בש"פ 5942/04 סלמאן אבו סביליה נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בשני אישומים שעניינם קשירת קשר לפשע, ייבוא נשק ותחמושת, החזקת נשק שלא כדין (או ניסיון להחזקת נשק שלא כדין) וכניסה לישראל שלא כדין. אישום שלישי באותו כתב אישום מייחס לעורר עבירה של הפרעה לשוטר ומעשי פזיזות או רשלנות. עיקרו של כתב האישום נסוב על עבירות של ייבוא נשק ותחמושת ממצרים לישראל, והמדובר הוא בעשרות רובי קלצ'ניקוב, אקדחים וכדורי תחמושת. בית-משפט קמא הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ועל החלטה זו הערר שלפניי.

עורך-דין זילברמן ריכז את טיעוניו לפניי בשאלה אם נאספו ואם לא נאספו אל תיק המשטרה ראיות לכאורה להוכחת מעורבותו של העורר בהאשמות המיוחסות לו, ואת עיקר טיעוניו כיוון אל זיהויו של העורר בידי שני שותפיו לייבוא הנשק, תושבי מצרים אשר סיפקו לעורר את הנשק והתחמושת. מסתבר כי אותם שני שותפים למעשה זיהו את העורר על-פי תמונה שהוצגה להם, ולטענת עורך-דין זילברמן התמונה שאותם שותפים זיהו כעורר אינה דומה כלל לעורר. בית-משפט קמא סבר כי "ניתן לקבוע, בעין בלתי מקצועית, כי קיים דימיון רב בין הדמויות הנשקפות [מן התמונות שהוצגו] לרבות הדמות אשר זוהתה במסדר זיהוי התמונות". עיינתי בתמונות, ואני מסכים כי יש מקום גם לסברה אחרת. בין כך ובין אחרת, בין שהיה זה זיהוי ראוי על-פי התמונה בין שלא היה זה זיהוי ראוי, יש לו לנושא הזיהוי חשיבות מישנית מן הטעם שאותם שני שותפים הכירו את העורר ואף נתנו בו סימנים אלה ואחרים לזיהויו. אדם המכיר את זולתו אינו נזקק לא למיסדר זיהוי רגיל ולא למיסדר תמונות (כפי שהיה בענייננו). וכך, משהצביעו שני השותפים על העורר כמי שהיה שותפם למעשי העבירה, שוב אין משמעות למיסדר הזיהוי, בין שהיה זה מיסדר ראוי ובין שלא היה זה מיסדר ראוי.

אדם המבריח לישראל כלי נשק, לא כל שכן כלי נשק בכמות כה רבה, מוכיח עצמו כאדם המסוכן לציבור, ולאדם כזה אף חלופת מעצר לא תסכון. ראו והשוו: בש"פ 5859/04 - אבו סבייח (לא פורסם).

הערר נדחה.

היום, י"ז בתמוז תשס"ד (6.7.04).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04059420_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il