בש"פ 5464/97 קאיד סלאמה נ. מדינת ישראל

1.נגד שני העוררים ואחר הוגש כתב אישום על פיו מיוחס להם שקשרו קשר עם אחר לביצוע פשעים, דהיינו לגנוב רכבים ולמכרם לתושבי השטחים. במסגרת קשר זה בוצעו מספר מעשי גניבת רכב וכן מסחר בו. העורר הראשון נטל חלק בחמישה מקרים כאלה. העורר השני נטל חלק בשני מקרים כאלה. כתב האישום כולל אישום נוסף נגד העורר השני של קבלת נכסים שהושגו בפשע. בחיפוש שנערך בביתו נמצאו מספר מכשירי רדיו טייפ למכונית, שלושה מכשירי פלפון וצרורות מפתחות לרכבים שונים, אותם קיבל בידעו שהושגו בפשע. עבירה זו מתקשרת להתחברותו של העורר השלישי אל אחרים אשר היוו כנופיה שמטרתה גניבת כלי רכב וסחר בהם. בית המשפט המחוזי החליט על מעצר העוררים עד תום ההליכים. על כך הוגש ערר זה.

2.אין מחלוקת, שקיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לעוררים. כך בדיון בבית המשפט המחוזי וכך בדיון בפני.

3.נסיבות המקרה מלמדות על כך שהעוררים היוו חלק מהתארגנות של מספר אנשים למטרות גניבת רכב ומכירתו. המדובר במי שבחרו בגניבה כדרך להתפרנס בה, ופעלו למימוש החלטתם. מכאן גם מסוכנותם של המתארגנים כך, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.

4.שקלתי את נסיבות המקרה ואת טענות באי כוח העוררים למתן חלופת המעצר, לרבות נסיבותיהם האישיות של העוררים, ובפרט של העורר השני, ובאתי למסקנה, שאין להורות על חלופת מעצר. מעשי התארגנות לפעילות פלילית כמו זו של העוררים ויכולת שלהם לפעול אף באמצעות אחרים לבצוע עבירות דומות, אף כשהם נתונים במעצר בית, הצדיקו את מסקנת בית המשפט המחוזי להורות על מעצרם עד תום ההליכים.

הערר נדחה.