פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5932/15
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
העורר:
אכרם יאסין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בבאר שבע מיום 16.8.2015 במ"ת 46655-02-15 שניתנה על-ידי כבוד השופט א' חזק
תאריך הישיבה:
כ"ג באלול התשע"ה
(7.9.2015)
בשם העורר:
עו"ד אחמד חמזה
יונס
בשם המשיבה:
עו"ד לינור בן
אוליאל; עו"ד מורן גז
החלטה
1.
בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 16.8.2015 (מ"ת 46655-02-15, השופט א' חזק ) שבה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי מעצרו.
כתב האישום והליכים קודמים
2.
נגד העורר, תושב עזה שהוא בעל חברת הובלות ובעבר היה בעל היתר כניסה לישראל, הוגש כתב אישום אשר נסב על העברת סחורות לרצועת עזה ללא האישורים הנדרשים לכך. כתב האישום המקורי הוגש ביום 19.2.2015. במסגרת שני תיקונים שנערכו בכתב האישום (ביום 4.3.2015 וביום 12.7.2015) תוקנו העבירות, העובדות ורשימת העדים שהופיעו בו. בהמשך לכך, ביום 20.7.2015 הגיעו הצדדים להסדר טיעון פתוח שבמסגרתו תוקן כתב האישום פעם נוספת. בעקבות הסדר הטיעון, העורר הורשע בעבירות הבאות (ת"פ 46659-02-15, השופט י' עדן ): ניסיון להעברת חומר דו-שימושי ללא רישיון לפי סעיף 20 לחוק הפיקוח על ייצוא בטחוני, התשס"ז-2007 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) (מספר עבירות); וניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין (מספר עבירות).
3.
בד בבד עם הגשת כתב האישום המקורי ביום 19.2.2015 הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וביום 10.3.2015 בית המשפט המחוזי הורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו. שירות המבחן בחן חלופת מעצר בביתו של אזרח ישראלי תושב רהט בשם מוחמד אבו גאנם, וזאת בפיקוח שלו ושל שני בני משפחה נוספים – יאסר אבו גאנם וחאמד אבו עאנם. על פי תסקיר המבחן, לשני המפקחים הראשונים שצוינו הייתה היכרות שטחית בלבד עם העורר על רקע קשרי עבודה שהיו ביניהם בעבר, ואילו המפקח השלישי לא הכיר את העורר כלל. שירות המבחן ציין כי קיים ספק באשר ליכולתם של המפקחים לשמש גורם סמכותי ומציב גבולות עבור העורר, הן בשל ההיכרות השטחית ביניהם והן לנוכח מאפייני אישיותו של העורר ויכולתו לתמרן את האחר להשגת מטרותיו.
4.
ביום 15.4.2015, חרף המלצת שירות המבחן, בית המשפט המחוזי הורה על שחרורו של העורר למעצר בית מלא ברהט תחת פיקוחם של שלושת המפקחים האמורים, וכן תחת פיקוחם של שניים נוספים – נופל אלקרינאווי שלא הכיר את העורר אך ביקש לסייע למשפחת אבו גאנם בפיקוח עליו, וסובחי אלקרינאווי, שלו היכרות מוקדמת עם העורר על רקע קשרי עבודה ביניהם. בית המשפט הוסיף והתנה את השחרור בתנאים הבאים: איזוק אלקטרוני; הפקדה כספית בסך 100,000 שקל; חתימת ערבות עצמית וצד ג' על סך 100,000 שקל כל אחת; איסור על יצירת קשר עם יתר המעורבים בפרשה; וכן ליווי על-ידי אחד מן המפקחים לדיונים בבית המשפט המחוזי. במאמר מוסגר ייאמר כי התנאת שחרורו של העורר, בין השאר, באיזוק אלקטרוני נעשתה בהתאם להסדר שקדם לכניסתו לתוקף של חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ה-2014.
5.
בית המשפט המחוזי קבע כי יש להתחשב בכך שהממונים במעברים נהגו להטיל קנס מנהלי או כופר על סוחרים שביקשו להעביר סחורה שלא הושג עבורה אישור כנדרש או שהעברתה לא תואמה מראש, ובמיוחד בעניינו של העורר, שהינו מוביל סחורות ולא סוחר. בית המשפט המחוזי הוסיף כי יש להתחשב גם בכך שפעולותיו של העורר לא בוצעו לכאורה על רקע אידיאולוגי, וכן במצבו הבריאותי הרעוע ובכך שהוא נעדר עבר פלילי. עוד נקבע כי אין לתת משקל לכך שבכתב האישום המקורי נכללה עבירת ביטחון (החזקת סמלים של התאחדות בלתי מותרת לפי סעיף 85(ו) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945).
6.
ביום 5.8.2015 העורר הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 15.4.2015, וטען כי יש להורות על שחרורו לרצועת עזה. העורר הפנה לכך שבעקבות הסדר הטיעון נמחקה עבירת הביטחון שיוחסה לו, ולכך שנאשמים אחרים בפרשה אשר הגיעו להסדר טיעון עם הפרקליטות נשלחו למאסר בפועל בן מספר חודשים בלבד. העורר הוסיף כי היו לו מספר הזדמנויות להימלט מן הדין והוא לא עשה זאת.
7.
ביום 16.8.2015 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה וקבע כי לא ניתן לשחרר את העורר לרצועת עזה, מקום שבו למדינת ישראל לא תהיה יכולת לכפות עליו לרצות את עונשו. בית המשפט הוסיף עוד כי יש לתת את הדעת על כך שעם הרשעתו לא עומדת לו עוד חזקת החפות, לכך שהמדינה צפויה לדרוש בעניינו עונש מאסר של מספר שנים, ולעובדה שגזר דינו של העורר עתיד להינתן בעוד מספר לא רב של חודשים. יצוין, בהקשר זה, כי המועד שנקבע לטיעונים לעונש הוא 13.10.2015.
הערר
8.
הערר שבפני מכוון נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתו של העורר לעיון חוזר בתנאי חלופת המעצר שנקבעו לו. לטענת העורר, יש להורות על שחרורו לביתו ברצועת עזה ולחלופין לשחררו מהאיזוק האלקטרוני.
9.
לטענת העורר, אף שמבחינה פורמלית הוא הורשע גם בשתי עבירות של ניסיון קבלת דבר במרמה, הרי למעשה אלה נובעות מביצוע העבירות של ניסיון להעברת חומר דו-שימושי ללא רישיון, שהן עבירות כלכליות מסוג עוון. הפן הביטחוני של הפרשה התפוגג אפוא לטענת העורר.
10.
העורר הפנה לכך שאדם אחר הקשור באותה פרשה, עבדאלחכים שביר (להלן: שביר ), שעניינו נדון בהליך אחר (ת"פ 35009-01-15, השופט א' ביתן ) שוחרר למעצר בית באום אל פאחם, ללא איזוק אלקטרוני, כבר ביום 16.7.2015 עוד בטרם הוכרע דינו (מ"ת 35042-01-15, השופט נ' אבו טהה ). הוא הוסיף וציין כי ביום 6.9.2015 הורשע שביר בקשירת קשר לעוון, לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין ובניסיון להפרעה לעובד ציבור לפי סעיפים 288א(1) לחוק העונשין בצירוף סעיף 25 לחוק זה. זאת, לאחר ששביר הודה כי במסגרת קשר שקשר עם אדם אחר, פעל האחרון להסתרת ולהעברת חומר דו-שימושי לרצועת עזה. בהמשך לכך נטען כי לאחר הכרעת דינו של שביר, שכללה הרשעה בחלק מן העבירות שיוחסו לו, בית המשפט המחוזי הורה על שינוי תנאי השחרור שנקבעו לו באופן שיוכל לצאת את הארץ, ובכלל זה לרצועת עזה.
11.
להשלמת התמונה ייאמר כבר בשלב זה כי ערר שהגישה המדינה על החלטתו של בית המשפט המחוזי לאפשר לשביר לשוב לרצועת עזה התקבל על ידי בית משפט זה (בש"פ 6113/15 מדינת ישראל נ' שביר (9.9.2015)). בהחלטה זו נקבע כי בשים לב לחשש שמא המדינה לא תוכל למצות את זכות הערעור המסורה לה, יש להותיר בתוקפם את תנאי השחרור שנקבעו לשביר עובר להכרעת דינו, ובכללם עיכוב יציאתו מן הארץ.
12.
העורר הוסיף וטען שהתנהגותו עד כה מלמדת כי ניתן לתת בו אמון, מה גם שמטה לחמו תלוי בהובלות מישראל, כך שיש לו תמריץ משמעותי להתייצב להמשך משפטו.
13.
העורר מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי לא דן בבקשתו החלופית שעניינה הקלה בתנאי חלופת המעצר שלו. לטענתו, חלופה זו מוצדקת בשים לב להיעדר המסוכנות מצדו ולנוכח התנהלותו בתקופת חלופת המעצר, המאיינת את החשש להימלטותו. הוא אף טוען שהוא שוהה בחלופת מעצר ללא חלונות התאווררות קבועים (בשל היותו תושב עזה), עובדה שגורמת לו להכבדה משמעותית, ומקשה עליו גם לפנות לטיפולים רפואיים כאשר הוא זקוק להם (תוך התייחסות לדוגמאות מן העת האחרונה). בהקשר זה, העורר הפנה לדוגמה של מעורב נוסף בשם משראווי ששוחרר לחלופה הכוללת חלונות התאווררות.
14.
לטענת העורר, גם הסדר הטיעון מצדיק את בחינת תנאיה של חלופת המעצר, שכן הוא הורשע בעבירות כלכליות מסוג עוון, ועל רקע זה די בהפקדה כספית משמעותית. בהקשר זה, הוא ציין את הסכום של 500,000 שקל.
15.
לבסוף, העורר טוען כי יש לתת משקל לכך שהוא מתעתד להעלות טענות של אכיפה בררנית, בשים לב לנוהל שהיה נהוג עד סוף שנת 2012 לפיו העונש בגין ניסיונות הכנסת סחורה ללא תיאום היה כופר בלבד.
16.
המדינה מתנגדת לקבלת הערר וסבורה שקיים חשש משמעותי להימלטות של המבקש מן הדין בשים לב לכך שכבר הורשע, ולא כל שכן אם ישוחרר העורר לרצועת עזה. המדינה מצביעה על כך שכבר נקבע מועד לשמיעת טיעונים לעונש במשפט, ביום 13.10.2015, כך שגם מבחינה זו אין היגיון בשינוי אופן שחרורו של העורר.
17.
המדינה מציינת כי יש מקום להבחנה בין העורר לבין שביר. כמו כן, היא מוסיפה כי עניינו של משראווי הוא שונה בשים לב למצבו הבריאותי ולגילו.
דיון והכרעה
18.
לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה שדין הערר להידחות.
19.
אין ספק שמתן היתר ליציאה מחוץ לגבולות המדינה מהווה צעד חריג בשלב שלאחר ההרשעה, בעת שחזקת החפות אינה עומדת עוד לנאשם (בענייננו, העורר) (ראו והשוו: ע"פ 3506/13
הבי נ' מדינת ישראל (5.11.2013) (להלן: עניין הבי ); וכן ראו: בש"פ 330/15
יוסף נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (15.1.2015) (להלן: עניין יוסף )). לא כל שכן, כאשר ההליך המשפטי מתקרב אל סופו כבענייננו.
20.
דברים אלו אמורים אף ביתר שאת בכל הנוגע לבקשה לצאת לרצועת עזה, אשר האפשרות הצפויה לחייב את העורר לשוב ממנה לצורך ריצוי עונשו אינה ממשית. כאמור לעיל, למסקנה דומה הגיע בית משפט זה גם בעניינו של שביר.
21.
בהחלטתו מיום 15.4.2015 קבע בית המשפט המחוזי כי במכלול הנסיבות, העילה המרכזית למעצרו של העורר היא החשש שמא יימלט מן הדין. בשים לב להתרשמותו של שירות המבחן מן העורר, כמו גם מההיכרות השטחית של המפקחים שהוצעו עם העורר, דומה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי להורות על איזוקו האלקטרוני כהשלמה להשגחתם של המפקחים בדין יסודה. אין לומר כי הרשעתו של העורר מהווה שינוי נסיבות המאפשר להגשים את מטרת המעצר בעניינו ללא איזוק אלקטרוני. אדרבה, הרשעתו של אדם עשויה במקרים רבים דווקא להגביר את החשש מפני הימלטותו מן הדין (ראו למשל: בש"פ 397/15 מורדי נ' מדינת ישראל , פסקה 17 (28.1.2015); בש"פ 7354/13 קורעאן נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (1.11.2013)). יתר על כן, משחזקת החפות אינה עומדת עוד לטובתו, הרשעתו של העורר דווקא תומכת לכאורה בדחיית בקשתו (ראו והשוו: עניין הבי , בפסקה 9; עניין יוסף , בפסקה 8).
22.
אכן, שביר נמצא עתה בחלופת מעצר שאינה כוללת פיקוח אלקטרוני. יחד עם זאת, אינני סבורה כי יש בכך כדי לסייע לעורר בבקשתו. קיימת הבחנה מהותית בין המעשים שבגינם הורשע שביר לאלו שבהם הורשע העורר, כמו גם בין העבירות שבהן הורשע כל אחד מהם. על כך יש להוסיף, כי השאלה האם יש צורך באיזוק אלקטרוני של נאשם תלויה בין היתר בנסיבותיו הפרטניות, לרבות אלו הקשורות בטיב חלופת המעצר המוצעת ובעצמתן של עילות המעצר בעניינו.
23.
מכל מקום, ככל שיש לעורר בעיות מיוחדות הקשורות במצבו הרפואי יש להניח כי בקשותיו יישקלו לגופן. אולם, אין בהצגת טענה כללית בעניין זה כדי לשנות מן האיזון העקרוני היפה לשעה זו.
24.
סוף דבר: הערר נדחה.
ניתנה היום, ח' בתשרי התשע"ו (21.9.2015).
ש ו פ ט ת