בש"פ 6128/11 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת סלוטקי) מיום 28.7.11 בתיק מ"ת 8450-03-11. עניינו של התיק – תיווך בעיסקת סמים.

רקע

ב.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו תיווך בעסקה שבה נמכר סם מסוכן לסוכן משטרתי (חלקו של העורר בעסקה נוגע כולו ליום 10.11.10, אחד מחמישה אישומים שהאחרים אינם מיוחסים לו). ביום 11.5.11 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת רז-לוי), כי קיימות בתיק ראיות לכאורה נגד העורר (להלן ההחלטה ), ובהמשך (גם בעקבות החלטת השופט מלצר בתיק בש"פ 3869/11 מיימון נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מיום 5.6.11) נפסלו חלופות מעצר שהוצעו; בדיון מיום 28.7.11 מסרה ההגנה כי החיפוש אחר חלופה ראויה יימשך. בדיונים שהתקיימו מאז מתן ההחלטה הודיע העורר, כי הוא שומר על זכותו לשוב ולטעון כלפי קיומן של ראיות לכאורה, וכך הוא מבקש לעשות במסגרת הליך זה (בנסיבות לא אדרש לתחולתו של סעיף 53(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996).

ג.

וזה עיקר הראיות הנזקפות לחובת העורר, כפי שנסקרו בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 11.5.11: הודעות הסוכן המשטרתי שניתנו ימים ספורים לאחר יום המעשה הנטען, 10.11.11 (אם כי יש לציין, שהן נמסרו בטרם הושלמה העסקה); דוחות פעולה שערכו מפעילי הסוכן בזמן אמת; העובדה, כי בעקבות פעולות התיווך המיוחסות לעורר אכן יצאה לפועל העסקה; בשיחה (שהוקלטה) בין הסוכן המשטרתי ונאשם אחר, שואל הסוכן אם מדובר באותו חומר שראה אצל העורר, וגם בשיחה נוספת נזכר שמו; הסוכן ידע לתאר את ביתו של העורר שבו, כנטען בכתב האישום, נפגשו; בחקירותיו התקשה העורר להסביר, בין היתר, מדוע מספר הטלפון של הסוכן נמצא בזכרון הטלפון הנייד שלו, ובית המשפט התרשם כי מסר "גרסה מתפתחת" לפי החומר איתו עומת. בית המשפט היה מודע לקיומו של "שוני מסוים" בין האמור בדו"ח המפעיל לבין גירסת הסוכן בעניין מסוים, אך קבע, כי "האמור יתברר במהלך שמיעת הראיות ולא מצאתי בכך סתירה משמעותית המכרסמת בראיות".

ד.

כלפי החלטה זו נטען כעת בין היתר , כי בכל הנוגע לעורר מתבסס כתב האישום אך ורק על עדות הסוכן, ללא תיעוד חזותי או קולי וללא דו"ח הפעלה שנערך בזמן אמת, בשונה מקטעים אחרים בפרשה זו. מה גם שמעורבות העורר הוזכרה על ידי הסוכן, בשיחה עם מפעיליו, רק אגב עסקה אחרת שאינה קשורה לעורר. נטען, כי "מדובר בעסקה 'פרטית' של הסוכן, שבוצעה, אם בכלל, לא תחת כנפי המפעיל" (סעיף 13), ונאמר כי בהודעתו הראשונה ביום 14.11.10 (בשעה 20:00) לא הזכיר הסוכן את העורר, ועשה זאת רק בהודעתו השניה (מהשעה 21:20). עוד נטען, כי אין בחומר הראיות אינדיקציה לטענת הסוכן, לפיה העורר הציג בפניו "בחור ערבי מבוגר". נטען, כי הסוכן לא העיד על מפגש נוסף עם העורר לצורך טיפול ברכבו (ביום 18.11.10), ורק ביום 24.2.11 - לאחר חקירת העורר - אישר הסוכן פרטים אלה. עוד הוזכר, כי בתמלול הקלטת המפגש מיום 18.11.10 אין זכר למעורבות העורר בעסקת הסם, אף שמדובר בשיחה יזומה ומוקלטת מצד הסוכן. ולבסוף נטען, כי בית המשפט שגה במשקל שייחס לחלק השולי המיוחס לעורר בעסקת הסם, ולעברו הפלילי ה"עשיר" ולתמורה שקיבל. נוכח שני אלה, ונוכח "חולשת הראיות", מבקש העורר לשחררו לחלופה שהוצעה בבית המשפט המחוזי.

טענות הצדדים בדיון ובהשלמת הטיעון בעקבותיו

ה.

ביום 8.9.11 התקיים דיון בערר, ובא כוח העורר טען בסוגיית קיומן של ראיות לכאורה. נוכח טענות שלא פורטו בעבר הוחלט, כי הצדדים יגישו סיכומי טענות בכתב. עוד טען בא כוח המשיבה, כי אין מקום לטעון בשאלת השחרור לחלופה, שכן עניין זה נדון בהחלטת השופט מלצר (בתיק בש"פ 3869/11), ובדיונים שהתקיימו בעקבותיה. בא כוח העורר טען, כי ככל שתתקבל טענתו בדבר חולשת הראיות יהיה מקום לשקול את שאלת החלופה מחדש.

ו.

ביום 11.9.11 הגיש המבקש טיעון כתוב בשאלת הראיות, בו פירט את טענותיו. הודגש, בין היתר , כי הסוכן בתיק זה הוא "עבריין רב מעללים", עניין המשפיע על מידת האמון שניתן ליתן בו (ואף הוצגו סתירות לכאורה בין גירסאות שמסר בתיק זה); כי תמוהה העובדה שחרף עריכתן של מספר הקלטות, אין תיעוד מסוג זה של המפגשים עם העורר; כי קיימים, כאמור, פערים בין גרסת הסוכן לגרסת מפעיליו; ולבסוף נטען, כי העורר לא הכחיש היכרות עם הסוכן כבר מראשית חקירתו, וכי הסוכן אישר כי היה בקשר עם העורר גם לגבי תיקון רכבו. בכל הנוגע לשיחות המוקלטות בין הסוכן והנאשמים האחרים בהן הוזכר העורר, נטען כי הן סובלות פרשנויות שונות. בנסיבות נטען ל"כרסום בראיות" המחייב את שחרורו לחלופת מעצר.

ז.

בסיכום הטענות שהגישה המשיבה (ביום 13.9.11) התייחס בא כוחה לטענות העורר לגופן. בין היתר הוזכר, כי בשלב דיוני זה על בית המשפט להתייחס "לפוטנציאל הראייתי הגלום בראיות", ובהקשר זה "מובן וברור הוא, שלעדותו של הסוכן יש 'פוטנציאל הוכחתי' מפליל, ככל שבמסגרת ההליך העיקרי ייתן בית המשפט המחוזי אמון בגירסה זו". הוזכרו התימוכין המצויים לגירסת הסוכן, ובכלל אלה דוחות המפעיל, ושיחות מוקלטות בין הסוכן לנאשמים אחרים בהן הוזכר העורר. בכל הנוגע לפער הזמנים בין האירוע נשוא כתב האישום לבין המועד בו דיוח עליו הסוכן למפעילו נאמר, כי מדובר בשיקול דעת של המפעיל ואין הוא מביא למסקנה שבית המשפט לא יתן אמון בעדות הסוכן. הוא הדין, כך נטען, לפערים בין גירסת הסוכן לדוחות ההפעלה. עוד הוזכר, כי אותו אדם נוסף שהוזכר על ידי הסוכן הוא ככל הנראה אביו של נאשם 3, והוא "נחקר, שוחרר, והמשיבה שוקלת המשך נקיטת הליכים כנגדו". ולבסוף נטען, כי בנסיבות התיק, השיחות המוקלטות בהן הוזכר העורר עולות בקנה אחד עם גירסת הסוכן.

דיון והכרעה

ח.

לאחר העיון בטיעונים המפורטים ובחומר הראיות אין בידי להיעתר לערר. השאלה העומדת להכרעה בשלב דיוני זה היא קיומן של ראיות לכאורה ; ובהקשר זה מקובלת עלי מסקנת בית המשפט קמא. לחובת העורר עומדת בראש וראשונה עדותו המפלילה של הסוכן המשטרתי. טענות העורר לגבי מהימנות הסוכן - המחוזקת בטענה לאי-התאמות פנימיות וחיצוניות (אל מול דוחות ההפעלה), ובטענות בעניין עברו הפלילי של הסוכן - "מקומן בהליך העיקרי ולא בשלב המעצר" (בש"פ 6324/09 אלגבור נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה 5 - השופטת חיות):

"מדובר בשאלה של מהימנות שעתידה להתברר אך ורק לאחר השלמת כור ההיתוך של ההליך הפלילי ולאור החקירה הנגדית ואותות האמת הניכרים על פני העדים כפי שיתרשם מהם בית המשפט... אילו נדרשנו כבר בשלב הדיון במעצר עד תום ההליכים לבחון את מהימנות העדים כי אז היה מתייתר קיומו של ההליך העיקרי ולא לכך כיוון המחוקק" (בש"פ 4211/09 עליה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) פסקה 17 - השופט דנציגר).

ברי, על פי השכל הישר, כי רק מקום שאין מדובר בעדות הנגועה ב"בעייתיות זועקת" עד שנשלל ממנה מעיקרא הפוטנציאל לביסוס הרשעה, לא בכך עסקינן. ועוד, בנידון דידן למעשה אין מחלוקת לגבי קיומו של קשר בין הסוכן לעורר, והשאלה איזו גירסה לגביו תמצא מהימנה - גירסת העורר להיכרות תמימה על רקע תיקון רכב בלבד, או גירסת הסוכן לגבי תיווך בסם - תוכרע, לכאן או לכאן, בהליך העיקרי.

ט.

יתר על כן, אין מדובר במצב "טהור" של "גירסה מול גירסה". גם אם לא נידרש למכלול הראיות הנוספות, שאף אם אינן "מכריעות" משקלן המצטבר רב, לענייננו די להתייחס לשיחות המוקלטות בין הסוכן לנאשם 1 (מיום 22.11.10), ובין הסוכן לנאשם 3 (מיום 15.11.10). שיחות אלה מחזקות את עובדות האישום, ובשתיהן מוזכר העורר. אכן, אין מדובר באמירות מפורשות של מי משני הנאשמים לגבי חלקו של העורר בעסקה; ואולם ברמה הלכאורית הנדרשת בשלב זה, ובהתחשב בתוכן השיחות וגם בכך שתוכנה של השיחה בין הסוכן ונאשם 1 הובא לידיעת העורר (יצוין כי העורר סירב לשמוע את ההקלטה עצמה) - והוא לא הציג הסבר כלשהו לתוכנה (עמוד 11 להודעתו מיום 27.2.11), סבורני כי יש בשיחות אלה כדי להצטרף לעדות הסוכן במידה העולה כדי ראיות לכאורה.

י.

סוף דבר, אין בידי לקבוע כי מצב הראיות בתיק מחייב , כלשון בא כוח העורר, את שחרורו לחלופת מעצר; הראיות ייבחנו בכור ההליך העיקרי, כמובן, אין בכך כדי לפגוע באפשרות שחרורו של העורר לחלופה מתאימה, כפי שנקבע בהליכים האחרים שהתקיימו בעניינו, ויש לקוות כי תימצא חלופה כאמור.