פרטי ההליך
החלטה בתיק בש"פ 5597/23
בבית המשפט העליון
בש"פ 5597/23
לפני:
כבוד השופט ח' כבוב
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
אברה עזרא
בקשה
ראשונה להארכת מעצר, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –
מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
כ"א באלול התשפ"ג
(7.9.2023)
בשם המבקשת:
עו"ד מירי קולומבוס
בשם המשיב:
עו"ד גילה גואטה
החלטה
1.לפניי בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) מיום 03.08.2023 למשך 90 ימים או עד למתן פסק דין בת"פ 4871-11-22 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.
2.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח (באדישות) לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
לפי המתואר בכתב האישום, בתמצית, ביום 06.10.2022 דקר המשיב את המנוח ברגליו, לאחר שהלה ניסה ליצור קשר רומנטי עם בת זוגו של המשיב (להלן: בת הזוג). בהמשך, לאחר שבת הזוג הפרידה בין המשיב לבין המנוח, עזבו השניים את מקום האירוע והותירו את המנוח מדמם במקום. מותו של המנוח נקבע בהמשך בבית החולים, כתוצאה מאיבוד דם. בנוסף, ביום 13.10.2022, עת שהו המשיב ובת הזוג בבית משפט השלום בפתח תקווה, איים המשיב על בת הזוג באומרו: "בגללך אני פה בת זונה את תשלמי על זה", וכן "אם אני נופל את תיפלי איתי ביחד".
3.לאחר שהתקיימו שלושה דיונים בדבר קיומן של ראיות לכאורה, ביום 04.05.2023 קבע בית המשפט בהחלטה מפורטת ומנומקת, כי "קיים מארג ראייתי איתן, העומד באמות המידה הדרושות לשלב זה של ההליך, ומכאן שקיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת [המשיב]". כן, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, לאחר שנקבע כי קיימת "עילת מסוכנות ברמה הגבוהה ביותר", וכי לא קיימת חלופת מעצר.
4.נכון לשלב זה, בהליך העיקרי קבועות ארבע ישיבות הוכחות, בימים 13.11.2023, 20.11.2023, 11.12.2023 ו-01.01.2024.
5.לשלמות התמונה יצוין כי ביום 30.07.2023, הוריתי בהסכמת המשיב על מעצרו עד להחלטה אחרת.
6.בדיון שנערך לפניי ביום 07.09.2023, עיקר טענותיו של המשיב נסובו על אודות שאלת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב.
7.לאחר ששמעתי את טענות באי-כוח הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.
8.כאמור, עיקר טענות המשיב, נגעו לשאלת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. ברם, טענות אלה מקומן היה להישמע במסגרת ערר על ההחלטה בסוגית המעצר עד תום ההליכים, או, ככל שהתגלו עובדות חדשות, במסגרת בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו. המשיב, מטעמיו, בחר שלא לנקוט בהליכים אלו.
9.בענייננו, עסקינן בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, וזאת לאחר שנקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב, לצד עילות למעצרו. כידוע, בהכריעו בבקשה מעין זו, על בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות ובין שמירה על האינטרס הציבורי. באיזון בין שני אלו, יש להביא בחשבון, בין היתר, את פרק הזמן מאז נעצר הנאשם, המסוכנות הנשקפת ממנו, חומרת העבירה המיוחסת לו וקצב התקדמות ההליך (בש"פ 5599/23 מדינת ישראל נ' מוסטפא, פסקה 6 (01.08.2023)). ביישום אמות מידה אלו על בקשה זו, כאמור, מצאתי כי דינה להתקבל. זאת, בשים לב לחומרת העבירות המיוחסות למשיב; למסוכנות הנלמדת מביצוען ומעברו הפלילי; וכן, לנוכח קיומו של חשש לשיבוש הליכי משפט, הנלמד מאיומי המשיב על בת הזוג – שהיא עדת תביעה במשפט.
10.סוף דבר, מעצרו של המשיב מוארך, כמבוקש, בתשעים ימים החל מיום 03.08.2023 או עד למתן פסק דין בת"פ 4871-11-22 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.
ניתנה
היום, כ"ד באלול התשפ"ג (10.9.2023).
ש ו פ ט