בש"פ 6666/08 שמעון דיין נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 7.7.2008 בב"ש 21229/08 (כבוד השופטת מ' ברנט), אשר דחה ערר שאותו הגיש העורר על החלטתו של בית משפט השלום בבאר-שבע מיום 5.6.2008 בב"ש 5357/08 (כבוד השופט י' פרסקי), אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

העובדות

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973 (להלן - פקודת הסמים ).

2.

לפי כתב האישום, בתקופה שבין נובמבר 2007 לבין מאי 2008 הופעל השוטר אריק קוקולייב כסוכן סמוי של משטרת ישראל בעיר באר-שבע (להלן - הסוכן ) וזאת בכדי להלחם בתופעת הסחר בסמים בעיר.

ביום 12.2.2008 בשעה 11:49 או בסמוך לכך, במרכז אורן בבאר-שבע, סחר העורר בסם מסוכן, בצוותא חדא עם אליהו עזריה ועם גבי אדרי, בכך שמכר לסוכן סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 0.3891 גרם נטו תמורת 150 ₪.

הליכים קודמים

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה לבית משפט השלום בבאר-שבע בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בית משפט השלום קבע כי נגד העורר קיימות ראיות לכאורה כי ביצע את המעשים המיוחסים לו. נקבע כי הבסיס לאישום הינן הודעות הסוכן ומפעילו של הסוכן, אשר גוללו את השתלשלות האירועים ביום 12.2.2008. יוער, כי בית משפט השלום קבע כי הראיות לכאורה הקיימות נגד העורר מקימות ביסוס לעבירה של תיווך בסם מסוכן לפי סעיף 14 לפקודת הסמים ולא לעבירה של סחר בסמים לפי סעיף 13 לפקודה הסמים, כפי שנטען בכתב האישום.

4.

בית משפט השלום קבע כי הואיל וקיימות כנגד העורר ראיות לכאורה כי ביצע עבירה של תיווך בסם מסוכן, קמה נגדו עילת מעצר מכוח סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים ). בנוסף, בחן בית משפט השלום האם ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר שתשיג את מטרת המעצר מחד גיסא, ותפגע פחות ככל הניתן בחירותו מאידך גיסא. בית משפט השלום סקר את נסיבותיו האישיות של העורר, וביניהן: עבר פלילי מכביד, הכולל 16 הרשעות בגין עבירות רכוש, אלימות, שוד וסמים לרבות סחר בסם מסוכן ובריחה ממשמורת חוקית, עבירות שבגינן ריצה העורר מאסר בפועל; את עובדת היותו של העורר נרקומן, על פי עדותו; את העובדה כי העורר אינו עובד ואת העובדה כי העורר הוא אדם מבוגר יליד 1953 וקבע לבסוף כי אין בנמצא חלופת מעצר אשר יש בכוחה לנטרל את מסוכנותו. בנוסף, קבע בית משפט השלום כי אין מקום להורות על הכנתו של תסקיר מעצר בעניינו של העורר, לאור מסוכנות זו.

5.

יצויין כי בית משפט השלום בחן חלופת מעצר שאותה הציע העורר - שהייה במרכז גמילה אשר מנוהל על ידי מר אלמקייס

- אולם דחה חלופה זו לאור העובדה כי בחקירה שנערכה למר אלמקייס עלה כי בעבר לא דיווח הלה על אדם ששוחרר לחלופת מעצר בפיקוחו ואשר יצא מן המקום.

על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

6.

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע קבע כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום, תוך שהוא חוזר על נסיבותיו האישיות של העורר וקובע כי המקרה שבפניו אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים חלופת מעצר, זאת לאור ההלכה הפסוקה כי דינו של מי שעוסק בסחר בסמים הינו מעצר מאחורי סורג ובריח ורק בהתקיים נסיבות חריגות ניתן לשחררו בתנאים מגבילים.

מכאן הערר שבפניי.

טענות העורר

7.

לטענת העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד א' ברק - שגה בית המשפט המחוזי כאשר שלל על הסף את האפשרות להורות על שחרורו לחלופת מעצר ולמעשה אישרר את החלטתו של בית משפט השלום כי אין בנמצא חלופה אשר תנטרל את מסוכנותו.

לטענתו, לא הוגדרה בעניינו מטרת המעצר וכי רק לאחר הגדרה כאמור, ניתן יהיה לקבוע האם קיימת חלופה שתוכל להשיגה. לטענת העורר, כל זמן שעומדת לו חזקת החפות, חלה חובה שבדין למצות עד תום בחינת חלופות, בטרם יורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים.

8.

עוד טוען העורר כי מטרת המעצר הינה למנוע ממנו לבצע מעשים דומים לאלו המיוחסים לו בכתב האישום. לטענתו, הואיל ובית משפט השלום קבע כי קיימות ראיות לכאורה להרשעתו בעבירה של תיווך בסם מסוכן, ניתן "לנטרלו" מלעבור עבירה כאמור על ידי השמתו במעצר בית. בנוסף, טוען העורר כי במובחן מעבירת הסחר בסם מסוכן, עבירת התיווך בסם מסוכן מותנית בנוכחותו במועד ובמקום מסויימים.

9.

עוד טוען העורר, כי התיווך המיוחס לו הינו תיווך "מזדמן" מצידו של קונה מזדמן וכי אין כל אינדיקציה לכך שסוחרי הסמים נעזרים דווקא בו במכוון לצורך הפצת הסמים. בנוסף, טוען העורר כי אינו נמנה על רשימת יעדי המבצע שנערך בעיר באר-שבע, וכי חרף עברו הפלילי המכביד, הוא אינו נוהג לסחור בסמים או לסייע במסחר דרך קבע. לפיכך, טוען העורר כי נסיבות המקרה "החריגות" מצדיקות את בחינתה של חלופת מעצר בעניינו.

10.

לאור כל האמור לעיל, מבקש העורר כי יוכן תסקיר מעצר בעניינו וכי ייבחן שחרורו לחלופת מעצר.

טענות המשיבה

11.

מנגד, טוענת המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד א' וסטרמן – כי אין מקום לשחרר את העורר ממעצר. לטענת המשיבה, אין מחלוקת בעניין התקיימותם של שלושה רכיבים: העורר יזם את הפנייה לסוכן, העורר הפיק רווח כספי מהעסקה ולולא מעורבותו של העורר, העסקה לא הייתה יוצאת אל הפועל. לפיכך, טוענת המשיבה כי מעורבותו של העורר בעסקה לא הייתה שולית, ואף אם שימש מתווך בלבד, הרי שהוא בעל מידע וגישה למקורות של אספקת הסם.

יצויין כי בתגובה לטענה זו של המשיבה, טען בא כוח העורר כי העורר לא הציע את "שירותי התיווך" שלו לכולי עלמא, אלא פנה אל הסוכן רק כאשר נודע לו כי זה האחרון מחפש אדם לרכוש ממנו סמים.

12.

לטענת המשיבה, אין מקום לבחון חלופות מעצר בעניינו של מי שנאשם בביצוע עבירות דומות לאלה המיוחסות לעורר, כפי שנקבע, למשל בבש"פ 5714/03 ג'ובני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.7.03) (להלן – עניין ג'ובני ), כאשר העונש בגין עבירת התיווך ועבירת הסחר, לפי סעיף 19 לפקודת הסמים, הוא זהה. עוד טוענת המשיבה בהקשר זה, בהסתמך על ההחלטה שניתנה על ידי כבוד השופט א' לוי בבש"פ 1205/08 אסור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.2.08), כי לא בכל מקרה מחויב בית המשפט לבחון חלופת מעצר.

13.

לבסוף, טוענת המשיבה כי גם עברו הפלילי המכביד של העורר מצדיק את דחייתו של הערר. לאור כל אלו, טוענת המשיבה כי אין מקום להתערב בהחלטותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי ולפיכך, כי יש להותיר את העורר במעצר.

דיון והכרעה

14.

לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו, לרבות החלטותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון לפניי, החלטתי לדחות את הערר.

15.

ראשית, אין חולק כי חלה בעניינו של העורר עילת המעצר הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים.

שנית, סבורני כי בנסיבות המקרה שלפניי, שחרורו של העורר ממעצר נושא עימו סיכון לציבור, ומטעם זה אין להורות על שחרורו. המעשים המיוחסים לעורר הם חמורים, כאשר העורר, לכאורה, סחר בסם מסוכן או לכל הפחות, תיווך בעסקה למכירת סם מסוכן, ומעשים אלו מלמדים על המסוכנות הנשקפת ממנו. בנוסף, מסוכנותו של העורר נלמדת גם מעברו הפלילי המכביד הכולל הרשעות רבות בגין עבירות רכוש, אלימות וסמים, לרבות סחר בסם מסוכן ובריחה ממשמורת חוקית, שבגינן אף ריצה העורר מאסר בפועל

והעובדה כי העורר, אדם בן כ-55 שאינו עובד למחייתו, הינו מכור לסמים.

16.

בנוסף, גם אם הראיות לכאורה הקיימות כנגד העורר מקימות תשתית ראייתית לכאורית להרשעתו של העורר בעבירה של תיווך בסם מסוכן ולא סחר בסם מסוכן, ואיני קובע מסמרות בעניין זה, הרי שעובדה זו אינה מעלה או מורידה לעניין מסוכנותו של העורר [ראו את דבריו של כבוד השופט ס' ג'ובראן בעניין ג'ובני , אליו היפנה בא כוח המשיבה, וראו גם: בש"פ 2179/99 מלכה נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(2) 187, הנזכר בו]. אין מחלוקת על כך שהעורר שימש "חוליה בשרשרת" בעסקה המתוארת בכתב האישום, כאשר "שבירת חולייה אחת עשוייה לשבור את השלשלת כולה" [ עניין ג'ובאני הנ"ל, פסקה 6(א) להחלטה].

17.

לבסוף, לא מצאתי מקום להורות על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. לא אחת פסק בית משפט זה כי יש לעצור עד תום ההליכים את מי שמיוחסות להם עבירות של יבוא סמים וסחר בסמים.

יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט י' זמיר בבש"פ 7913/99

מדינת ישראל נ' הר שפי (לא פורסם, 12.11.99):

"עבירות של יבוא סמים וסחר בסמים הן מן החמורות והמסוכנות שבעבירות. מבחינת החומרה אפשר לדמות אותן אף לעבירה של רצח, שכן הסחר בסמים הורס חיים. מבחינת המסוכנות הן עשויות להיות אף גרועות מעבירה של רצח, שכן יש מקרים, גם אם נדירים, בהם אדם נאשם בעבירה של רצח, אך נסיבות העבירה אינן מבססות סכנה של רצח נוסף, ואילו אדם הנאשם בעבירה של יבוא סמים או סחר בסמים חזקה עליו, על פי מהות העבירה, שימשיך בביצוע עבירות מסוג זה, אם רק יוכל... במיוחד כך כאשר אדם הנאשם בעבירות סמים כבר הורשע בעבר בעבירות כאלה, ואפשר להניח שעבירות אלה הן עיסוק קבוע ואורח חיים של אותו אדם... בית משפט זה כבר ציין והדגיש פעמים רבות, עד שהדבר הוא מן המפורסמות, כי עבירות כאלה יש עמן חומרה מן המדרגה הראשונה, ולכן כלל הוא שנאשמים בעבירות כאלה יוחזקו במעצר עד תום ההליכים, אף אם ההליכים מתמשכים זמן רב, שכן חלופת מעצר, ואפילו מעצר בית מלא, אין בה כדי להשיג את מטרת המעצר ולסלק את הסכנה הצפוייה מהם."

[ראו גם: בש"פ 6216/02 מדינת ישראל נ' ספוג'ניקוב (לא פורסם, 25.7.2002); בש"פ 1025/02 מדינת ישראל נ' סיטון (לא פורסם, 10.2.2002)].

דברים אלו מדברים בעד עצמם, ומקבלים משנה תוקף נוכח עברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל הרשעות בעבירות שונות, לרבות עבירה של סחר בסמים, שבגינה אף ריצה עונש מאסר בפועל. לפיכך, צודקת המשיבה בטענתה כי נוכח העבירות המיוחסות לעורר, אין חובה לבחון חלופת מעצר בעניינו, הואיל ולא יהיה באף חלופת מעצר כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו.

18.

למעלה מן הצורך יצויין, כי בית משפט השלום אף בחן את חלופת המעצר המוצעת בעניינו של העורר והגיע לכלל מסקנה כי אין ליתן אמון במפקח המוצע, אשר לא דיווח על אדם אחר שהיה בפיקוחו ואשר הפר את תנאי המעצר שהוטלו עליו. העורר לא הציע חלופת מעצר אחרת בעניינו וגם מטעם זה אין מקום להורות על הכנת תסקיר מעצר.

19.

לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה.