פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5543/11
בפני:
כבוד השופט י' עמית
העורר:
ולדימיר ליולקו
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק ב"ש 50361-03-11
שניתנה ביום 19.7.2011 על ידי כבוד השופט ב' אזולאי
תאריך הישיבה:
א' באב התשע"א
(1.8.2011)
בשם העורר:
עו"ד בני נהרי
בשם המשיבה:
עו"ד גלי פילובסקי
החלטה
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 19.7.2011 (כב' השופט ב' אזולאי ), בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.
1.
כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של עסקה אחרת בנשק לפי סעיפים 144(ב2) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
כתב האישום מגולל השתלשלות עובדתית אשר תחילתה בליל ה-12.8.2010 בקטטה שפרצה בפיצוציה בבאר שבע, וסופה בליל ה-18.8.2010 ברציחתם ביריות של שניים: המנוח, יליד 1987, אשר נטל חלק בקטטה האמורה, ומכרה שלו, ילידת 1992, אשר שהתה בדירתו באותה העת. אציין כי כתב האישום שהוגש נגד העורר ונגד שלשה נוספים, הוגש בנפרד מכתב האישום שהוגש בגין הנאשמים בעבירת הרצח עצמה.
כתב האישום שבפנינו משתרע על 11 עמודים וכולל ארבעה נאשמים, להם מיוחסות עבירות של קשירת קשר לפשע, סיוע לרצח, עבירות נשק ועוד. חלקו של העורר מתמצה בסעיף אחד בכתב האישום ולפיו העורר החזיק באקדח חצי אוטומטי מסוג C.Z.
9 מ"מ
ומסרו לאדם בשם סרגיי, כאשר האקדח שימש בסופו של דבר לביצוע הרצח.
2.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 19.7.2011 קבע בית המשפט קמא כי יש ראיות לכאורה כנגד העורר. אמנם לעורר מיוחסת רק עבירת נשק אחת, אך יש ראיות לכאורה לכך שהעורר היה נוכח בשיחה בה תוכנן הרצח, נטל בה חלק והיה מודע לכוונה לבצע את הרצח. אי לכך, ובהתחשב בעברו הפלילי של העורר, נקבע כי נשקפת מהעורר מסוכנות גבוהה אשר אינה ניתנת לנטרול בחלופות שהוצעו, ו בית המשפט
הורה על מעצרו עד תום ההליכים.
מכאן הערר שלפניי.
3.
עררו של העורר מתמקד בכך ש בית משפט קמא לא בחן קיומה של חלופת מעצר. לטענתו, בית המשפט לא נתן משקל ראוי לחלקו היחסי של העורר בפרשה, שהוא, חלק מינורי ביותר. בנוסף, העורר טוען כי לא היה מקום לקבוע באופן נחרץ כי בנסיבות העניין מתייתרת הבחינה הפרטנית של חלופת מעצר.
לטענת העורר, ראוי היה מלכתחילה להפריד את עניינו מעניין שאר הנאשמים, ובמצב דהיום הוא תלוי בסיום משפטם של הנאשמים האחרים, למרות שמרבית חומר הראיות אינו קשור לעבירה המיוחסת לו ולחלקו המצומצם בכתב האישום.
העורר טען, גם אם בחצי פה, כנגד קיומן של ראיות לכאורה, אשר מתבססות בעיקר על
עדותו של עד המדינה שעל מהימנותו אין לסמוך.
4.
אומר בקצרה כי יש בחומר החקירה כדי להקים את הרף של ראיות לכאורה כנדרש בשלב זה, ואזכיר אותן בקצרה:
( - ) עדותו של עד המדינה ממנה משתמע כי העורר ידע מה מטרת האקדח.
( - ) איכוני הטלפון הסלולרי של העורר המשרטטים את מהלך נסיעתו עד הדירה.
( - ) מצלמות כביש 6 אשר קלטו את רכבו של העורר.
( - ) שתיקתו של העורר
(לשתיקה משקל במישור הראייתי גם בשלב המעצר – בש"פ 1748/11 יחזקאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.3.2011) (להלן: עניין יחזקאל )).
5.
ענייננו בעבירת נשק, ומכאן שקמה חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. חזקה זו מצדיקה מעצר עד תום ההליכים בכפוף לחריגים המופעלים בנסיבות מיוחדות (עניין יחזקאל ). נקודת המוצא היא אפוא מעצר והחריג הוא חלופת מעצר.
בבוא בית המשפט לבחון אם יש מקום להחלת החריג, יש ליתן משקל לנסיבות המעשה ונסיבותיו של העושה. שני פרמטרים אלה מטים את הכף לכיוון מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. ראשית, למרות שלעורר מיוחסת עבירת נשק בלבד, הרי שנראה כי היה מודע לסיבה בגינה הוא מתבקש למסור את האקדח, גם אם אניח לזכותו כי לא ידע ספציפית את פרטי הקשר לרצוח. שנית, בניגוד לנאשם בעניין יחזקאל ולנאשם שעניינו נדון בבש"פ 51/10 אקרמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.1.2010), הרי שלעורר יש עבר פלילי הכולל שלוש הרשעות בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בגינן ריצה עונש מאסר בן 38 חודשים; החזקת סכין שלא כדין; התפרצות; גניבה; והפרת הוראה חוקית. כתב האישום וחומר הראיות אף חושפים את החברה העבריינית בה מתרועע העורר. מכאן, שחזקת המסוכנות נותרת על כנה.
אשר על כן אני דוחה את הערר.
6.
אין באמור לעיל כדי לגרוע מזכותו של העורר לפנות בבקשה לעיון חוזר עם חלוף הזמן או בתום שמיעת עדותו של עד המדינה בהליך העיקרי.
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
11055430_E01.doc
נג
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il