בש"פ 5714/03 יזהר גובני נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל- אביב- יפו (שניתנה על- ידי כב' השופט צ' גורפינקל), בתיק ב"ש 3629/03 ביום 16/06/03, אשר דחה ערר על החלטתו של בית משפט השלום בנתניה, אשר מכוחה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.העורר עומד לדין בבית משפט השלום בנתניה באשמת ביצוע ארבע עבירות של סחר בסם מסוכן- לפי סעיף 13 +19א' לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג -1973 (להלן- הפקודה), עבירה של הדחת קטין לסם- לפי סעיף 21 א' לפקודה וכן עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית- לפי סעיף 7(א) +(ג) סיפא לפקודה.

על- פי עובדות כתב האישום, באישום הראשון, ביום 15/01/03, בשעות הערב, התקשר הסוכן משה ביטון (להלן- הסוכן), לעורר וביקש ממנו לרכוש ממנו סוליית חשיש. ואכן, העורר מסר לסוכן סם מסוג חשיש במשקל 190.98 גרם נטו, זאת בתמורה ל1,800 ₪ אשר שילם לו הסוכן.באישום השני, ביום 28/01/03, התקשר הסוכן לעורר וביקש ממנו לרכוש סם מסוג חשיש בסכום של 1,800 ₪ . העורר סיכם עם הסוכן כי יפגשו במלון כרמל בנתניה. בהתאם לסיכום, הביא שותפו של העורר, יגאל גריבה, (להלן- גריבה), את הסם לעורר והעורר מכר את הסם מסוג חשיש במשקל 185:44 גרם נטו לסוכן תמורת 1,800 ₪. באישום השלישי, ביום 11/03/03, התקשר העורר לסוכן והציע לו לקנות סולית חשיש תמורת 2000 ₪ וסיכם להיפגש עמו לצורך כך. בהתאם למסוכם, נפגשו הסוכן והעורר במקום המפגש ונסעו ברכבו של הסוכן למלון כרמל. סמוך לבית הקפה "יום –טוב", נפגש העורר עם גריבה אשר העביר לו את הסם והעורר מסרו לסוכן תמורת 1,900 ₪. באישום הרביעי, במהלך החודשים ינואר- אוקטובר 2003, מכר העורר לקטינה מספר פעמים סם מסוכן מסוג קאנבוס תמורת 100 ₪ וכן סם מסוג חשיש תמורת 100 ₪ כל פעם. באישום החמישי, ביום 10/05/03, בסמוך לשעה 22:20, בעת חיפוש על גופו של העורר,נמצא, כי הוא החזיק בכליו סם מסוג קאנבוס במשקל 11.4 גרם ברוטו לצריכה עצמית.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית משפט השלום בנתניה, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. ביום 03/06/03, הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטה נקבע כי קיימת תשתית ראייתית מספקת לעניין אשמתו של העורר. עוד נקבע כי העבירות, בהן מואשם העורר, קרי: עבירות של סחר ותיווך בסם מסוכן, מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי הוראת סעיף 21(א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות, אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן- חוק המעצרים).יתרה מכך, בית משפט השלום בחן את עניין חלופת המעצר וקבע כי אין מקום לשקול חלופה כזו, מאחר ומדובר בעורר, אשר ביצע שלוש עסקאות עם הסוכן שהופעל על- ידי המשטרה, וכן ביצע עיסקה נוספת של סחר בסם לקטינה, ובעת מעצרו נמצאה בחזקתו כמות סם לצריכה עצמית, ולא זו בלבד אלא גם שלעורר גיליון הרשעות שכולל מספר הרשעות בפלילים, גם בעבירות סמים ובכמויות ניכרות. בית משפט השלום הסיק מכך כי מדובר בעבריין מועד, אשר מעורבותו בעולם הסמים אינה מקרית, אלא עמוקה ועל כן מסוכנותו הינה רבה ובשל כך אין מנוס, אלא לעוצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.העורר ערר על ההחלטה הנ"ל לבית המשפט המחוזי בתל- אביב –יפו. ביום 16/06/03, החליט בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' גורפינקל) כי לאור מסוכנותו הרבה והמשמעותית של העורר, וכן לאור מעורבותו בכמויות לא מבוטלות של סמים,אין מקום לשחררו לחלופת מעצר ועל כן אימץ, בית המשפט המחוזי את החלטת בית משפט השלום.

ומכאן הערר שבפני:

5.בא-כוח העורר טען בפני כי הראיות, שהוצגו בפני בית המשפט והמתייחסות לאישומים 1 -3, הן ראיות המצביעות על עבירות תיווך בעסקת סמים ולא על סחר בסמים, ולכך חשיבות לעניין המסוכנות.לעניין האישום הרביעי, טען בא- כוח העורר כי קיימות שתי גרסאות של הקטינה , שונות ומנוגדות זו לזו אשר האחת לא יכולה לעמוד ליד השנייה. לעניין האישום החמישי, טען בא- כוח העורר כי אין ראיות כנגד העורר לעניין העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. עוד טען בא- כוח העורר כי לעניין עברו של העורר, ההרשעה האחרונה היתה בשנת 1997 בגין אחזקת סם לשימוש עצמי,העבירה שקדמה לה היתה בשנת 1996 וגם היא היתה בגין אחזקת סם לשימוש עצמי ובנוסף לזאת הכמויות היו מזעריות, כך שמאז 1997 ועד למקרה שבפנינו, העורר לא עבר כל עבירה. יתרה מזו בא – כוח העורר טען כי יש לבחון חלופת מעצר זאת מאחר וחלה על בית המשפט החובה לבחון חלופת כזו וכן לאור העובדה כי היו מקרים, בהם הפליל, אותו סוכן משטרתי, אנשים אחרים שנגדם הוגשו כתבי אישום בגין עבירות של סחר בסמים מסוכנים, ולמרות זאת הם שוחררו בתנאים מגבילים.

באת-כוח המשיבה טענה, לעומתו, כי חומר הראיות הינו חזק מאוד וכי ניתן לראות בבירור כי העורר מעורב בסמים.עוד טענה באת- כוח המשיבה כי העורר סחר בכמויות גדולות של סם, בתמורה של אלפי שקלים ולא מדובר בכמות מזערית.גם לעניין רישומו הפלילי של העורר, נראה בבירור כי עולם כמנהגו נוהג וכי העורר ממשיך באותו קו של עולם הסמים- כל אלה מתארים את מסוכנותו הרבה של העורר. יתרה מזו, טענה באת- כוח המשיבה כי במקרה דנן אין מקום לבקש תסקיר מעצר מאחר ובמקרה דנן, ברור לכל כי אין לתת אמון בעורר וכי התנהגותו זו אינה מתאימה לחלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בתיק החקירה, ובהחלטותיהן של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטה נשוא הערר.

מקובלת עלי מסקנתן של הערכאות שקדמו לי כי בתיק החקירה מצוי חומר ראיות רב, הקושר את העורר לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וחומר זה מעיד על קיומן של ראיות לכאורה שיש בהן להקים תשתית להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

6.הנני סבור, שבנסיבות המקרה שחרורו של העורר יש עמו סיכון לציבור, ומטעם זה אין מקום להורות על שחרורו מהמעצר. ראוי לעניין זה להדגיש את העובדות הבאות:

א.מעשיו של העורר הם חמורים מאוד:העורר קשור למספר עסקאות סמים בכמויות גדולות ובהיקף ניכר. לעניין זה קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית, הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, כך שהעובדות שבפני אכן מקימות את חזקת המסוכנות האמורה בחוק.

בא-כוח העורר טען כי העורר הינו בגדר מתווך ולא בגדר סוחר. לטעמי, אין זה מעלה או מוריד, זאת מאחר ואין לומר כי תיווך בעסקת סמים הינה פחותת ערך מאשר סחר בסמים, אדרבא: תיווך משמש חוליה בשלשלת, ושבירת חולייה אחת עשוייה לשבור את השלשלת כולה. (ראה בש"פ 2294/02 סלימאן אלסנע נ' מדינת ישראל , תק- על 92(2), 2105), כך שאין הבדל בין סחר בסמים לבין תיווך בעסקת סמים לעניין בחינת מסוכנות העורר (ראה בש"פ 2179/99 טומי מלכה נ' מדינת ישראל

פד"י נג(2), 187).

ב.בא-כוח העורר טען כי העורר הורשע בעבר בשתי עבירות של אחזקת סם לשימוש עצמי, כאשר העבירה האחרונה נעשתה לפני כ- 5 שנים. אין בידי לקבל טענה זו מאחר ועברו של העורר טומן בחובו 5 עבירות של אחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית והגעתו עד הלום ,לאישום בעבירה של סחר בסמים, מראה על רצונו וחפצות ליבו "להתקדם" במדרג ולהיכנס ל"עסקי הסחר". כל הנאמר לעיל מראה בבירור על מסוכנותו של העורר.

ג.בית המשפט המחוזי אישר את קביעתו של בית משפט השלום, אשר בחן, היטב, את האפשרות לחלופת מעצר, אך בשל העבירות החמורות, בהן מואשם העורר, ובשל הפגיעה הרעה בחברה, הרי שקיימת סכנה לציבור, אשר אותה ניתן להבטיח רק כאשר העורר נמצא מאחורי סורג ובריח, שכן גודל הסכנה הנשקף מן המסחר בסם מצמצם את האפשרות לחלופת מעצר. (ראה בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ג'מאל ואח' , פד"י מט(3), 164,וגם בש"פ 6039/97 מדינת ישראל נ' מוניר בן אברהם יוסף ואח' , תק- על 97(3), 31).

ד.טענת בא- כוח העורר, לפיה העורר הופלה בשל כך שנאשמים אחרים, אשר נתפסו ברשתו של אותו סוכן משטרתי ואשר הוגשו כנגדם כתבי אישום, שוחררו למעצר בית ואילו העורר נעצר עד תום ההליכים, אינה מקובלת עלי. עיקרון השוויון ואיסור על הפלייה בין נאשמים איננו עקרון- על שיש לו מעמד בכורה בכל מקרה, אלא שומה לאזנו כנגד שיקולים חשובים אחרים ולהעריך את משקלו בהתאם. כך למשל, כנגד העקרון שתכליתו להשוות את דינם של נאשמים עשוי לעמוד עקרון נגדי שעניינו הגנה על אינטרס בטחון הציבור והגנה על תקינותו של ההליך השיפוטי העשוי, בנסיבות מתאימות, לגבור על המגמה להשוות את דינם של נאשמים שעניינם דומה (ראה בש"פ 2649/02 סרגי בקייב נ' מדינת ישראל , תק- על 2002(2), 1169), כך שבשל עברו הפלילי של העורר וכן בשל כמויות הסמים האדירות, אשר אותן החזיק ובהן סחר, הרי שיש לייחס משקל להגנה על אינטרס ביטחון הציבור ותקינותו של ההליך השיפוטי.

סוף דבר: החלטתו של בית המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.

מכאן דעתי כי לא נמצאה עילה לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי ולפיכך דינו של הערר להידחות וכך אני עושה.