בש"פ 5740/00 מדינת ישראל נ. יצחק ירושלמי

1.זהו ערר מטעם המדינה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מפי השופט א' סטרשנוב, מיום 10.8.2000, אשר הורה על שחרור המשיב בחלופת מעצר ובערבויות כספיות.

2.הדיון התקיים בפני ביום 11.8.2000. לאחר שמיעת הטיעונים של בעלי הדין ולאחר עיון בחומר הראיות הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערר ולהורות על מעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. כך החלטתי ביום 11.8.2000, תוך דחיית מתן הנימוקים למועד אחר. והנה הנימוקים להחלטתי.

3.ביום 4.8.00 הוגש כנגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, המייחס לו עבירות של איומים, תקיפת קטין, תקיפה והתעללות, עבירות אשר בוצעו כלפי אשתו וכלפי ילדיו הקטינים. על פי הנטען בכתב האישום, בשנים 1993 עד 2000 במספר רב של הזדמנויות איים המשיב על אשתו כי ירצח אותה ואת הילדים ויתאבד. כן נטען כי במהלך תקופה זו, במספר רב של פעמים, תקף הנאשם את ילדיו מאז שהיו כבני שלוש שנים. בין היתר היכה המשיב את ילדיו בגבם באמצעות קולב וגרם להם סימנים אדומים וכחולים בגבם. במקרה אחר אחז המשיב בראשו של בנו והטיחו במשקוף החלון. באוקטובר 1998 היכה המשיב את שתי בנותיו התאומות, בעת שהיו כבנות שנה, בגבן באמצעות כרית. על-פי כתב האישום, בעקבות מעשיו של המשיב פעמיים נמלטה אשתו, יחד עם הילדים, לבית אמה, ובעקבות איומיו של המשיב היא נמלטה עם הילדים למקלט לנשים מוכות.

4.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בבית המשפט המחוזי הסכים בא-כוח המשיב כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. עם זאת, בית המשפט המחוזי, מפי השופט א' סטרשנוב, החליט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, מן הטעמים הבאים:

הגם שאין להקל ראש באלימות שהפעיל [המשיב] כלפי ילדיו, כעולה מסעיף 3 לכתב האישום, הרי אין המדובר באלימות קשה במיוחד. תיאור המקרים בכתב האישום מתייחס לתקיפה באמצעות קולב, הטחת ראשה של אחת הילדות במשקוף החלון והכאה באמצעות נעל. מקרים נוספים מתייחסים לשריטה שכתוצאה ממנה נגרמו לאחת הבנות שריטות מדממות. ל[משיב] אין עבר פלילי מסוג כלשהו. בנסיבות המקרה ונוכח חלופת המעצר שהוצגה בפני, שוכנעתי כי ניתן להשיג את מטרת המעצר והפרדתו של [המשיב] מבני משפחתו גם בדרך של חלופת מעצר, בתנאים מגבילים ותוך ערבויות מתאימות, ואין מקום למעצרו של [המשיב] עד תום ההליכים.

5.בית המשפט המחוזי הורה כי תנאי השחרור יהיו הפקדת ערבות כספית במזומן בסך 10,000 ש"ח וערבות צד ג' בסך 10,000 ש"ח. המשיב יתגורר בבית אחותו בפתח תקווה ויורשה לצאת לעבודה ולתפילה בלבד. על המשיב נאסר ליצור קשר כלשהו עם אשתו וילדיו ולהתקרב לביתם.

6.על החלטה זו הגישה המדינה את הערר שבפניי. בא-כוח המדינה טען בערר כי הארועים המתוארים בכתב האישום מעידים על אלימות קשה של המשיב כלפי ילדיו, שנמשכה תקופה ארוכה. כן טען בא-כוח המדינה כי בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו לעובדה כי המשיב איים על אשתו וילדיו ברצח. בא-כוח המדינה הדגיש כי לאחר הגשת התלונה נמלטה האשה למקלט לנשים מוכות, שם היא שוהה עד היום, וכי גורמי הרווחה העריכו כי לה ולילדים נשקפת סכנה והמליצו על המשיך שהייתם במקלט. בא-כוח המדינה ציין עוד, כי אין מקום לשחרורו של המשיב בשל חשש לשיבוש הליכי משפט, שכן המשיב - אם ישוחרר - עלול לנסות ולהשפיע על עדויותיהם של האשה ושל הילדים.

7.באת-כוח המשיב, מצידה, לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה אך טענה כי המשיב איננו מסוכן לאשתו ולילדיו, אין לו עבר פלילי, הוא חזר בתשובה, בנסיבות אלה ניתן לשחררו לבית אחותו בפתח תקווה.

8.כאמור, דין הערר להתקבל. מתוך הודעותיהם של הילדים בפני חוקר הנוער עולה בבירור כי למשיב יש התפרצויות זעם נגד בני משפחתו, אשר התבטאו בין היתר בהטחת ראש של ילד רך בשנים במשקוף החלון, בשריטות עד כדי ירידת דם של ילדה אחרת והכאה של תינוקות בני שנה. גרסאות אלה מאוששות גם על-ידי הודעתה של האם המתלוננת. כן עולה מן הראיות כי לכאורה המשיב ביטא איומי רצח נגד האשה והילדים. עובדה היא כי האשה עזבה בשתי הזדמנויות קודמות את ביתה עם הילדים לבית אימה, וכי בעת הזאת היא מצויה במקלט לנשים מוכות, כל זה מאימת המשיב.

9.בנסיבות אלה אין לקבל את הנחתו של בית המשפט המחוזי כי לא הופעלה אלימות קשה וכי אפשר להסתפק בחלופת מעצר. התפרצויות הזעם של המשיב, התבטאו באיומי רצח ובהכאת ילדים רכי שנים בקולב ובאגרופים ושריטתם בציפורניים מצביעות על מסוכנותו הרבה של המשיב, מסוכנות שאינה מותירה מקום לחלופת מעצר (ראה גם בש"פ 5273/99 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בנסיבות אלה מובן פחדם של בני המשפחה. למסוכנות זו מצטרף גם החשש שהמשיב ינסה לשבש את הליכי המשפט, באמצעות איומים על שלומם של האשה והילדים.

לכן הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערר, לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי, ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.