בש"פ 5448/05 אפי כהן נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל) בה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום הליכי ההסגרה המתנהלים נגדו.

1.על פי החשד, ביצע העורר מעשי מרמה כנגד בנקים במדינות טנסי וג'ורג'יה שבארה"ב. על פי כתב האישום שהוגש נגדו בארה"ב, מואשם העורר כי גנב מאדם אחר, סטיבן ו. קול, פנקס המחאות, זייף את חתימתו, רשם על אחת ההמחאות סכום של 65,000$ והפקידה בחשבון נאמנות על שם אדם שלישי ששמו צ'ארלס א. קרפנטר. זה האחרון נענה לבקשתו של העורר לעשות שימוש בחשבון הנאמנות לאחר שהעורר הסביר לו שהוא אמור לקבל סכום כסף מאימו האומנת אשר מתגוררת בישראל.

2.מתוך בקשת ההסגרה שהגישה ארה"ב על פי הוראות האמנה בדבר הסגרה בין מדינת ישראל לבין ארה"ב עולה, כי העורר היה מודע לכך שתלוי ועומד נגדו צו מעצר בארה"ב בעקבות הפרשה ואף שוחח עם נציגי ה – F.B.I והביע נכונות להסגיר עצמו. בשלב מסוים הגיע מידע לרשויות החוק בארה"ב לפיו, העורר שוהה בישראל. הדבר נודע בעקבות בקשות שהגיש לשגרירות ארה"ב בישראל בנושא חידוש דרכונו. בעקבות מידע זה החלו נעשים מאמצים לאתרו, מאמצים אשר צלחו רק לאחר כארבע שנים מהמועד בו החלו. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה לעצרו בהדגישו, כי לעניין הליכי ההסגרה, הכלל הוא מעצרם עד תום ההליכים של המיועדים להסגרה ואילו שחרורם הנו בחזקת החריג לכלל. במקרה דנן, קבע בית המשפט, קיים חשש שהעורר ינצל את שחרורו מהמעצר ויימלט מפני אימת הדין. לאור הקשיים באיתורו טרם מעצרו, אשר נבעו מניסיונו של העורר לטשטש את עקבותיו בישראל, קם חשש ממשי כי לא יאותר בנקל גם בפעם הזו.

3.באת כוחו של העורר עמדה בטיעונה על כך שאין כל חשש להימלטותו של העורר במידה וישוחרר ולכן יש להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. לא ניתן לקבוע בוודאות כי אכן ידע שתלוי ועומד נגדו צו מעצר טרם הגעתו לישראל. מגעיו של העורר עם רשויות ה – F.B.I היו על רקע ניסיון להגיע להסדר במסגרתו יסגיר עצמו ועובר למעצרו אף ניהל מפגשים עם נציגי הרשות בישראל בעניינו. העורר לא התכוון להימלט ואיתורו נכשל היות ובמסגרת עבודתו כזמר מבלה ימים רבים מחוץ לביתו. כן הוכחשה הטענה לפיה, מסר כתובות שגויות ומספרי טלפון השייכים לרעייתו לשגרירות ארה"ב על מנת לטשטש את עקבותיו.

באת כוח המשיבה ביקשה, מנגד, לדחות את הערר בהפנותה לפסיקת בית משפט זה בה נקבע שהשחרור בערובה במסגרת הליכי הסגרה הנו נדיר וייעשה אך במקרים חריגים בהם לא קיים חשש שהשחרור ינוצל להימלטות. העורר מסר כתובות שאינן קיימות ומספר טלפון שאינו שייך לו לשגרירות ארה"ב ואלו מעידים על כך שניסה להתחמק. עוד מסרה באת כוח המשיבה, כי באופן מעשי הליכי ההסגרה בבית המשפט המחוזי הסתיימו זה מכבר ובתוך זמן קצר ממילא יוסגר העורר לידי ארה"ב.

4.בבואו לבחון את סוגית מעצרו של אדם המיועד להסגרה, בוחן בית המשפט את השיקולים הנבחנים במסגרת הליכי המעצר ה"רגילים". על אלו יש להוסיף את השיקול המיוחד שעניינו במחויבות של מדינת ישראל כלפי המדינה אשר מבקשת את ביצוע ההסגרה, שיקול נכבד אשר יכול שיהיה בו כדי להביא למעצרו של אדם במסגרת הליך הסגרה, אף אם בנסיבות אחרות לא הייתה הצדקה לעצרו (בש"פ 4422/03 יצחק כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסמה, ניתנה ביום 29.5.03); ). ברוח זו נקבע כבר פעמים מספר על ידי בית משפט זה, כי ככל שמדובר במעצר על רקע הליכי הסגרה, ישוחרר המועמד להסגרה רק במקרים חריגים "בהם אין גם שמץ של חשש שהמבוקש ינצל לרעה" את החלטת בית המשפט לשחררו לחלופת מעצר ולכן, בחינת שחרור העצור לחלופת מעצר מהווה צעד "נדיר ביותר" (בש"פ 5704/95 ליבקינד נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסמה, ניתנה ביום 5.10.95)), וכלשונו של כב' השופט (כתוארו אז) ת' אור:

"קיומה של התחיבות הנסמכת על אמנת ההסגרה למסור, בסופו של ההליך, את המבקש לידיה של המדינה המקשת כשהוא נתון במשמורת, מהווה שקול מעצר המיוחד להליכי ההסגרה לעומת ההליך הפלילי הרגיל אשר יש בו, לעתים כדי להכריע את הכף לכוון מעצרו של העורר גם מקום שניתן היה להסתפק באמצעי דרסטי פחות על פי דיני המעצר הרגילים" (בש"פ 5648/92 אדי אנטר נ' מדינת ישראל , פד"י מו(5) 494, 496).

לנוכח האמור, דין הערר להידחות. אין חולק כי איתורו של העורר ארך פרק זמן ניכר ואין בידי לקבל את טענת באת כוחו לפיה, עיסוקו כזמר הוא שגרם לאיתורו של העורר כארבע שנים לאחר שהחלו הניסיונות לעשות כן. העובדה שמסר כתובות לא מדויקות וניסה להתחמק בכל דרך מצביעים על כך שקיים במקרה דנן סיכון לא מבוטל שהעורר יבקש לנצל את שחרורו בערובה להימלט מפני אימת הדין. מכל מקום, בדיון שהתקיים בפניי הובהר שהליכי ההסגרה בעניינו של העורר קרובים מאד לסיומם ולכן ממילא, בעת הנוכחית, איני מוצאת טעם להורות על שחרורו של העורר.

הערר נדחה.