בש"פ 5620/08 מדינת ישראל נ. אמין טהא

1.

המשיבים עומדים לדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, באשמת ביצוען של עבירות הריגה וחבלה בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 298 ו-333 בשילוב עם סעיף 335 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נטען, כי בתאריך 8.9.07, בשעת לילה מאוחרת, הגיעה חבורה לבלוי לילי בחוף הים, ועליה נמנו מחמוד אבו רביע (להלן: מחמוד), מרי דבידוב (להלן: מרי), חוסאם אבו רביע (להלן: חוסאם) ושניים נוספים. בשלב כלשהו התרחקו מחמוד ומרי מחבריהם, ואז הגיע רכב בו נהג עלי אבו שנב ועמו היו המשיבים. על פי גרסת המבקשת, בין משיב 2 למחמוד התפתח דו-שיח שבמהלכו הזעיק מחמוד את חבריו. בהמשך, תקפו המשיבים את מחמוד, ובעקבות כך פרצה קטטה במהלכה הכו המעורבים זה את זה. בשלב כלשהו התרחקו המשיבים וחוסאם תוך שהם מחליפים מהלומות, ואז נדקר חוסאם עם מברג בבית החזה מימין ובצווארו. בעקבות כך ניסה אחמד לתקוף את אחד המשיבים, ובתגובה נדקר גם הוא בחזהו. בעקבות דקירתו, הובהל חוסאם לבית חולים, שם הוא נפטר.

2.

עם הגשתו של כתב-האישום עתרה המדינה למעצר המשיבים עד תום ההליכים, הואיל ומעשיהם מקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית, וקיים חשש כי אם יינתן להם להתהלך חופשי הם יסכנו את הצבור, מחד, ויגרמו לשיבוש מהלכי משפט, מאידך. ביום 4.11.07 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה, וערר שהוגש נגדה לבית המשפט העליון, נדחה. מאז הוגש כתב האישום חלפו כ-9 חודשים, ועתה עותרת המדינה להארכת מעצרם של המשיבים, מכוח הסמכות הנתונה לבית משפט זה בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. לבקשה זו מתנגדים באי-כוחם של המשיבים, בעיקר נוכח החשש שגם בתקופת המעצר המתבקשת לא יסתיים משפטם של שולחיהם.

3.

נדמה כי אין צורך להדגיש את החומרה היתרה של האירועים עליהם נקראו המשיבים לתת את הדין. בילוי לילי של צעירים בחוף הים, הסתיים במותו של אחד מהם ופציעתו של אחר, והרי לך ראיה נוספת לתופעת האלימות שקנתה לה אחיזה בחיינו. משנמצא כי בידי המדינה ראיות להוכחת אשמתם של המשיבים, המסקנה הנוספת אשר התחייבה היתה כי מדובר במשיבים שהסכנה הנשקפת מהם הנה ברורה וגלויה, ואת הסכנה הזו אין להניח לפתחו של הצבור. הפן האחר של שאלת המעצר הוא החשש כי עד לסיום משפטם של המשיבים, עתידים לחלוף חודשים נוספים רבים, מאחר ואף שהחלה שמיעתן של ראיות התביעה, נקבע התיק להמשך לחודשים פברואר ומרץ 2009. זהו מצב שקשה להשלים עמו, הואיל וגם אם נאשמים הם, עדיין עומדת למשיבים חזקת החפות וזכותם לחרות. מותר להניח כי דחייה כה ממושכת במשפט נובעת מעומס התיקים הרובץ על שכמו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, נראה לי כי טוב יעשה בית המשפט אם ימצא דרך להקדים את שמיעת התיק, ולו כדי למנוע מהמשיבים עינויי דין ממושכים.

נוכח כל האמור, אני מחליט להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, שמניינם מיום 2.7.08 או עד למתן פסק-הדין בת"פ 6151/07 של בית המשפט המחוזי בחיפה, הכל לפי המוקדם.