בש"פ 5894/06 ניזאר מגיס נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן ), בה קבע כי העורר ישהה במעצר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו. בכך קיבל בית המשפט את עררה של המדינה על החלטת בית המשפט השלום בעכו (כבוד השופטת ר' בש ) לשחרר את העורר למעצר בית.

2.על פי הנטען בכתב האישום, בליל 10.6.2006, בסמוך לשעה 02:30, תקף העורר, יחד עם ארבעה מחבריו, את המתלונן. התקיפה, שהחלה בשל דבר של מה בכך, אירעה בפיצרייה בעיר נהריה, ותועדה במצלמת אבטחה. על פי הנטען, במהלך תקרית זו החזיק העורר בסכין, דקר באמצעותה את המתלונן דקירה אחת בגבו, וגרם לחתך בגודל 0.3 X

1 ס"מ. לאחר הדקירה איימו התוקפים על המתלונן ועובדים נוספים בפיצרייה בפגיעה שלא כדין בגופם, אם יערבו את המשטרה. בהמשך, שיבשו התוקפים מהלכי משפט בכך שתיאמו ביניהם גרסאות, ובעת חקירתם מסרו הודעות שקריות, לפיהן העורר לא נכח באירוע.

בד בבד עם כתב האישום נגד העורר וחבריו, הגישה המדינה לבית משפט השלום בקשה למעצרם עד תום ההליכים. בדיון בבקשה זו אישר בא כוח העורר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. לצורך בחינתה של חלופת מעצר ביחס לעורר, כבן 19, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר. מהתסקיר שהוגש לו למד בית המשפט כי עברו של העורר נקי, וכי עד למעצרו ניהל אורח חיים נורמטיבי, כמו שאר בני משפחתו. שירות המבחן התרשם לחיוב מחלופת המעצר המוצעת - מעצר בית מלא בבית הורי העורר - והמליץ עליה לבית המשפט.

בהחלטתו קבע בית משפט השלום, כי בנסיבותיו של העורר, ניתן להבטיח את תכלית המעצר העיקרית (שמירת בטחון הציבור) ואף את זו הנוספת (החשש לשיבוש מהלכי משפט) בחלופה של מעצר בית מלא, תוך הצבת תנאים נוספים. לפיכך הורה על שחרורו בערובה למעצר בית. על החלטה זו עררה המדינה לבית המשפט המחוזי.

3.בית המשפט המחוזי קיבל את הערר, תוך שהוא קובע כי "דקירתו של אדם בסכין, גם אם בסופו של דבר הפציעה אינה עמוקה, ובדרך נס לא מביאה למותו של אותו אדם, מלמדת רבות על מסוכנותו של מי שמבצע את המעשה, והנני סבור כי במקרים שכאלה מסוכנות זו מחייבת החזקתו של אדם במתקן כליאה ואין לשחררו לחלופת מעצר".

4.בעררו טוען העורר כי בית המשפט המחוזי התעלם בהחלטתו מהחובה לבחון חלופת מעצר, וקבע למעשה כי חומרת העבירה היא הדבר היחידי אותו יש לבחון. כן טוען המערער, כי בעת האירוע היה תחת השפעת אלכוהול. לטענתו, לנתון זה יש לייחס משמעות לעניין חלופת המעצר. זאת, בין היתר, לאור דברי אביו של העורר, לפיהם העורר אינו שותה לשוכרה בפניו, וגם אין כלל משקאות חריפים בביתו. משכך, חלופת המעצר שהוצעה מאיינת לחלוטין כל סכנה הנשקפת ממנו. בטיעונו לפניי חזר בא כוח העורר והדגיש את עברו הנקי של העורר. כן טען כי העורר לא החזיק בסכין ברשותו, אלא מצאו על הרצפה במקום.

המשיבה, לעומתו, הטעימה את מסוכנותו של העורר, בהפנותה לסרטון שתיעד את האירוע. כן הדגישה כי לעורר לא הייתה יכולת לשלוט בעוצמת הפגיעה ומיקומה, ועל כן לא ניתן להקל בחומרת המעשה אך בשל כך שהפציעה שנגרמה אינה חמורה.

5.לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, וגם צפיתי בסרטון, באתי למסקנה כי דין הערר להידחות. בית משפט זה חזר והדגיש את חזקת המסוכנות העולה משימוש בסכין בנסיבות מעין אלו שלפניי – בתגרה הפורצת בשל דברים של מה בכך, וזאת אף אם עברו של הדוקר נקי מרבב. ראו לדוגמא ההחלטה שניתנה לאחרונה (ביום 31.5.2006), מפי השופט ריבלין , בבש"פ 4162/06 אלמו נ' מדינת ישראל .

אמנם, חזקה זו כשלעצמה אינה מייתרת את הצורך לבחון חלופת מעצר. ברם, בימים אלו ממש חזר בית משפט זה וקבע, מפי השופטת חיות , כי: " ... אף שככלל יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, מי שיש כנגדו ראיות לכאורה על מעשה דקירה כגון זה שבפנינו, אין מקום לשחררו לחלופת מעצר בשל מסוכנותו, אלא אם התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת" (בש"פ 5379/06 הנוק מלסה נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 9.7.2006).

נסיבות מצדיקות שכאלה לא נמצאו לי במקרה שלפניי. נהפוך הוא. הצפייה בסרטון חשפה לנגד עיניי מקרה עגום של בריונות לשמה. העורר וחבורתו תקפו את המתלונן "בנסיבות מחמירות, הנעוצות בעובדה כי חברו יחדיו לביצוע המעשה, באופן שתפסו אותו והיכו אותו בכל חלקי גופו, באגרופים וסטירות, וכן זרקו לעברו כסאות" (סעיף א(1) לכתב האישום), ובהמשך, העורר דקר בסכין את המתלונן, כמתואר לעיל. בנסיבות אלו, אין בחלופת מעצר כדי ליתן מענה הולם לצורך להגן על הציבור מפני מסוכנותו המוכחת של העורר. זאת, גם אם אניח כי העורר אכן מצא את הסכין על הרצפה כטענתו.

אף טענתו של העורר כי היה נתון תחת השפעת אלכוהול – שאינו בנמצא בבית הוריו, שהוצע כחלופת מעצר – אין בה כדי להושיעו. העורר וחבריו היו פיכחים דיים על מנת להבין את חומרת המעשה, כפי שעולה מניסיונם, בסמוך לאחר האירוע, למנוע מהנוכחים במקום לדווח למשטרה את שראו עיניהם. כמו כן, מדו"ח המעצר של העורר עולה כי כבר בשעה 03:00 הגיב העורר למעצרו במילים "אני לא הייתי בכלל במקום הקטטה". מגרסה זו של העורר עולה כי כבר סמוך לאחר האירוע תיאמו התוקפים את גרסתם, שהעורר לא נכח במקום. נמצא שוב, כי התוקפים, והעורר בכללם, היו פיכחים במידה מספקת כדי לתאם את עדויותיהם, ולשבש בכך הליכי משפט, כפי שהודה העורר בשלב מאוחר יותר.

סוף דבר: הערר על החלטת בית המשפט המחוזי נדחה. העורר יוחזק במעצר עד תום ההליכים נגדו.