בש"פ 5831/12 יותם עמרן נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד סגן הנשיאה י' צבן), אשר דחה את הערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום והורה על המשך מעצרו עד תום ההליכים. הבקשה דנן נסובה על ההחלטה שלא להורות על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר בניגוד להמלצת שירות המבחן.

1.

כתב האישום שהוגש נגד המבקש ונגד שני נאשמים נוספים החזיק 4 אישומים, וייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה בנסיבות מחמירות, ניסיון חבלה במזיד ברכב, איומים ושיבוש מהלכי משפט. על פי הנטען באישום הראשון, ביום 26.4.12 תקף המבקש יחד עם שני נאשמים נוספים ארבעה אנשים (להלן: המתלוננים ), במכות אגרוף וביידוי אבנים עליהם ועל רכבם של שניים מהם. כתוצאה מתקיפה זו נגרמו לחלק מהמתלוננים חבלות. על פי הנטען באישום השני, ביום 27.4.12 איים המבקש בפגיעה שלא כדין בגופו של אחד המתלוננים. באישום השלישי נטען כי ביום 8.5.12 פנו המבקש ונאשם 2 בכתב האישום אל מתלונן אחר, והורו לו למסור במשטרה כי באירוע מושא האישום הראשון הוא היה שיכור ולא ראה דבר. האישום הרביעי אינו נוגע למבקש.

2.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו. בית משפט השלום (כבוד הנשיאה ש' דותן) מצא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית וכי נשקפת מן המבקש מסוכנות. לעניין חלופת המעצר הציע המבקש כי הוא ישוחרר כנגד כתב ערובה של אימו. בית המשפט קבע כי נוכח העובדה שאם המבקש אינה עובדת, לא ניתן יהיה מבחינה מעשית לגבות את הערובה ככל שהמבקש יפר את תנאי מעצרו, ולפיכך אין מדובר בחלופה ראויה. משכך, הורה בית המשפט על הארכת מעצרו של המבקש עד להחלטה אחרת, על מנת לאפשר לו להציע חלופות מעצר אחרות. עוד הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המבקש.

3.

המבקש הציע חלופה נוספת בבית דודתו שבישוב עופרים בפיקוח הוריו, אחיו ודודתו. שירות המבחן התרשם כי רמת הסיכון הנשקפת מן המבקש מבלי שיקבל טיפול היא בינונית וכי חלופת המעצר שהציע בשילוב איזוק אלקטרוני היא ראויה, על אף קרבתה לאזור בו בוצעו לכאורה העבירות. עוד המליץ שירות המבחן להטיל על המבקש פיקוח קצין מבחן למשך חצי שנה שבמהלכה יעשה ניסיון לשלבו בטיפול,

זאת לאור הסכמתו לכך. בית משפט השלום דחה גם את החלופה המוצעת והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט קבע כי לא ניתן להתעלם מהמסוכנות הנשקפת מן המבקש, במיוחד כאשר מדובר בעבירות אלימות שתוצאותיהן עלולות להיות קשות, כפי שקרה באירועים מושא כתב האישום. עוד צוין כי שירות המבחן לא נתן דעתו בתסקיר לעבירת שיבוש מהלכי משפט, שאף היא מיוחסת למבקש. לסיכום, קבע בית המשפט כי אין באפשרותו ליתן במבקש את האמון הדרוש לשם שחרורו לחלופת המעצר שהוצעה, וכי חלופה זו אינה מסירה את החשש הנשקף ממנו.

4.

על החלטת בית משפט השלום הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט (כבוד סגן הנשיאה י' צבן) דחה את הערר מן הטעם שלא נמצאה בהחלטת בית משפט השלום טעות המחייבת את התערבותו. בית המשפט הדגיש כי האלימות המיוחסת למבקש בכתב האישום היא חמורה למדיי ואינה בבחינת מעידה חד-פעמית. בנוסף, מיוחסות למבקש עבירות של איומים ושיבוש מהלכי משפט. עוד ציין בית המשפט כי נגד המבקש תלוי ועומד כתב אישום נוסף שבו מיוחסות לו עבירות של תקיפת שוטר והכשלת שוטר. לסיכום, נקבע כי אין די במעצר בית כדי לנטרל את המסוכנות הנשקפת מן המבקש.

5.

נגד ההחלטה שלא להורות על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר מופנית בקשת הרשות לערור שלפניי, אשר הוגשה לפי סעיף 53(א) סיפא לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים ). בבקשה נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר הותיר את המבקש במעצר, תחת שחרורו לחלופת המעצר שאותה מצא שירות המבחן ראויה. נטען כי אמנם כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, רמת המסוכנות הנשקפת מן המבקש היא בינונית, אולם השירות הוסיף כי רמת המסוכנות תפחת ככל שישולב המבקש במסגרת טיפול ותחת פיקוח של קצין מבחן. עוד צוין כי המבקש הוא אדם צעיר שהסכים להשתלב במסגרת טיפולית, וראוי לאפשר לו לתקן את דרכיו ולחזור למוטב במקום להותירו במעצר בין עבריינים, בו יוכל למעוד עוד יותר. לדעתו של המבקש, שיקומו הוא עניין ציבורי בעל השלכה רחבה, ומכאן החשיבות במתן רשות לערור.

6.

המשיבה סבורה כי יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן הבקשה אינה מעוררת שאלות עקרוניות החורגות מעניינו הפרטני של המבקש. לדעתה, הבקשה עוסקת בשאלה אחת בלבד והיא מדוע לא אומצה חלופת המעצר שהמליץ עליה שירות המבחן בתסקירו, ומדובר לטעמה בעניין פרטני מובהק. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי בית המשפט אינו מחויב לכבד את המלצת שירות המבחן, וכי בית המשפט המחוזי נימק בצורה משכנעת מדוע לא אימץ את חלופת המעצר שהוצעה. נטען כי אין ליתן אמון במבקש נוכח עברו הפלילי, הכולל הרשעה בעבירת אלימות, ועובדת קיומו של כתב אישום תלוי ועומד נגדו המייחס לו עבירות של תקיפת שוטר והכשלת שוטר. המשיבה מטעימה כי המבקש אינו לומד לקח וממשיך להיות מעורב בפלילים.

7.

הבקשה שלפני אינה מצדיקה מתן רשות לערור. כידוע, במישור האזרחי הכלל הוא כי בקשת רשות לערער בגלגול שלישי תתקבל מקום שהעניין מעורר שאלות שיש להן חשיבות משפטית, ציבורית או אחרת, החורגת מעניינם של הצדדים ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ). הנחת המוצא היא כי לאחר שעניין נדון בפני ערכאת ערעור גובר משקלם היחסי של שיקולי היעילות וסופיות הדיון, אך אלה יכולים לסגת במקרים יוצאי דופן, שלהכרעה בהם נודעת חשיבות עקרונית רחבה. במישור הפלילי השיקולים המטים את הכף להיעתר לבקשת רשות לערור לפי סעיף 53 לחוק המעצרים דומים הם לשיקולים שהוזכרו לעיל. אם כי, לעמדתי, אותה הבעתי לא אחת, ראוי שבבקשות מסוג זה אמות המידה תהיינה גמישות יותר. כך, במקרים בהם תמצאנה נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, תינתן רשות לערור אף אם הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הקונקרטיים (בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 17.4.2011)).

לא שוכנעתי כי הבקשה שבפניי מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, ציבורית או אחרת, או כי מתקיימות בה נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן רשות לערור. לא אחת נקבע בבית משפט זה כי ההמלצה המובאת בתסקיר המעצר היא בגדר המלצה בלבד, ואילו בית המשפט עצמאי ומחויב בהפעלת שיקול דעת בשים לב למכלול השיקולים הצריכים לעניין (בש"פ 893/08 דקא נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 24.2.2008)). עיון בהחלטות שהתקבלו בעניינו של המבקש מעלה כי בתי המשפט הפעילו שיקול דעת עצמאי כמתחייב, שקלו לצד המלצת שירות המבחן את השיקולים הנוספים הרלוונטיים להכרעה ונימקו בפירוט את החלטותיהם. על כן, לא מצאתי כי יש להתערב בהחלטת בית משפט השלום, אשר אושררה על ידי בית המשפט המחוזי, כי יש לעצור את המבקש עד תום ההליכים נגדו.

הבקשה נדחית.