בש"פ 5468/03 מדינת ישראל נ. מחמוד נאדי

1.זוהי בקשה שישית במניין הבקשות שהגישה המבקשת לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים" ), להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 1.7.2003. הדיון בבקשה נקבע תחילה ליום 26.6.2003, אך לנוכח בקשת דחייה, שהגישה באת-כוח המשיב, נדחה הדיון ליום 8.7.2003 ועל-פי הסכמה שהושגה בין באי-כוח הצדדים, הוארך בינתיים מעצרו של המשיב מיום 1.7.2003 עד למתן החלטה בבקשה.

המשיב עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב באשמת סיוע לרצח, וסיוע לחבלה מחמירה, כמי שהסיע את המחבל המתאבד בליל 1.6.2001 מקלקיליה אל רחבת הדולפינריום בתל-אביב, שם ביצע המחבל פיגוע בו קיפחו את חייהם 21 בני אדם ו-110 נפצעו.

כתב-האישום שהוגש ביום 10.7.2001 ייחס למשיב עבירת רצח ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה. אולם, בהחלטה שניתנה ביום 30.10.2002 קבע בית-המשפט המחוזי כי:

"אין על הנאשם להשיב ולהתגונן מפני עבירת רצח וגרימת חבלה בכוונה מחמירה, אלא על עבירות של סיוע לעבירת רצח וסיוע לעבירה של גרימת חבלה חמורה".

החלטה זו ניתנה בעניין טענת המשיב כי "אין להשיב לאשמה" באשר לאישומי הרצח והחבלה בכוונה מחמירה, שהופנו נגדו. לאחר אותה החלטה, התנהל הדיון בעניינו של המשיב באישומים של סיוע לרצח וסיוע לחבלה בכוונה מחמירה.

2.המשיב נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, עוד ביום 29.8.2001, ומשנקפו תשעה החודשים הקבועים בסעיף 61 לחוק המעצרים, הוארך מעצרו בתשעים ימים, על-מנת לאפשר את סיום ההליך הפלילי בעניינו תוך כדי מעצרו. מאז הוארך מעצרו של המשיב ארבע פעמים נוספות, על-פי החלטות שניתנו בבית-משפט זה ביום 17.7.2002 (בש"פ 5589/02), ביום 23.9.2002 (בש"פ 7966/02), ביום 2.1.2003 (בש"פ 10995/02) וביום 6.4.2003 (בש"פ 2789/03). כמו-כן, נדחתה ביום 8.1.2003 בקשתו של המשיב לעיון חוזר בהחלטת מעצרו וערר על החלטה זו נדחה על-ידי בית-משפט זה בהחלטתו מיום 16.2.2003 (בש"פ 883/03). במהלך תקופת הארכה החמישית סיים בית-המשפט המחוזי את פרשת ההוכחות וכן הוגשו ביום 26.6.2003 סיכומי התביעה. עתה נותר לשמוע סיכומים מטעם ההגנה ולהכריע את הדין.

בהחלטתו מיום 10.6.2003 הורה בית-המשפט המחוזי, כי סיכומי התביעה יוגשו עד יום 26.6.2003 ובישיבה, שהתקיימה למחרת היום, 11.6.2003, הורה בית-המשפט, לבקשת באת-כוח ההגנה, כי סיכומי ההגנה יישמעו ביום 1.9.2003 וביום 2.9.2003.

לנוכח לוח הזמנים שפורט לעיל, נדרשה התביעה לבקשה נוספת, שישית, להארכת המעצר – היא הבקשה שבפני.

3.במהלך הדיון בבקשה הודיע בא-כוח המבקשת כי בינתיים פנתה המבקשת לבית-המשפט המחוזי וביקשה להקדים את המועד שנקבע לשמיעת סיכומי ההגנה ובית-המשפט המחוזי נעתר לבקשה והקדים את המועד ליום 18.7.2003. יחד עם זאת, נותרו בעינם, לבקשת באות-כוח המשיב, גם המועדים להשלמת הסיכומים בעל-פה ובכתב ביום 1.9.2003 וביום 2.9.2003. מששאלתי את באת-כוח המשיב באם תהא נכונה להשלים את סיכומי ההגנה בכתב ובעל-פה בתוך פרק זמן קצר יותר, ציינה באת-כוח המשיב כי מדובר בתיק סבוך ומורכב וכי פרק הזמן עד תחילת חודש ספטמבר דרוש לה על-מנת לעשות מלאכתה נאמנה בייצוגו של המשיב. באת-כוח המשיב הוסיפה וציינה, כי במשך תשעים הימים שחלפו מאז הוארך מעצרו של המשיב בפעם החמישית, לא נתקיימו אלא שתי ישיבות ולדעתה הזמן שניתן במסגרת ההארכה החמישית לא נוצל כראוי.

4.לאחר שבחנתי את הטענות שהשמיעו שני הצדדים, אני סבורה כי יש להאריך את מעצרו של המשיב, כמבוקש. שוכנעתי כי פרק הזמן שניתן במסגרת ההארכה החמישית נוצל, ככל הניתן, בנסיבות שנוצרו עקב פטירתו הטראגית של התובע, עורך-דין בלום, במהלך אותה תקופה, והחלפתו המזורזת בעורכת-דין פורר מטעם התביעה. זאת ועוד, דחיית המשך הדיון לחודש ספטמבר לצורך השלמות בעל-פה ובכתב של סיכומי ההגנה, היא תוצאה של בקשה מפורשת ובלתי מתפשרת מצד באת-כוח המשיב ולנוכח עמדתה זו, על המשיב להביא בחשבון כי פרק הזמן הנוסף הנדרש לסיום הדיון, אינו יכול לשמש בפיו נימוק לשחרור בשלב זה. כמבואר לעיל, מצוי ההליך ב"יישורת האחרונה", לאחר סיכומי תביעה ולפני סיכומי הגנה. העבירות המיוחסות למשיב, גם לאחר החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 30.10.2002, הן עבירות חמורות והשלכתן על שלום הציבור וביטחונו ברורה. מכאן נובעת מסוכנותו של המשיב, עליה עמד בית-המשפט בהחלטותיו הקודמות. אכן, צודקת באת-כוח המשיב בטענתה, כי ככל שחולף הזמן על בית-המשפט לבחון שמא ראוי לשנות את האיזון שנערך וליתן משקל-יתר לזכות המשיב לחירות, לנוכח חזקת החפות העומדת לו. אך נראה כי במקרה דנן יש להעדיף בסופו של חשבון את האינטרס הציבורי גם לצורך ההארכה השישית וזאת בשל מכלול השיקולים שמניתי לעיל. אני נעתרת, איפוא, לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב למשך תשעים ימים נוספים, שמניינם החל מיום 1.7.2003.