בש"פ 5589/02 מדינת ישראל נ. מחמוד (בן דהשת) נאדי

ביום 29.8.01 ניתנה - בהסכמת הצדדים - החלטה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. ביום 26.3.02 הוארך - בהסכמה - מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. הבקשה שלפנינו היא בקשת המדינה להארכת מעצר נוספת בתשעים ימים.

המשיב הוא אזרח ישראלי המתגורר בקלקיליה. בעת ביצוע העבירות שהה המשיב בישראל בניגוד לחוק. העבירות שביצע, הן מהחמורות שידענו וקשורות בפיגוע בדולפינריום, בו קיפחו חייהם 21 בני-אדם ונפצעו עוד 110, רובם בני נוער. העבירות המיוחסות למשיב הן רצח וחבלה בכוונה מחמירה. החלק המיוחס למשיב בפרשה הטראגית, הוא הסעת המחבל המתאבד למקום האירוע תוך שהוא נושא תעודת זהות ישראלית ונוהג ברכבו הנושא לוחית זיהוי ישראלית.

השאלה היחידה שעל הפרק היא, האם קצב התנהלות המשפט הוא בלתי-משביע-רצון עד כי יש בטעם זה בלבד כדי להטות את הכף לחובת הבקשה. אינני סבורה כן. לא אחזור על כל פרטי התנהלותו של המשפט, כפי שפורטו בכתב ובעל-פה על-ידי ב"כ המבקשת ועל ידי ב"כ המשיב. בית-המשפט קבע תאריכים מרובים בהם נשמע המשפט. התביעה סיימה למעשה את הוכחותיה, אלא שמחמת תקלה טכנית יש צורך לחזור ולזמן עדים מסוימים. חלק מן התאריכים שהוצעו לא התאימו לסניגוריה. חלק התבטלו לפי בקשת התביעה. תאריכים אחרים לא התאימו לבית-המשפט. בסופו של יום ניתן לומר שמתחילת המשפט ועד להארכה הראשונה התקיימו 12 ישיבות, ובתקופת ההארכה התקיימו 5 ישיבות נוספות. כיום קבועות ישיבות בספטמבר 2002, וכן בינואר ופברואר 2003 ונעשים ניסיונות בלתי-נלאים לקבוע מועדים נוספים עוד בשנה זו. כיום תלויה ועומדת בקשת התביעה לקביעת מועדים נוספים לשמיעה בחודשים אוקטובר ונובמבר, במקום דיונים בתיקים אחרים, בהם אין הנאשמים נתונים במעצר.

במצב דברים זה, לא נראה לי כי התנהלות המשפט מצדיקה דחיית הבקשה. עם זאת, ראוי שבית-המשפט, שאין ספק בעומס המוטל עליו ובמאמצים שהוא עושה לקבוע משפט זה לדיונים אינטנסיביים ככל שניתן, יבחן שנית אם ניתן להוסיף תאריכים לשמיעת המשפט, בשנה זו.

אין מקום לחלופת מעצר. חומרת המעשים והעבירות מקימה חזקת מסוכנות ואין מקום לשחרר את המשיב, שכן, שום תנאים לא ישיגו את תכלית המעצר.

לאור האמור, אני נענית לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב90- ימים החל מ7.7.02- או עד למתן פסק-דין, לפי המוקדם.