בש"פ 5724/13 סלאמה חליל נ. מדינת ישראל

לפני בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' גלעד ) בעמ"ת 22355-08-13 מיום 14.8.2013, במסגרתה נדחה ערר המבקש על החלטתו של בית המשפט השלום בחיפה (השופטת א' אלון ) במ"ת 57766-07-13 מיום 12.8.2013, לשחרר את המבקש למעצר בית בתנאים מגבילים.

1.

המבקש מואשם באישום אחד במסגרת כתב אישום המחזיק שישה אישומים כנגד ארבעה נאשמים שונים. בכתב האישום נטען כי המבקש, אשר פעל יחד עם אחיו, מכר לסוכן סמוי בול שהאמין כי הכיל סם מסוג LSD בהמשך לסיכום מוקדם של אותו סוכן עם אחיו של המבקש. עם זאת, בבדיקת מעבדה הסתבר כי הבול שנמכר אינו מכיל LSD אלא חומר המכונה "סם פיצוציות" ואינו מוגדר כסם אסור בפקודת הסמים המסוכנים. לכן, הואשם המבקש בעבירה של קשירת קשר לפשע ובעבירה של ניסיון למסחר בסמים. לפני בית משפט השלום לא חלק המבקש על קיומן של ראיות לכאורה באשר לממכר אותו בול לסוכן הסמוי, אך לטענתו לא קיימות ראיות לכאורה לעניין עבירה של ניסיון למסחר בסמים, שכן נקבע שהבול לא הכיל סם מסוכן ולכל היותר קיימות ראיות לכאורה לעניין עבירה של טיפול רשלני בתרופות או בחומר רעיל. בית משפט השלום דחה את טענת המבקש וקבע כי קיימות די ראיות לכאורה כדי לבסס את הטענה שהמבקש האמין כי הבול אותו הוא מוכר מכיל סם מסוכן מסוג LSD , בין היתר בהתבסס על דבריו בעימות שנערך בינו לבין הסוכן לפיהם נתן לסוכן "קרטונים, LSD , טריפים...". בית משפט השלום קבע כי העבירות בהן מואשם המבקש מקימות עילת מעצר סטטוטורית וכי ממילא עברו הפלילי העשיר מעיד על מסוכנותו. עם זאת, קבע בית משפט השלום כי יש לבחון חלופת מעצר בעניינו של המבקש והורה על המשך הדיון לאחר עריכת תסקיר מעצר בעניינו ביום 29.8.2013.

2.

המבקש לא המתין לעריכת התסקיר וערר לבית המשפט המחוזי כנגד החלטת בית משפט השלום לפיה קיימות די ראיות לכאורה בעניינו. בית המשפט המחוזי דחה את הערר בקובעו כי אין לדון ולהחליט בטענות המבקש עד להחלטה סופית של בית משפט השלום אלא במקרים נדירים אשר בהם ניכרת טעות בולטת בהחלטה בדבר קיומן של ראיות לכאורה, וכי המקרה דנא אינו בא בגדרם. על החלטה זו משיג המבקש בבקשה שלפני.

3.

בבקשה שלפני טוען המבקש – באמצעות באת כוחו, עו"ד בוריס שרמן – כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא דן בטענותיו לגופן במסגרת הערר שהגיש על החלטת בית משפט השלום. לטענתו, היה על בית המשפט לדון בטענותיו גם אם טרם התקבלה החלטה סופית בעניין מעצרו ואף בטרם התקבל תסקיר המעצר בעניינו. המבקש גורס כי בית משפט השלום קבע קביעות ברורות בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר וכי אין כל טעם לדחות את ההכרעה בהשגותיו לגביהן, אשר אם יתקבלו יחסכו משאבים רבים. המבקש טוען גם לגופה של החלטת בית משפט השלום, אך לאור המסקנה אליה הגעתי אינני רואה מקום להידרש לטענות אלה בעת הזו.

4.

הבעתי דעתי בעבר כי לנאשם זכות לערור על החלטה בדבר קיומן של ראיות לכאורה או עילת מעצר בעניינו בכל שלב ואין הוא חייב להמתין עד להחלטה בדבר קיומה של חלופת מעצר מתאימה [ראו: בש"פ 3601/11 שווקי נ' מדינת ישראל

(23.5.2011), פסקה 19 להחלטתי]. לכן, משבחר המבקש לפעול בדרך זו, היה על בית המשפט המחוזי לדון בהשגותיו על החלטת בית משפט השלום לגופן, אף אם טרם הוגש תסקיר המעצר בעניינו. אשר על כן, אני מורה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי כדי שיכריע בהשגות שהעלה המבקש לפניו. למותר לציין כי ככל שיקבע בית המשפט שקיימות בעניינו של המבקש ראיות לכאורה ועילת מעצר, לא יוכל המבקש לפתוח עניין זה מחדש בהשגה עתידית על ההחלטה בדבר קיומה של חלופת מעצר לכשתתקבל [לעניין החשש מפני כפל התדיינות בענייני מעצרים בשל סד הזמנים ובשל פיצול ההליכים ראו: בש"פ 478/12 אל אעסם נ' מדינת ישראל (23.1.2012), פסקאות 18-13].

אשר על כן, הדיון מוחזר לבית המשפט המחוזי כמפורט לעיל.