בש"פ 613/07 אברהם קנפו נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' ס' הנשיא צ' סגל) לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.

כנגד העורר הוגש בבית משפט השלום בירושלים כתב אישום המייחס לו התפרצות לרכב וגניבה מרכב. על-פי כתב האישום, לאחר שהמתלוננת החנתה את רכבה ברחוב בירושלים, עצר העורר את רכבו בסמוך לרכבה, יצא מרכבו שהושאר דולק, שבר את חלון רכבה של המתלוננת, הכניס את ידו פנימה, והוציא מתיק הרכב את תיקה של המתלוננת, שהכיל כרטיס אשראי, כסף, פלאפון ופריטים נוספים, וחזר לרכבו ונסע מן המקום.

3.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה להאריך את מעצר העורר עד תום ההליכים. במהלך הדיון בבית משפט השלום, הסכימו הצדדים כי העורר ישוחרר למעצר בית מלא בביתו של מר דורון בנקין בפסגת זאב, ירושלים, וכי במקביל לכך ייערך תסקיר מעצר שיבחן חלופה זו. בהתאם להסכמה, הורה בית משפט השלום (כב' השופט י' ברקלי) ביום 1.12.06 על שחרור העורר למעצר בית מלא בדירתו של מר בנקין, תוך השתת מספר תנאים, ובהם התחייבות עצמית וערבויות כספיות. העורר הורשה לצאת לשירות המבחן בליווי הערב בימי ראשון ורביעי בין השעות 16:00 עד 19:00 לצורך מתן בדיקות שתן, ובימי חמישי בין השעות 12:00 ל-15:00 לצורך פגישות עם קצינת מבחן. כן הורה בית המשפט לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר, תוך התייחסות לחלופות מעצר.

4.

בתסקיר שהגיש שירות המבחן ביום 7.12.06, הודיע השירות כי העורר לא התייצב בשירות כדי למסור בדיקות שתן או כדי להיפגש עם קצינת המבחן. השירות לא הצליח ליצור קשר עם העורר, אך שוחח עם הערב. הערב מסר כי הלך פעמיים עם העורר כדי למסור בדיקות שתן, והמתין לו כשעלה למסור את הדגימות. בפועל התברר כי לא נמסרו דגימות שתן באף אחד מן המועדים הללו. כמו כן, עזב העורר את בית הערב כדי להיפגש, לדבריו, עם קצינת המבחן.

בפועל התברר כי לא התייצב שם, ולא תואמה כל פגישה עם שירות המבחן.

5.

לאור נסיבות אלה, ביקשה המדינה מבית משפט השלום לבטל כל היתר שניתן לעורר לצאת ממקום מעצר הבית, ולקיים דיון נוסף, בו תעתור להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 17.12.06 התקיים דיון בבקשה זו, אך העורר לא התייצב לדיון. בית משפט השלום הורה על מעצרו המיידי של העורר, ודחה את הדיון בבקשת המדינה ליום 20.12.06. במהלך דיון זה, הציע ב"כ העורר כי הוא ישהה בדירת אחיו בירושלים בפיקוח אחיו. בית המשפט הורה על קבלת תסקיר מעצר נוסף, תוך הנחיה כי ייבדקו חלופות מעצר נוספות.

6.

בהתאם להנחיית בית המשפט, הוגש תסקיר מעצר נוסף, שני במספר. מתסקיר זה עולה כי העורר צורך סמים קשים ובעל עבר פלילי משמעותי. התרשמותו של שירות המבחן מן העורר היתה שלילית. נמסר בתסקיר, כי העורר מוסר אינפורמציה באופן מניפולטיבי, אינו מגיע באופן סדיר לפגישות, ואף עושה שימוש לרעה בבתו, המצויה כעת במשמורת זמנית של אמה, כדי לתרץ את אי-מסירת בדיקות השתן שהתחייב לעשות. לאור אופי העבירה נשוא האישום, ונוכח שימושו בסמים, העריך שירות המבחן כי מסוכנותו של העורר הינה גבוהה; נוכח אי עמידתו של העורר בהתחייבויותיו, סבר השירות כי אין מקום לשקול כל חלופת מעצר, פרט לקהילה טיפולית סגורה. שירות המבחן שוחח גם עם האח שהוצע לשמש ערב, וציין כי הוא השתחרר לפני 3 שנים ממאסר בן שנה בשל עבירת סחר בסמים, הוא אינו עובד היום בשל שלילת רישיונו, ומוכן לפקח על העורר רק עד תום תקופת השלילה במרץ 2007. שירות המבחן לא הביע דעה בדבר התאמת האח לשמש כערב.

7.

חרף עמדת שירות המבחן שלא המליץ על חלופת מעצר, ובניגוד לעמדת המדינה, הורה בית משפט השלום על שחרור העורר בערבות. בית המשפט ציין, כי הנימוק העיקרי שמעלה העורר לשחרורו הינו בתו בת החמש, והיא גם משמשת לו גורם מניע להיגמל מסמים. עם זאת, פקיד הסעד מסרב לשקול אפשרות של החזרת הבת לעורר כל עוד הוא משתמש בסמים, וזאת למרות אלימות פיזית והזנחה רגשית שחוותה בבית האם. לאור זאת, ונוכח הפצרות העורר להעניק לו הזדמנות נוספת, וההתרשמות מאחיו של העורר, החליט בית משפט השלום לשחרר את העורר למעצר בית מלא בדירת אחיו, בתנאי שיפקיד סכום של 2,500 ש"ח, יחתום על התחייבות עצמית בסך 5,000 ש"ח, ואמו של העורר תערוב אף היא בסכום של 5,000 ש"ח. כן חילט בית משפט השלום 1,000 ש"ח שהופקדו על פי החלטתו הקודמת.

8.

המדינה עררה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את ערר המדינה, והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו קבע בית המשפט כי המשיב הפר את תנאי השחרור בערובה שקבע בית משפט השלום; תסקיר המעצר שלילי ומלמד על סיכון הנשקף מן העורר; עברו הפלילי כולל 53 הרשעות, וכן תלויים ועומדים כנגד העורר שני כתבי-אישום נוספים, אף הם בעבירות נגד הרכוש. גם חלופת המעצר אצל אחי העורר אינה מספקת לדעת בית המשפט, שכן האח הורשע בעבירות של סחר בסמים, ריצה מאסר בפועל, והצהיר בבית המשפט כי לא יוכל לפקח על העורר בכל שעות היממה, בשל רצונו לצאת לעבוד. על החלטה זו עורר הנאשם לבית משפט זה.

9.

לטענת העורר בעררו, לא היה מקום להפוך את החלטת בית משפט השלום בעניינו. החלטת בית משפט השלום נתנה משקל רב לעניינה של בתו בת החמש של העורר, אותה גידל העורר זמן רב לבדו. עד למעצרו היתה הבת תחת חסותו של העורר, ואילו כעת היא עומדת בפני הוצאתה למסגרת חוץ ביתית. שחרורו של העורר חשוב ביותר לגורלה ולעתידה של הילדה. בית משפט השלום ייחס משמעות לענין זה, ואילו בית המשפט המחוזי לא התייחס לכך. כן טוען העורר, כי הנתונים הנוגעים אליו היו ידועים למדינה בעת שהסכימה בראשונה על חלופת המעצר, ואין כיום כל עילה למעצרו על סמך אותם נתונים.

אשר להפרת תנאי השחרור, טוען העורר כי אין בכך כדי לבטל בכל מקרה את חלופת המעצר, והדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט, אשר יבחן את נסיבות העבירה, נסיבות העבריין וטיב ההפרה (בש"פ 782/99 מדינת ישראל נ' בן שמחון , תק-על 99(1) 896; בש"פ 5500/01

פרץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה זה, הפרת תנאי השחרור אינה "הפרה בוטה" אלא "הפרה מרוככת" כלשונו. במקום לשהות בבית הערֶב שהה העורר בביתו שלו, וזאת מאחר שהוא מי שמגדל את בתו הקטנה ואחראי לשלומה, ונוכח הדיונים בשאלת משמורת הבת התלויים ועומדים בימים אלה.

10.

המדינה מתנגדת לשחרור העורר בחלופה. לטענתה, העורר הוכיח בהתנהגותו בעת שחרורו בחלופה כי הוא אינו ראוי לאמון. אין מדובר בהפרה אחת, העשויה להיות מעידה חד-פעמית, אלא בשורה של הפרות, המצביעות על כך כי שחרור בחלופת מעצר אינו אופציה מתאימה בנסיבות מקרה זה.

11.

דין הערר להידחות.

העורר מואשם בעבירות רכוש של התפרצות לרכב וגניבה מרכב. מסוכנותו נלמדת מעברו הפלילי העשיר הכולל עבירות רכוש רבות וכן עבירות של בריחה ממשמר ועבירות סמים; הוא ריצה עונשי מאסר; נכון לעת זו, עומדים כנגדו שני כתבי אישום נוספים בגין עבירות רכוש. הפרות תנאי השחרור בחלופת המעצר שהוחלה עליו מערערות כל אמון שניתן היה לתת בו כי יקיים תנאי שחרור המוטלים עליו. תסקיר שירות המבחן בעניינו הוא שלילי, והחלופה הקונקרטית שהוצעה אינה מספקת על-פי כל אמת מידה. הערב שהוצע, הוא עצמו עבריין, והודיע כי לא יוכל לפקח על העורר במשך כל שעות היום.

12.

לאור האמור, אין מקום לשחרור העורר בחלופת מעצר.

הערר נדחה.