בש"פ 10995/02 מדינת ישראל נ. מחמוד נאדי

לפניי בקשה מטעם המדינה להארכת מעצר (רביעית) של המשיב מעבר לתשעה חודשים.

1.ביום 10.7.01 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום נגד המשיב. עפ"י העובדות המתוארות בכתב האישום, בחודש מאי 2001 נקשר קשר בין אנס אבו עלבה ועזאת זייד, תושבי קלקיליה, לבין סעיד חותרי תושב נפת שכם (להלן: המחבל ), שבמסגרתו תוכנן כי האחרון ישא על גופו מטען חבלה ויפוצץ אותו בליל שבת ברחבת הדולפינריום בתל-אביב, עת שהיא מלאה בבני נוער הממתינים להיכנס למועדונים שבמקום. בתאריך 1.6.01 בשעות הערב, פנו אבו עלבה וזייד למשיב, יליד שכם שהינו אזרח ישראלי, וביקשו ממנו להסיע את חברם, המבקש לעבוד בישראל ואמור להיפגש עם מעסיקו. זאת משום שהעריכו כי למשיב, שהוא כאמור אזרח ישראלי ובעל רכב הנושא לוחית זיהוי ישראלית, יהיה קל יותר להסיע את המחבל בלא שייעצר בדרכו בידי כוחות הביטחון. כעבור כחצי שעה פגש המשיב באבו עלבה, כשהוא מלווה במחבל. אבו עלבה ביקש מהמשיב להסיע את המחבל לדולפינריום בתל אביב, ושילם לו 200 ₪ עבור ההסעה. המשיב ראה את הבליטה בשיפולי בטנו של המחבל (בליטה שנוצרה כתוצאה מחגורת נפץ שאותה חגר), וידע כי המדובר במחבל מתאבד. עם הגיעם לטיילת של תל אביב, הפכה הנסיעה איטית ביותר בשל עומס תנועה רב. במהלך הנסיעה התקשר אבו עלבה למשיב פעמיים וביקש להתעדכן בנוגע להתקדמותו. הוא אף ביקש ממנו להעביר את המכשיר למחבל על מנת שיוכל לשוחח עמו והמשיב עשה זאת. במהלך הנסיעה הבחין המחבל בריכוז גדול של בני אדם בטיילת וביקש לרדת מהרכב, אך המשיב המשיך בנסיעתו לאזור הדולפינריום. בשעה 23:23:18 התקשר אבו עלבה למשיב והתעדכן במיקומו. כעבור מספר שניות הגיע המשיב סמוך לרחבת הדולפינריום, עצר את רכבו והוריד את המחבל. לאחר מכן השתלב המשיב בתנועה דרומה. כעבור דקה פוצץ המחבל את עצמו ברחבת הדולפינריום. כל אותה עת המשיך המשיב בשיחתו עם אבו עלבה, וכששמע את הפיצוץ דיווח לו על כך. אבו עלבה וזייד, שהיה עמו, הביעו את שמחתם על הצלחת הפיגוע. אבו עלבה הורה למשיב לחזור לקלקיליה ולהיפגש עמו בפרדס סמוך לעיר בלי שיפגוש אחרים לפני כן. המשיב חשש כי אבו עלבה מתכוון לרוצחו על מנת להבטיח את אי חשיפתם שלו ושל זייד, ולכן התקשר לאחיו וביקש ממנו שיגיע לצומת גלילות. משהגיע האח למקום סיפר לו הנאשם כי הסיע את המחבל שביצע את הפיגוע, וכי כעת דורש ממנו אבו עלבה להיפגש עמו. האח הזהיר את המשיב כי בכוונת אבו עלבה לרוצחו, והמליץ לו כי ידווח למשטרה. האח התקשר למשטרה והמשיב נעצר לחקירה. כתוצאה מן הפיגוע נהרגו 21 בני אדם ונפצעו 110. כתב האישום ייחס למשיב עבירות של רצח 21 בני אדם, עבירות של חבלה בכוונה מחמירה (כלפי 110 בני אדם) ועבירה של שהייה בישראל בניגוד לחוק.

2.ביום 18.7.02 הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בהסכמת הצדדים הורה בית המשפט המחוזי ביום 29.8.02 על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

3.המשפט התנהל בחודשים הראשונים של שנת 2002 ובתקופה זו התקיימו 13 ישיבות. מספר ישיבות נדחו עקב אבלה של אחת השופטות בתיק, ואחרות נדחו לבקשת ההגנה. כעבור תשעה חודשים, ביום 26.3.02, ובהסכמת הצדדים, הורה בית משפט זה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים (בש"פ 2695/02).

4.ביום 11.4.02 וביום 5.5.02 התקיימו ישיבות הוכחות. שתי ישיבות בוטלו עקב מחלתו של התובע. ביום 17.7.02 הורה בית משפט זה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים (בש"פ 5589/02).

5.ביום 21.7.02, ביום 2.9.02, וביום 3.9.02 התקיימו ישיבות והסתיימה פרשת התביעה. ביום 23.9.02 האריך בית משפט זה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים (בש"פ 7966/02). בהחלטתו ציין השופט לוי כי "על פי סדר הישיבות אותן קבע בית משפט קמא, כבר עתה ברור כי תידרש הערכה נוספת של מעצר המשיב, הואיל ובתקופת ההארכה הנוכחית תתקיימנה שתי ישיבות בלבד. זו תוצאה שאין בה צדק ועל כן מתבקש בית המשפט המחוזי להוסיף ישיבות נוספות על מנת שניתן יהיה לסיים את משפטו של המשיב בהקדם".

6.בית המשפט המחוזי אכן הוסיף שתי ישיבות נוסף לשתיים שהיו מתוכננות: מאז הארכת מעצר זו התקיימה ישיבה ביום 10.10.02 שבה נידונה טענת המשיב כי אין להשיב לאשמה. ביום 30.10.02 החליט בית המשפט המחוזי כי טענתו של הנאשם מתקבלת במובן זה שאין עליו להשיב על האישומים ברצח ובגרימת חבלה בכוונה מחמירה, אלא על אישומים מתוקנים של סיוע לרצח וסיוע לגרימת חבלה חמורה. ישיבות נוספות התקיימו ביום 14.11.02 וביום 25.12.02, ובהן נשמעה עדות המשיב. יצוין כי אחת הישיבות בוטלה לבקשת ההגנה. בתיק קבועות כבר עתה עוד 7 ישיבות, במהלך השליש הראשון של שנת 2003.

7.כעת, לקראת תום תקופת המעצר, מבקשת המדינה להאריך שוב את מעצרו של המשיב. לטענתה המשיב מסוכן לביטחון הציבור, ואף קיים חשש להימלטותו מן הדין נוכח העונש הצפוי לו במידה שיורשע.

8.בדיון לפני חזר בא כוח המדינה על טיעוניו שבכתב, והוסיף כי קיים סיכוי לכך ששמיעת המשפט תסתיים בקרוב. באת-כוח המשיב מצדה, הדגישה את העובדה שהוזכרה לעיל כי בית המשפט המחוזי קבע שהמשיב אינו צריך להשיב על האישומים בעבירות של רצח ושל גרימת חבלה בכוונה מחמירה, אלא על אישומים בעבירות של סיוע לרצח וסיוע לגרימת חבלה חמורה. לדבריה, להחלטה זו השפעה על הערכת מסוכנותו של המשיב ועל מידת העונש הצפויה לו. כן ציינה כי בשל ריבוי עדי ההגנה המשפט יימשך זמן ניכר.

9.לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק, ושמעתי את טענות בעלי הדין, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. פרשת התביעה הסתיימה, ובית המשפט המחוזי קבע, כאמור, 7 ישיבות נוספות להמשך המשפט. בנסיבות אלה, ובשל החומרה היתירה של העבירות המיוחסות למשיב - גם בהנחה שמדובר בסיוע למספר רב של עבירות רצח ולא בביצוע עבירת רצח - יש להאריך את מעצרו.

אי לכך אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 3.1.03 ועד ליום 2.4.03 או עד למתן פסק דין בת"פ 1121/01 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.