בש"פ 5948/14 ראובן (רובי ) אביכזר נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים במ"ת 2143-08-14, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. כתב האישום שהוגש מייחס לעורר ריבוי עבירות כגון קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא, הסעה בכלי תחבורה מסוכן לפי סעיף 343, גניבה או זיוף של מסמך לפי סעיף 413ח, שיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 – כולם לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977. כמו כן מואשם העורר בביצוע עבירות הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000.

העורר עוסק בסחר בכלי רכב, ובין היתר רכש רכבים שעברו תאונות קשות. על מנת לקבל את רישיונותיהם של רכבים אלו מחברות הביטוח, בכדי שניתן יהיה למכור אותם לציבור, היה על העורר לתקנם בהתאם לקבוע בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 וחוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבת), התשנ"ח-1998. על פי המתואר בכתב האישום, העורר ידע כי חברות הביטוח אינן בודקות לעומק האם התיקונים הנדרשים בוצעו כהלכה. העורר פעל שלא בהתאם לתקנות ולחוק, ועל מנת להסוות זאת ולקבל את רישיונות הרכבים, הוא זייף חשבוניות על רכישת חלקי חילוף ונקט אמצעים מגוונים אחרים, ומכר רכבים במצב שאינו תקין תוך הצגת מצג שווא. כך למשל, מכר לכאורה רכבים ללא כריות אוויר, משום שאלו התפוצצו בתאונה שעברו ושהובילה למסירתם לידיו של העורר לצורך תיקונם. בנוסף, הפקיד חלק מהכסף שקיבל בתמורה לרכבים המתוארים שמכר בחשבונות הבנק של אשתו ואחרים, בכדי להסתיר את מקור הכספים. לבסוף, כאשר נודע לעורר כי המשטרה מקיימת ביקורת במגרש הסדר, הורה לעובד במקום להסתיר את הטלפון הנייד שברשותו, בכדי להסתיר את ההתכתבות ביניהם ולהעלים כל מסמך המאזכר את שמו של העורר מעיני השוטרים. כמו כן, החביא מסמכים וחשבוניות מזויפות בכלי בנו כאשר השוטרים ביקשו לבצע חיפוש בביתו של העורר.

2.

לטענת בא כוח העורר, תסקיר המעצר עליו התבסס בית המשפט המחוזי זקף לחובתו של העורר את כפירתו במיוחס לו. כמו כן התרשם כי המפקחים המוצעים אינם מתאימים היות ולא יוכלו לזהות מצבי סיכון של ביצוע עבירות חדשות על ידי העורר משום שתופסים אותו באור חיובי. לעמדת הסנגור, מדובר בגישה שגויה, היות וחזקת החפות עומדת לעורר, וכפירתו במיוחס לו היא זכותו הבסיסית. בנוסף, משיג הוא כנגד קביעת בית המשפט המחוזי לפיה לא ניתן לתת אמון בעורר על סמך קיומן של ראיות רבות לכאורה כי ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. באשר לשחרורו של העורר לחלופת מעצר, יש לגישתו לבחון את היתכנות הישנות ביצוע עסקאות ברכבים כפי שמיוחס לעורר, על כל הגורמים הנוספים שהיו נדרשים לכך כגון חברות הביטוח ומכון התקנים. ככל שהישנות שכזו לא תתכן, הרי שלדבריו מתאיינת המסוכנות הנשקפת מן העורר וניתן לשחררו.

מנגד, בדיון שהתקיים בפניי טענה באת כוח המשיבה כי לעניין תסקיר שירות המבחן לא נדרש מהעורר להודות במיוחס לו על מנת שיהא ניתן להמליץ על שחרורו, וכי כפירתו במיוחס לו לא נזקפה לחובתו. ואולם, כן נתבקשה התייחסות וחשיבה מעמיקה של העורר על עצם העובדה שמיוחסות לו עבירות אלו, וזו לא בנמצא. לעניין המפקחים סבורה היא כי משום שמדובר בעבירות זיוף ומרמה מתוחכמות, יש הכרח במפקחים חשדניים אשר יוכלו לזהות ניסיונות מצד העורר לבצע עבירות מסוג זה, על כל גווניהּ. לכך יש להוסיף לגישתה את עבירות שיבוש הליכי המשפט המיוחסות לעורר, המקשות על מתן אמון בו. לסיום, מפנה היא לרישומו הפלילי של העורר ולכך שהורשע כקטין בעבירת מרמה.

3.

צודק בא כוח העורר, כי במסגרת סוגיית מעצר עד תום ההליכים אין ליתן משקל מכריע לכפירת הנאשם בעובדות כתב האישום כשלעצמה. אכן, המסוכנות הנשקפת מנאשם הנלמדת מכתב האישום בהליך התלוי ועומד נגדו היא מסוכנות לכאורה עד שתוכח אשמתו. אין מחלוקת כי בשלב מקדמי זה של ההליך המשפטי, המסוכנות עליה ניתן ללמוד מן הנאשם אינה וודאית, שהרי אשמתו לא הוכחה, ואף עומדת לו חזקת החפות. ברם, דרישה של מסוכנות לכאורה על סמך התשתית הראייתית הקיימת – הינה בנמצא. בשל כך, על מנת לעצור נאשם עד לתום ההליכים יש להידרש לראיות לכאורה כי הנאשם ביצע את המיוחס לו. באשר להתקיימות תנאי זה אין עוררין במקרה דנא. לכן, אמנם אין לזקוף כפירה בכתב האישום לחובתו של העורר, אך אין משמעות הדבר כי לא ניתן לעמוד על המסוכנות לכאורה הנשקפת ממנו מן המיוחס לו בכתב האישום. ובכל מקרה הדגיש בית המשפט המחוזי במקרה דנא, כי לנוכח טענת בא כוח העורר שהתרשמות שירות המבחן נובעת מזקיפת כפירתו במיוחס לו לחובתו, כי אף אם לא יינתן משקל לתסקיר בעניינו של העורר, יש לעוצרו עד לתום ההליכים.

לעורר מיוחסות עבירות רבות שבוצעו לכאורה על פני תקופה ממושכת. הגם שעסקינן בעיקר בעבירות רכוש וממון, נגזרת מהן מסוכנות גבוהה. ראשית ,

הוא פעל לכאורה בשיטתיות ובתחכום רב במשך תקופה ממושכת. שנית , מכירת רכבים מבלי לבצע את התיקונים המחוייבים היא אמנם עבירת מרמה בעיקרה, אך משמעותה היא סיכון חיי אדם רבים, הן של רוכשי המכוניות והן של הציבור בכללותו העלול למצוא עצמו מעורב בתאונה כתוצאה מהעלאת רכבים תקולים אלו על הכביש. שלישית , עבירות מרמה וזיוף, בדומה לעבירת שיבוש מהלכי משפט, עלולות להעלות באופן טבעי את החשש כי לא ניתן לתת בעורר אמון, מתוקף ביצוע עבירות שמשמעותן מעילה באמון. התייחסות שכזו למעשים המיוחסים לעורר, על היקפם וטיבם, וגזירת מסוכנות לכאורה הנשקפת ממנו היא נחוצה ומתבקשת בשלב זה של ההחלטה האם לעוצרו עד לתום ההליכים. על כן, ולאחר שעיינתי בבקשה ובחומר שהונח לפניי ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דינו של הערר להידחות.

לבסוף, יובהר כי כאשר נבחנת מסוכנות הנשקפת מנאשם לנוכח המיוחס לו בכתב האישום, ניתן להידרש למהות העבירות המיוחסות ולאופי המשתקף מביצוע עבירות אלו לכאורה. משמעות הדבר היא כי על חלופת המעצר לספק מענה לא רק ביחס לאפשרות העורר לבצע את אותם מעשים ספציפיים, קרי מכירת מכוניות שלא תוקנו כדין תוך זיוף מסמכים, אלא אף לספק מענה לאפשרותו של העורר לבצע מעשי מרמה בדרכים נוספות, הרלוונטיות להתאמת חלופת המעצר למטרת המעצר בנסיבות העניין. בראיה זו לא טעה בית המשפט קמא בדרך בה בחן את הבקשה ובאופן שהכריע בה.

4.

הערר נדחה.