בש"פ 5671/10 מוסה חלף נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף. בבקשה נטען כי נוכח מורכבות פסק-הדין נשוא ההליך מחד גיסא; וחופשתם של בא-כוח המבקש ועובדי משרדו בעת הפגרה מאידך גיסא; נדרשת להם אורכה בת כחודש ימים, עד ליום 26.8.2010, לצורך הגשת העתירה לדיון נוסף. המשיבה מתנגדת לבקשה בטענה כי בא-כוח המבקש ייצג אותו בהליך הערעור בפני בית-משפט זה, כך שפרטי הפרשה מוכרים לו; וכי לפי הנטען, תכלית הבקשה הינה להוביל לעיכוב נוסף של ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה בלבד. פסק-הדין נשוא ההליך ניתן ביום 12.7.2010 . הבקשה שלפניי הוגשה ביום 28.7.2010 . הצדדים אינם חולקים על כך שימי הפגרה

אינם

עוצרים

את

מירוץ

הזמן

ככל

שהדבר

נוגע

לעתירות

לדיון

נוסף. בהתחשב בכך שימי שביתת בתי-המשפט אינם באים במניין הימים, הרי הבקשה הוגשה בתוך מועד 15 הימים הקבוע בדין להגשת ההליך (ראו: תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, וכן: תקנה 5 לתקנות בתי המשפט, בתי הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה של עובדים), תשמ"א-1981 ).

נוכח העובדה כי הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין, ובהתחשב בהיקפו של פסק-הדין נשוא ההליך, אינני רואה לדחות את הבקשה. יחד עם זאת, לא הובא בבקשה הסבר המצדיק אורכה כה ארוכה, בהתחשב בתכליתו של ההסדר הקבוע בתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984. לפיכך, ראיתי לקבל את הבקשה באופן חלקי בלבד, כך שהאורכה תינתן עד יום 22.8.2010. בהתייחס לטענת המשיבה ולמען הסר ספק, יובהר בזאת כי אין בהחלטתי, כשהיא לעצמה, כדי לשנות ממועד תחילת ריצוי עונשו של המבקש.

המבקש יהיה רשאי, אפוא, להגיש את עתירתו לדיון נוסף עד יום 22.8.2010. המבקש יציין בפתח העתירה לדיון נוסף את דבר האורכה ויצרף החלטתי זו לעתירתו. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקימיליה ותדאג לתיוק החלטתי בתיק השופט שיישב בדין אם וכאשר ייפתח ההליך.