בש"פ 5958/01 אלכס אקסלרוד נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ה' ח'טיב) לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

נגד העורר הוגש ביום 20.3.01 כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות – לפי סעיף 203 א' לחוק העונשין, התשל"ז-1977; אינוס בנסיבות מחמירות, שהומר לעבירת אינוס – לפי סעיף 345 לחוק העונשין; סחיטה באיומים – לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין; סרסרות למעשה זנות – לפי סעיף 199(א) לחוק העונשין; וכן עבירה של שידול למעשה זנות לפי סעיף 201(א)(2)(3) לחוק העונשין.

על פי הנטען בכתב האישום, המתלוננת, צעירה מרוסיה, הובאה לישראל לאחר שהובטח לה שתעבוד כחדרנית בבית מלון. עם הגיעה לארץ דרכונה נלקח ממנה ונמסר לה כי יהא עליה לעסוק בזנות. היא הועברה בין מספר אנשים, בהם גם למכון ליווי בתל אביב. אותם אנשים אמרו לה כי הם רכשו אותה ובתמורה לכסף ששילמו עבורה היא תעבוד בזנות.

על פי כתב האישום, ביום 25.2.01 הגיע העורר לבית בדרום הארץ בו שהתה המתלוננת "בחזקתו" של אדם אחר ולקחה משם ברכבו. במהלך הנסיעה הוא הודיע לה כי הוא לוקח אותה לטבריה, שם היא תעבוד עבורו בזנות. לאחר כחצי שעה הצטרף לנסיעה אדם נוסף בשם מאריק. מאריק מסר למתלוננת כי שולמו עבורה 3,000$ לאדם בשם מאיר, וכי יהא עליה לעבוד בזנות בתמורה לכך ואם תנסה לברוח, היא תימכר ל"כפר של ערבים" וירדפו אחריה גם בארץ וגם בחו"ל.

במהלך הנסיעה הודיע לה העורר כי היא תקיים עימו יחסי מין, כדי שיוכל לבחון אותה ולספר לקליינטים. בהגיעם לטבריה שכר העורר חדר בבית מלון, ושם אנס העורר את המתלוננת. למחרת הוא הוביל אותה לדירה בטבריה, ובמשך כשלושה וחצי שבועות עסקה בזנות כשהעורר היה מארגן את הלקוחות וגובה כספים עבור שירותיה המיניים של המתלוננת; כך עד שנעצרה על ידי המשטרה.

עם הגשת כתב האישום נתבקש בית המשפט המחוזי בנצרת לעצור את העורר עד תום ההליכים. עוד בטרם הכריע בית משפט בבקשה, נגבתה עדותה של המתלוננת, שניתנה בהליך של עדות מוקדמת בבית המשפט. בדונו בבקשה בחן בית המשפט את חומר הראיות שבתיק החקירה, וכן את פרוטוקול עדותה של המתלוננת וקבע כי יש בראיות שבידי התביעה כדי להקים סיכוי סביר להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו. בית המשפט קבע עוד כי העבירות מקימות חזקת מסוכנות המצדיקה את המעצר, הן בשל עבירת הסחר החמורה והן בשל האלימות והאכזריות שבעבירת האינוס. על כן קבע השופט כי חומרת העבירות והעבר הפלילי של המשיב, הכולל הרשעה בעבירות דומות, מצדיקות מעצר עד תום ההליכים.

על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

בא-כוח העורר טען כי אין הראיות שבידי התביעה מספיקות לשם הוכחת אשמתו של העורר בעבירות החמורות בהן הוא מואשם. עוד טען הסניגור כי בית המשפט המחוזי כלל לא בחן חלופת מעצר בעניינו של העורר וכן כי הסיכון לשיבוש הליכי משפט אינו מתקיים עוד, נוכח העובדה שהמתלוננת כבר העידה בפני בית המשפט ואף גורשה מן הארץ. מנגד, טענה באת-כוח המשיבה כי יש בצירוף הראיות: שיחה מוקלטת של העורר עם חוקר משטרה, הודעותיו במשטרה, עדות המתלוננת ופלטי פלאפונים, יש תשתית לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. מסוכנותו של העורר נשקפת, לפי הטענה, הן מחומרת העבירות והן מכך שמקור הפרנסה העיקרי ואולי הבלעדי של העורר הוא מסרסרות בזנות. כן ביקשה באת-כוח המשיבה להדגיש כי לעורר הרשעה קודמת בעבירה של החזקת מקום לשם זנות והוא אף ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום נשוא ערר זה, כשמאסר על תנאי בר הפעלה תלוי ועומד כנגדו.

עיינתי בטענות הצדדים ובראיות התביעה והגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. הראיות, ובהן עדותה של המתלוננת בבית המשפט, מקימות תשתית ראייתית לכאורה כנגד העורר, המקימה חזקת מסוכנות נגדו, חזקה זו לא הופרכה. מחומרתן ומאופיין של העבירות ניתן ללמוד על הסיכון הנשקף ממבצעיהן. בית משפט זה עמד פעמים רבות על החומרה שבעבירות הסחר בנשים ועל החובה להילחם בנגע נורא זה. הקלות בה מועברות נשים, כאילו היו רכושן של אנשים המוכרים אותן למרבה במחיר, היא תופעה קשה שיש לעקרה משורש. (וראו בש"פ 7542/00 חנוכוב נ' מדינת ישראל , דינים עליון נח 474; בש"פ 291/01 ריבאי נ' מדינת ישראל , דינים עליון נח, 840). המסוכנות הנשקפת מאדם המבצע מעשים מן הסוג המיוחס לעורר היא רבה ועל אחת כמה וכמה כך כאשר פעילותו הפלילית של העורר היא עיסוקו העיקרי ומקור פרנסתו. העורר אף הורשע בעבר בביצוע עבירה מאותו סוג, וקיומו של מאסר על תנאי כנגדו לא מנע ממנו לחזור לאותם דפוסים עברייניים. על כן, דומה כי אין בחלופה למעצר כדי להבטיח מפני המסוכנות שנשקפת ממנו. כפי שציינתי בבש"פ 1524/01 מדינת ישראל נ' אלי אקרמן , דינים עליון נח, 969:

"בדרך כלל, לא ניתן למנוע את המשך העיסוק הפלילי בסרסרות לזנות ובסחר בנשים, אלא בדרך של מעצר. אמנם, לעולם חייב בית המשפט לבדוק קיומה של חלופה הולמת למעצר ולבחון אם יש בה כדי להשיג את מטרת המעצר, אולם בעבירה מסוג זה תימצא חלופה רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן. העיסוק המתמשך בפרנסה הפלילית של סרסרות וסחר בנשים, מלווה בהשקעה כספית ובאפשרות להפקת רווחים ניכרים. ככלל ניתן לעסוק במלאכת הקנייה, המכירה והתיווך בבני אדם גם מתוך הבית כך שכמעט ולא ניתן להבטיח את הפסקת הפעילות, אלא מאחורי סורג ובריח."

לא שוכנעתי כי במקרה האמור, בו קיימות ראיות לכאורה, מתקיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן המאפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה למעצר. אשר על כן, הערר נדחה.