בש"פ 577/06 מדינת ישראל נ. עאמר ג'אזי

בפני בקשה (שלישית) להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, החל מיום 26.1.06 או עד למתן פסק-דין בת"פ 1170/04 בבית-המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדים מביניהם.

ביום 23.12.04 הוגש לבית-המשפט המחוזי בנצרת, כנגד המשיב כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאה והחזקה של נשק שלא כדין והשמדת ראיה.

לפי הנטען בכתב האישום, המשיב ושלושה אחרים (להלן: סאהר, באהא ועימאד) הבחינו במתלונן, אשר נשא עימו בתיק מאות כרטיסי חיוג, ספרי חשבונות וסך של 70,000 ש"ח במזומן , עת שנסעו הארבעה ברכב יחדיו . לפיכך, עצר באהא את הרכב והמשיב ירד מהרכב יחד עם באהא וסאהר, כאשר סאהר אוחז אקדח ו באהא אוחז בידו אלה, במטרה לשדוד מהמתלונן את התיק. במקביל, תפס עימאד את מקומו של באהא ליד מושב הנהג והמתין לשלושה, כשהוא עוקב אחריהם בציפייה להימלט מהמקום עימם, מיד לאחר שיבצעו את השוד. באהא איים על המתלונן והכה אותו באלה בעוד המשיב לקח את התיק מתוך רכבו. מיד לאחר מכן נמלטו הארבעה ברכבם, חילקו את השלל ושרפו את תיקו של המתלונן, במטרה להקשות על איתורם.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

ביום 16.1.2005 החליט בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט א' אברהם), כי המשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, בקובעו, כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האישומים נגדו.

עם חלוף תשעת החודשים למעצרו של המשיב, ביקשה המבקשת מבית-משפט זה, להורות על הארכת מעצרו של המשיב וביום 13.9.05, הורה בית-המשפט (כבוד השופטת א' חיות) על הארכת מעצרו של המשיב ב-60 ימים. בהמשך לכך, ניתנה ביום 14.9.05 החלטה מתקנת, לעניין תחילת מועד מעצרו של המשיב. בתום התקופה האמורה, ביקשה המבקשת מבית-משפט זה להאריך את מעצרו של המשיב פעם נוספת וביום 27.11.05 הורה בית-משפט זה (כבוד השופטת ע' ארבל) על הארכת מעצר ב-60 ימים נוספים.

משעברו שישים הימים הנוספים, הוגשה הבקשה להארכת המעצר שבפני. בבקשה, טוען בא-כוח המבקשת, כי מסוכנותו של המשיב ברורה נוכח העבירות החמורות בהן הוא מואשם ונסיבות ביצוען. בנוסף, טוען בא-כוח המבקשת, כי נוכח השמדת תיקו של המתלונן לאחר ביצוע השוד, קיים חשש, כי המשיב ינסה לשבש את הליכי משפטו במידה וישוחרר וכן כי קיים חשש להימלטותו.

מנגד , טוען בא-כוח המשיב, כי משפטו של המשיב מתנהל בקצב איטי ונראה, כי הוא עוד צפוי להתארך. אשר לנסיבותיו האישיות של המשיב ציין, כי בעבר אמנם הורשע בתקיפת בת זוג, אולם מאז לא נחשד בביצוע כל עבירה. בנוסף, לטענתו, אין עוד חשש לשיבוש מהלכי משפט. כמו-כן, טוען הוא, כי ישנה סבירות גבוהה שהמשיב יזוכה וכי יש להשיב את התיק אל בית המשפט המחוזי לצורך בחינת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות בית-המשפט המחוזי ובית-משפט זה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את הבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב בשישים ימים נוספים.

לעניין הארכת מעצר לאחר תום תשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, קבע בית-משפט זה, כי "חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר" (ראו בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם); בש"פ 7833/99 מדינת ישראל נ' אלפקיר (לא פורסם); בש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני (לא פורסם) ; בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס , (לא פורסם)).

הסמכות להארכת מעצר בתשעים יום, בכל פעם, ניתנה לשופט בית-המשפט העליון לצורך הפעלתה במקרים חריגים ויוצאי-דופן, כאמור לעיל, ואולם יש ומידת המסוכנות היא כה גבוהה עד שאין מנוס אלא להיעתר לבקשה.

במקרה שבפנינו, שוכנעתי, כי לאור חומרתן היתרה של העבירות המיוחסות למשיב, אשר מסוכנותו הרבה לשלום הציבור עולה ומזדקרת מהן בצורה ברורה ביותר ולאור עברו הפלילי, כמו גם לאור העובדה שקצב התנהלות הדיונים בעניינו של המשיב מצביע על כך, שמשפטו קרב לסיומו, שכן קבועה בעניינו ישיבה ליום 8.3.06, אשר יש לקוות, כי תספיק לשם סיום שמיעת כל הראיות בתיק, יש מקום להיעתר לבקשה באופן חלקי, ולהאריך את מעצרו של המשיב בשישים ימים נוספים.

בית-המשפט המחוזי מתבקש לעשות את מירב המאמצים על מנת להביא לסיום משפטו של המשיב תוך התקופה הנ"ל.

אשר-על-כן, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בשישים ימים נוספים, החל מיום 26.1.06 או עד למתן פסק-דין בת"פ 1170/04 בבית-המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם מבין המועדים.