בש"פ 5951/11 גלינה ורוחובסקי נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ברנט) מיום 11.8.11 במ"ת 26511-05-11, בגדרה הורה בית המשפט על החזרת תפוס - רכבה של העוררת - בין היתר, בכפוף להפקדת 40,000 ₪.

רקע והליכים

ב.

נגד בנה של העוררת (להלן הבן ) הוגש כתב אישום המייחס לו - יחד עם אחרים - עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ועסקה בנשק (מסירת מטען חבלה). עם מעצרו של הבן נתפס גם רכבה של העוררת (בו נהג הבן), והוגשה בקשה לחלטו בתום ההליך. העוררת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה להחזרת תפוס (לפי סעיף 34 לחוק סדר הדין הפלילי, התשכ"ט-1969). בדיון שנערך ביום 13.7.11 לא התנגדה המשיבה לשחרור הרכב בכפוף לתנאים מסוימים, וביניהם איסור דיספוזיציה ברכב, הפקדה כספית בסך 50,000 ₪ וביטוח מקיף שהמותב בו תהיה המדינה. נוכח טענות העוררת נגד סכום ההפקדה והסבריה כי הרכב נרכש באמצעות הלוואה שנטל בן משפחה, הורה לה בית המשפט להמציא אישורים מתאימים בנוגע לגובה ההלוואה הרובצת על הרכב ולשעבודו לטובת הבנק.

ג.

לאחר קבלת האישורים הנזכרים, הורה בית המשפט ביום 11.8.11 על שחרור הרכב בתנאים הבאים: הפקדה במזומן או המצאת ערבות בנקאית בסך 40,000 ₪; רישום עיקול על הרכב לטובת המשיבה; והסבת פוליסת הביטוח המקיף של הרכב לטובת המשיבה.

הערר והדיון

ד.

כנגד החלטה זו הוגש הערר הנוכחי. הערר נסב בעיקר על סכום ההפקדה. נטען, כי בהינתן התנאים הנוספים שנקבעו, קרי, רישום עיקול לטובת המשיבה והסבת הביטוח המקיף לטובתה, היה מקום להימנע מדרישת ההפקדה, או למצער לקבוע סכום הפקדה סמלי. הוסבר, כי בתנאים אלה תתקשה העוררת לשחרר את רכבה, והדבר עומד בניגוד להוראות הפסיקה, לפיהן יש לאזן בין אינטרס הציבור (והבטחת האפשרות לחילוטו העתידי של הנכס), לבין זכותו של הנאשם על קניינו. נטען גם, כי בקביעת סכום ההפקדה היה מקום ליתן משקל לכך שרכבה של העוררת לא שימש בהעברת מטען החבלה שבמוקד כתב האישום. נטען בהקשר זה, כי כתנאי לשחרור רכבו של נאשם אחר בפרשה, שבו הובל המטען, נקבע סכום הפקדה נמוך משמעותית (5,000 ₪).

ה.

בדיון טענה עו"ד מלול לעוררת, שעל הרכב רובץ חוב בן 31,402 ₪ והיא משלמת כל חודש כ-4,000 ₪ עליו; לדעתה יש להסתפק בהפקדה סמלית, שאחרת לא תוכל לעמוד בה וזכותה לקניינה תיפגע, מה גם שבשל החוב אין הרכב שייך לעוררת עד לתשלום ההלוואה.

ו.

עו"ד שגב טענה למדינה, כי הואיל ושווי הרכב הוא 129,000 ₪ (או אולי לשיטת העוררת כ-127,000 ₪), סכום של כשלושים אחוז משוויו הוא בתחום ההחלטות השיפוטיות המקובלות; יש צורך בסכום שיאפשר מימוש הרכב, ואין די בעיקול ובביטוח. אשר לרכב של נאשם אחר שלגביו נדרשה הפקדה של 5,000 ₪, חילוטו לא נתבקש והוא רכב של חברה חסרת שייכות לפרשת העבירה. ועוד, העוררת אמנם פורמלית בעלת הרכב, אם אין לה רשיון נהיגה, והרכב נתפס בעת ביצוע עבירות על ידי בנה.

ז.

לטענת העוררת, מדובר ברכבה שלה, שכן חתנה ובנה מסיעים אותה לבדיקות רפואיות ועוד; בנה הורשה להשתמש בו, אך הוא לא ידעה שהשתמש בו לעניינים אחרים; די איפוא בביטוח.

הכרעה

ח.

לאחר העיון החלטתי להיעתר לערר חלקית, כפי שיפורט להלן.

ט.

בית משפט זה עמד פעמים רבות על תכליות הטלת הערבויות בשחרור רכב תפוס, ועיקרן "הבטחת האפשרות לחילוטו העתידי של הרכב" (השופטת ארבל בבש"פ 5550/08 חי שמעון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מתבקש ככלל איזון בין האינטרס האמור לבין מזעור הפגיעה בזכותו החוקתית של בעל הרכב לקניין; ראו בין השאר גם בש"פ 420/06 לרגו עפר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 9090/08 אלימלך נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 7283/09 ריאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 9469/09 זיאדנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 3616/11 זגורי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); כן ראו האסמכתאות שבהחלטות אלה. בהחליטו על סכום ההפקדה, על בית המשפט להידרש לכלל הנסיבות. כעולה מן ההחלטות השיפוטיות, סכום הפקדה

של כ-30% משווי הרכב הוא סביר (ראו האסמכתאות בבש"פ 3616/11 הנזכר, פסקה 16).

י.

כאמור, שווי הרכב דנא הוא כ- 129,000-127,000 ₪, ורובצת עליו הלוואה בסך למעלה מ-31,000 ₪. הרכב שימש לכאורה לעבירה; כך עולה גם מכתב האישום, שם נאמר עם זאת, לא אחת בעל הרכב המבקש לשחררו הוא העבריין עצמו; במקרה דנא הבעלים הפורמליים היא האם, שנתנה לבנה רשות שימוש, ולגביה אין טענות מעורבות בפרשה הפלילית. יתכן, בלא שאטע מסמרות, שיש ליתן לכך משקל מה, אך לא גדול יתר על המידה - כיון שלא היה לה רשיון נהיגה, ולטענתה אמנם משתמשים ברכב לטובתה, אך הנוהגים הם בנה וחתנה. ואולם, בנה הוא כאמור, נאשם בפרשה חמורה, שלכאורה עשה ברכב שימוש במהלכה. סברתי כי יש ליתן משקל מה לעניין שווי הרכב במישור הריאלי גם להלוואה הרובצת כאמור על הרכב. התוצאה היא שהחלטתי להפחית את ההפקדה מ-40,000 ₪ ל-30,000 ₪. אין מקום להפחתה גדולה יותר בנסיבות, וזאת על פי דרך המלך בפסיקה. הערר מתקבל חלקית לפי האמור.