פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5828/06
בפני:
כבוד השופט ד' חשין
העורר:
לואי אבו דלו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק ב"ש 6503/06 שניתנה ביום
21.6.06 ע"י כבוד השופטת מ' מזרחי
בשם העורר:
עו"ד ג' בולוס
בשם המשיבה:
עו"ד ג' מנשה
החלטה
זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת מ' מזרחי), בב"ש 6503/06, מיום 21.6.06, בגדרה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה מיום 23.3.06 לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים.
1.נגד העורר, תושב בית צפפה שבירושלים, הוגש ביום 13.2.06 כתב אישום המייחס לו עבירה של מגע עם סוכן חוץ ועבירה של חיפוי על עבירה. ביום 23.3.06 נעצר העורר עד תום ההליכים, בהסכמתו, תוך הבטחת זכותו לפנות בכל עת בבקשה לעיון חוזר.
ביום 10.5.06, על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, הורשע העורר בעבירות אלו. בעקבות תיקון כתב האישום, הגיש העורר (ביום 21.6.06) את הבקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים. ביום 3.7.06 התקיים דיון בפרשת העונש, אך המשכו נדחה ליום 10.9.06, לפי בקשת שירות המבחן, לצורך הכנת התסקיר.
2.על פי כתב האישום המתוקן, במהלך שנת 2004, בעת שהיה העורר סטודנט לרפואה בקהיר, נתבקש על ידי פעיל חמאס מעזה בשם מחמד סעיד תריא (להלן - מחמד ), לסייע בעדו לאתר מקומות לביצוע פיגועים וחטיפת יהודים בירושלים כדי לרוצחם. העורר נענה לבקשה, אך סירב לבקשת מחמד כי יבצע את הפעולות הללו בעצמו. בינואר 2005 סירב העורר לבקשתו של מחמד לפגוש אדם במצרים, בתואנה כי הוא מתעתד לפגוש את משפחתו בישראל. עם זאת, נתן העורר למחמד את מספר הטלפון בבית הוריו בירושלים. בעת ביקורו של העורר בירושלים, התקשר אליו מחמד וביקש ממנו לגייס פעילים נוספים מאזור מגוריו, ולבצע פיגוע של חטיפה ורצח. העורר השיב לו כי אינו מכיר מועמדים מתאימים לגיוס. בשיחה נוספת בין השניים אמר העורר למחמד שאיננו מעוניין להמשיך בקשר עמו. ביום 13.9.05, בהנחיית מחמד, ביצעו פעילי חמאס פיגוע בו נרצח ששון נוריאל ז"ל. לעורר לא הייתה כל ידיעה על העניין, מעבר לאמור לעיל, ובתקופה זו לא היה בקשר עם מחמד. בנובמבר 2005 הגיע מחמד לביקור עם הוריו במצרים. העורר פגש בו יחד עם חבריו, אך סירב לשוחח עמו ביחידות. כן סירב העורר להסיעו ביחידות לשדה התעופה. יצוין, כי העורר הכיר את מחמד בעת שהאחרון היה סטודנט בקהיר, ולא ידע אז כי הוא פעיל חמאס.
3.בית משפט קמא קבע כי על אף שהעורר "הסתפק בעמדה פסיבית", וכי "פעיל החמאס עשה מאמץ 'להתלבש'" עליו, קמה עילה לעצרו עד תום ההליכים. זאת משום שהעורר ידע על כוונותיו הרצחניות של מחמד. מחדלו של העורר, לדעת בית המשפט, הינו "בעל משמעות חמורה ומלמד על מסוכנות רבה", משום שהפסיביות הזו, בנסיבות ענייננו, עלולה להפוך לאקטיביות. כך, שתיקת העורר מלמדת על הבנה לפעולותיו של מחמד והשלמה עמן. בית המשפט שלל גם את שחרורו של העורר לחלופת מעצר, בקבעו כי בשליחתו לבית הוריו אין כדי לנטרל את מסוכנותו. בנוסף, קבע בית משפט קמא, כי לאור העובדה כי התיק העיקרי עומד לפני סיום, ולאור העובדה כי העורר לא ביקש תסקיר מעצר – אין לשחררו.
4.העורר טוען כי טעה בית משפט קמא בכך שייחס לו מסוכנות בשל מחדליו. לדעתו, מדובר בעבירה שנעברה בצורה מקרית ועקב צירוף נסיבות. מסוכנותו פוחתת גם משום שמדובר בעורר ללא עבר פלילי. לטענתו, את תכלית המעצר ניתן להשיג במעצר בית מלא, ולאו דווקא בבית הוריו, במקום שאין בו כל מכשיר תקשורת, ובהצמדת אזיק אלקטרוני אליו. בנוסף, לטענת העורר, התיק איננו נמצא בשלב שלפני סיום, בשל דחיית הטיעונים לעונש ליום 10.9.06.
5.דין הערר להידחות. העורר הורשע בעבירות שעניין פגיעה בביטחון המדינה. גבי הראשונה שבהן (מגע עם סוכן חוץ) קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית (סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996. לאור מסוכנות זו, ובהעדר תסקיר מעצר, ובהינתן שמשפטו של העורר עומד בפני סיום, לאחר שהשלמת פרשת העונש נדחתה לצורך הגשת תסקיר מבחן, אין אני מוצא מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא.
עם זאת, אין ללמוד מהחלטתי זו כי מקום בו מואשם אדם בעבירות חמורות, ולו גם נגד ביטחון המדינה, אין חובה לבחון חלופת מעצר. נהפוך הוא (כמתחייב מסעיף 21(ב)(1) לחוק). על כן, לו היה מוגש לבית משפט קמא תסקיר מעצר ובגדרו המלצה ראויה לחלופת מעצר, היה מקום לבחון את התאמתה. מה עוד, שהתנהגותו של העורר במגעו עם סוכן החוץ, כפי שמשתקפת מכתב האישום המתוקן, הייתה פאסיבית בעיקרה, ולפיכך, איננה מלמדת על מסוכנות אשר מאיינת מראש כל אפשרות של חלופת מעצר.
בדומה לכך, גם העבירה של החיפוי על עבירה איננה שוללת מראש את החובה לבחון חלופת מעצר. זוהי עבירת מחדל, וככזו מעלה היא סוגיות מורכבות (על המורכבות העולה מעבירות מחדל ניתן ללמוד מדברי השופט מ' חשין בע"פ 3417/99 הר-שפי נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(2) 735, מפיסקה 14). אלא שבענייננו אין צורך להרחיב בנושא.
הפאסיביות שהפגין העורר בקשר בינו לבין סוכן החוץ, כמו גם ניתוקו של הקשר ביוזמת העורר, יילקחו מן הסתם בחשבון כשיקולים לזכותו בגזר הדין.
הערר נדחה.
ניתנה היום, ה' באב
תשס"ו (30.7.2006).
ש ו פ ט