שמואל שוקרון

זוהי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.המשיב ושני אחרים הועמדו לדין בבית משפט השלום באשדוד בעבירות סמים. למשיב מיוחסות עבירות של סחר בסם מסוכן ועסקה בסם מסוכן. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 23.8.2005 עלה המשיב שוב לרכבו של סוכן משטרתי סמוי (להלן: הסוכן ), ובעת הנסיעה המשותפת מכר המשיב לסוכן סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 0.9349 גרם. בהמשך הנסיעה הוסיף המשיב ומכר לסוכן סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 1.1349 גרם. ביום 8.9.2005 עלה המשיב לרכבו של הסוכן, הנחה אותו להגיע סמוך לביתו וניגש לעבר שיחים שהיו במקום. המשיב שב לרכב ובהמשך הנסיעה מכר לסוכן סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 2.6478 גרם. ביום 11.9.2005 מסר הסוכן למשיב סכום של 600 ש"ח וכעבור מספר שעות במהלך נסיעה ברכבו של הסוכן מסר לו המשיב חומר הנחשד להיות סם במשקל 0.778 גרם וכן החזיר לו 200 ש"ח.

עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 20.11.2005 נעתר בית משפט השלום בקרית גת לבקשה בקובעו כי ישנן ראיות לכאורה באשר לשלושה מבין ארבעה האישומים המיוחסים לו ובעומדו על חומרת המעשים ועל עברו הפלילי המכביד של המשיב. בסמוך לאחר מכן הועבר הדיון בתיק לבית משפט השלום באשדוד. ביום 31.5.2006 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים בטענה כי מחומר הראיות עולים ספקות ממשיים באשר למהימנות הסוכן. בית משפט השלום בקרית גת לא קיבל את הבקשה וקבע כי אין להידרש למהימנותו של הסוכן עד אשר תסתיים עדותו. עתה משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם הסתיים, עותרת המבקשת להאריך את המעצר בתשעים ימים. ההליך ככל שהוא נוגע לשני הנאשמים האחרים הסתיים בהרשעתם.

2.שמיעת ראיות התביעה בעניינו של המשיב מצויה בעיצומה ובשלוש ישיבות שהתקיימו ביום 9.5.2006, ביום 11.6.2006 וביום 26.6.2006 נשמעה עדותו של הסוכן המשטרתי שהינו עד התביעה המרכזי וכן נשמעה עדותו של עד נוסף. במהלך החודשים שקדמו לשמיעת העדויות כאמור, אף קיים בית משפט השלום שלושה דיונים בבקשה שהגיש המשיב לגילוי ראיות חסויות הנוגעות להפעלתו של הסוכן המשטרתי. בעקבות הליכים אלה הורה בית משפט על גילוי חלק מן החומר החסוי.

3.בעת הגשת בקשת ההארכה ולמרות שהמשפט לא הסתיים, טרם נקבע על ידי בית משפט השלום באשדוד מועד כלשהו להמשך שמיעת התיק. אי לכך הוריתי למבקשת במהלך הדיון הראשון בבקשת ההארכה שהתקיים ביום 4.7.2006 כי תפנה ללא דיחוי אל בית המשפט השלום באשדוד על מנת שזה יקבע מועדים להמשך ולסיום שמיעת המשפט בהקדם. בישיבה נוספת שקיימתי בבקשה ביום 16.7.2006, התברר כי נקבע מועד אחד נוסף להמשך שמיעת המשפט ביום 19.9.2006 ובשל ההערכה כי אין די במועד זה לצורך סיום ההליך, הוספתי והוריתי בהחלטה מיום 16.7.2006 כי יש לעשות מאמץ לקביעת מועדים נוספים לדיון בתוך תקופת ההארכה שנתבקשה. בדיון האחרון שהתקיים בבקשה אתמול, 13.8.2006, הודיעה המבקשת כי בסופו של דבר נקבעו שלושה מועדים נוספים להמשך ולסיום שמיעת המשפט בעניינו של המשיב ליום 4.9.2006, ליום 7.9.2006 וליום 13.9.2006. נוכח המועדים הנוספים שנקבעו ובהדגישה את מסוכנותו המופלגת של המשיב ואת עברו המכביד, טוענת המבקשת כי יש להורות על הארכת המעצר כמבוקש. המשיב, מצידו, מתנגד להארכת המעצר. לטענתו, אין כל הצדקה להתארכות ההליכים וזו נגרמה בשל מחדלי המבקשת. בהקשר זה מפנה המשיב להליכי גילוי הראיות החסויות ולעיכוב שחל בהעברת החומר לידיו על ידי המבקשת, גם לאחר שבית המשפט הורה על כך.

4.הארכת מעצרו של נאשם על פי סעיף 62 לחוק המעצרים בחלוף תשעה חודשים מתחילת משפטו היא מהלך חריג ואין היא חזון נפרץ כלל וכלל ככל שמדובר בהליכים המתנהלים בבית משפט השלום. אלה מסתיימים בדרך כלל בתוך תשעה חודשי המעצר. במקרה הנדון אכן התארכו ההליכים בעניינו של המשיב מעבר לנדרש בייחוד בהתחשב בכך שאין מדובר בהליך מורכב או מרובה עדים. נוכח היקפו המצומצם של ההליך בהחלט ניתן היה לצפות כי יסתיים בתוך תשעה חודשי המעצר ולא יתארך מעבר לכך. כפי שציין המשיב אחת הסיבות להתארכות ההליך נעוצה בבקשה שהגיש לגילוי ראיות חסויות. בעקבות אותה בקשה אכן הורה בית המשפט על גילוי חלק מן הראיות החסויות, ומשכך אין לומר כי מדובר בבקשה מיותרת. כמו כן, התעוררו קשיים מסוימים בתיאום ובקביעת מועדים בהליך זה עליהם ניתן ללמוד, בין היתר, ממהלך הדברים בעת שבקשת ההארכה עצמה הייתה תלויה ועומדת. מצערת גם העובדה שבעת הגשת בקשת ההארכה לא היה קבוע מועד כלשהו להמשך המשפט, וזאת אף שנקפו תשעה חודשי מעצר. משאמרנו כל זאת, נשאלת השאלה האם העיכובים הבלתי מוצדקים בשמיעת המשפט שאירעו במקרה דנן, מחייבים את דחיית הבקשה או שמא גוברים השיקולים המצדיקים את ההארכה.

4.בית-משפט זה התייחס לא פעם לסכנה הרבה לביטחון הציבור הטמונה בעבירות של סחר בסמים (בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיד , תק על 2006(1) 3154 (2006)). על מסוכנותו המופלגת של המשיב שבפנינו, נוכח עבירות הסמים הקשות המיוחסות לו, עמד בית המשפט בהחלטת המעצר. כמו כן, תלויה לו למשיב קופת שרצים לא מבוטלת בעבירות מאותו סוג. אכן, עברו הפלילי הינו מכביד ביותר, לרבות שלושה עונשי מאסר מותנים חבי-הפעלה, אם יורשע בהליך דנן. בנסיבות אלה ובייחוד בהתחשב בעובדה שלאחר עיבוי לוח הדיונים צפוי משפטו של המשיב להסתיים בתוך תקופת ההארכה, אני סבורה כי יש להעדיף במקרה זה את אינטרס הציבור ואת ההגנה על ביטחונו ושלומו.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 2.7.2006 או עד למתן פסד הדין בת"פ 1663/05 בבית משפט השלום באשדוד, לפי המוקדם.