בש"פ 7966/02 מדינת ישראל נ. מחמוד (בן דהשת) נאדי

המשיב הוא מי שהסיע את המחבל אשר ביצע את פיגוע-ההתאבדות ברחבת הדולפינריום בת"א, בתאריך 1.6.02. בחקירתו הוא אישר כי נתבקש להסיע אדם מקלקיליה לתל-אביב, ובמהלך הנסיעה אף חשד בו, אך סבר כי מדובר במי שמתכוון לבצע בישראל עבירות רכוש, וכשהעלה חשד זה בפני אותו נוסע, השיב האחרון בחיוב.

שונה היא גרסת המבקשת הטוענת כי המשיב ידע שהנוסע אשר הוא מסיע ברכבו נושא על גופו מטען חבלה. יותר מכך, על פי הנטען בכתב האישום, הסיע המשיב עמו את בתו בת ה7- על מנת שלא לעורר חשד בביקורות של צבא או משטרה. לפיכך טענה המבקשת, כי אף שאין בידה ראיות לכך שהמשיב חפץ בתוצאה הקטלנית, הוא ידע שהוא מסיע מחבל מתאבד אשר עתיד לגרום להרג המוני, ועל כן מתקיימת בו החזות מראש של התוצאה השקולה כנגד "החפץ" בתוצאה זו.

כתב האישום נגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי בחודש יולי 2001, ומאז קוימו ישיבות רבות, עד שבתאריך 3.9.02 סיימה המבקשת להביא את ראיותיה. פרשת ההגנה עתידה להתחיל בתאריך 10.10.02, ולשמיעתה נקבעו 8 מועדים, חלקם הארי בתחילת שנת 2003. המבקשת עתרה להאריך את מעצרו של המשיב פעם נוספת (שלישית במניין), מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים). לכך מתנגדת בא כוח המשיב, עו"ד צמל, אשר טענה כי לאחר שמיעת פרשת התביעה חל כרסום בראיות אשר שימשו תשתית למעצרו של שולחה עד תום ההליכים. היא הוסיפה וטענה, כי התביעה תתקשה להוכיח את העבירות אשר נטענו על ידה בכתב האישום, ולפיכך, ולאור פרשת ההגנה העשויה להיות ממושכת, היא ביקשה לשחרר את המשיב, ולו גם בתנאים מגבילים.

אם אכן חל כרסום בגרסת התביעה לאור הראיות שהובאו עד כה, ואם יש בכך כדי להוות עילה לשחרור המשיב, כל אלה הם עניינים שראוי להם כי יתבררו בבקשה לעיון חוזר אותה רשאי היה המשיב להגיש לבית משפט קמא. משלא נהג כך, השאלה בה נדרשת הכרעתי היא אם נעשה הכל כדי להביא את משפטו לסיום תוך זמן סביר, לנוכח הנחייתו של סעיף 61 לחוק, ונראה כי התשובה לכך היא חיובית. אכן, אפשר שבית המשפט המחוזי היה מטיב לעשות לו שמע תיק זה מיום ליום, אך גם אם לא נהג כך, נראה כי הקדיש לעניינו של המשיב ישיבות רבות. לפיכך, ועל אף חלוף הזמן, אינני סבור כי נוצרו הנסיבות לשחרור המשיב, אולם מצאתי לנכון להעיר, כי על פי סדר הישיבות אותן קבע בית משפט קמא, כבר עתה ברור כי תידרש הארכה נוספת של מעצר המשיב, הואיל ובתקופת ההארכה הנוכחית תתקיימנה שתי ישיבות בלבד. זו תוצאה שאין בה לשרת את עשיית הצדק, ועל כן מתבקש בית המשפט המחוזי להוסיף ישיבות נוספות על מנת שניתן יהיה לסיים את משפטו של המשיב בהקדם.

לאור כל האמור אני מחליט להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 5.10.02 או עד למתן פסק-דין בת"פ 121/01 של בית המשפט המחוזי בתל אביב, הכל לפי המוקדם.