בש"פ 6139-23 בש"פ 6139-23

לפניי בקשה נוספת להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), למשך 150 ימים. זוהי הבקשה החמש-עשרה להארכת מעצרם של המשיבים 3-1 ולהארכת מעצרו בפיקוח אלקטרוני של המשיב 5, והבקשה השלוש-עשרה להארכת מעצרם של המשיבים 2-1, 7-6. יוער כי מעצרו של המשיב 4 הוארך בפעם החמש-עשרה, בהסכמת בא-כוחו, בהחלטתי מיום 13.8.2023.

תמצית הרקע העובדתי

1.העובדות הצריכות לעניין נסקרו בהרחבה במספר החלטות קודמות של בית משפט זה (ובכלל זאת: ההחלטה בבש"פ 1345/21 מיום 16.3.2021 (השופט יצחק עמית); ההחלטה בבש"פ 5172/21 מיום 4.8.2021 (השופט עוזי פוגלמן); ההחלטה בבש"פ 2308/23 מיום 20.4.2023 (השופטת גילה כנפי-שטייניץ) (להלן יחד: ההחלטות הקודמות)). על כן, יובאו להלן הדברים הרלוונטיים לענייננו בתמצית בלבד.

2.ביום 18.12.2017 הוגש נגד המשיבים 5-1 כתב אישום, וביום 12.7.2018 הוגש נגד המשיבים 1, 2, 6 ו-7 כתב אישום נוסף. בהחלטת בית המשפט קמא מיום 15.8.2018 אוחד הדיון בשני התיקים לכתב אישום אחד (להלן: כתב האישום המאוחד), אשר במרכזו שבעה-עשר אישומים. בין המעשים בהם עוסק כתב האישום המאוחד שני מעשי רצח של עד מדינה, מעשה רצח של גרושתו של אחד מעדי המדינה ועבירות חמורות אחרות אשר נלוו לאותם מעשים, ובהן עבירות בנשק, שיבוש מהלכי משפט, הדחה בחקירה ועוד. מעשים אלה בוצעו, על פי כתב האישום המאוחד, לאחר שעדי המדינה המעורבים מסרו את עדויותיהם בהליכים פליליים קודמים. יחד עם כתבי האישום, הוגשו בקשות למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם – בקשות אשר התקבלו בהסכמת כלל המשיבים. בחלוף תשעה חודשים מתחילת ההליך, האריך בית משפט זה את מעצרם של המשיבים ב-90 ימים בכל פעם, ולאחר מכן ב-150 ימים בכל פעם, כאשר חלק ניכר מהארכות המעצר הללו נעשו בהסכמת המשיבים (כך, למשל, המשיב 1 נתן עד כה את הסכמתו לכל הבקשות להארכת מעצרו).

3.אשר למשיב 5, השוהה כעת במעצר בפיקוח אלקטרוני, התקיימו הליכים מעט שונים מאלו שנוהלו בעניינם של המשיבים האחרים. במסגרת החלטה בדבר בקשה שהגיש לעיון חוזר בתנאי מעצרו, הורה בית משפט קמא על שחרורו למעצר בפיקוח אלקטרוני, תוך קביעה שלא קיימת תשתית ראייתית לכאורית בעבירת ההריגה בה הואשם. על החלטה זו הגישה המדינה ערר לבית משפט זה, אשר התקבל בהחלטתי מיום 28.6.2020, בה הוריתי כי הנחיית בית משפט קמא תבוצע רק לאחר שתושלם שמיעת עדויותיהם של עדי המדינה המרכזיים בתיק (בש"פ 4361/20). עוד ציינתי באותה החלטה, כי קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר היעדר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב 5 בעבירת ההריגה היא "מרחיקת לכת יתר על המידה" (שם, בפסקה 4).

זמן קצר לאחר מכן, הגיש המשיב 5 בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו, עקב התארכות הדיונים במהלך משבר הקורונה. בקשה זו, אושרה על ידי בית המשפט קמא, אך ערר שהגישה המדינה התקבל, כך שנקבע שיש להמתין לסיום העדויות המרכזיות (ראו החלטת כב' השופטת ענת ברון בבש"פ 6586/20 מיום 18.9.2020). לאחר שהודיעו הצדדים על סיום מתן עדותו של עד המדינה המרכזי, הועבר המשיב 5 למעצר בפיקוח אלקטרוני, בהוראת בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 11.1.2022. בעת האחרונה אף זכה המשיב 5 להקלות נוספות בתנאי מעצרו. כך, אישר בית משפט זה למשיב 5 חלון התאווררות יומי קבוע בן 3 שעות (ראו החלטת כב' השופטת גילה כנפי-שטייניץ בבש"פ 2308/23 מיום 20.4.2023), וזמן לא רב לאחר מכן אף אישר בית משפט קמא בקשה מוסכמת לפתיחת חלונות קבועים נוספים לצורך יציאה לתפילות בימי שישי ושבת (ראו החלטה מיום 11.6.2023).

ההליך העיקרי

4.כבר בתחילת ההליך, חלו בו עיכובים רבים אשר נבעו תחילה מקשיים בהעברת חומרי החקירה הרבים ובקבלת תעודת החיסיון, ולאחר מכן, מקשיים בהסדרת הייצוג המשפטי של כלל המשיבים, אשר הובילו לבקשות שונות לדחיית דיוני ההוכחות. בפועל, שמיעת ההוכחות בתיק החלה רק כשנתיים לאחר הגשת כתב האישום, וזמן לא רב לאחר מכן פרצה מגפת הקורונה, אשר הקשתה אף היא על ניהול דיונים סדירים בתיק.

5.עיכובים נוספים, שארכו עד כה כשנה וחצי, נבעו מסוגיות הקשורות בייצוגו של המשיב 1. תחילה, הייתה זו בקשתו של בא-כוחו, עו"ד משה שרמן, להשתחרר מייצוג. בקשה זו אף הגיעה לפתחו של בית משפט זה (ראו בג"ץ 8765/22 שרמן נ' כבוד סגן הנשיא נתן זלוצ'ובר (31.1.2023)). בעקבות הבקשה, אשר נדחתה על ידי בית משפט קמא, ביום 13.3.2023 גובש מתווה לפיו יצטרפו לייצוגו של המשיב 1 מייצגים נוספים, עו"ד אביגדור פלדמן ועו"ד אליז קסנטיני (להלן: באי-הכוח החדשים). עוד נקבע, כי על מנת להאיץ את ניהול ההליך, יתקיימו 3 ימים מלאים של דיוני הוכחות בתיק בכל שבוע, החל משנת המשפט הנוכחית. אפס, החלפת הייצוג טרם הביאה לתוצאה המיוחלת במישור התנהלות התיק, ומאז הצטרפותם של באי-הכוח החדשים לייצוג המשיב 1 לפני כשמונה חודשים בוטלו דיונים רבים, ונחקרו רק עדים שוליים יחסית, בשל הצורך לאפשר להם ללמוד את התיק ביסודיות. זאת ועוד, לאחרונה הוגשו בקשות נפרדות להשתחרר מייצוגו של המשיב 1 הן מטעם באת-כוחו, עו"ד קסנטיני, והן מטעם בא-כוחו, עו"ד פלדמן. בניסיון לקדם ההליך כסדרו, דחה בית המשפט קמא את שתי הבקשות הנוספות להשתחררות מייצוג המשיב 1 (החלטה מיום 20.7.2023 בעניין הבקשה של עו"ד קסנטיני; והחלטה מיום 29.8.2023 בעניינו של עו"ד פלדמן), ובמקביל, ביקש וקיבל את התייחסותה של הסנגוריה הציבורית לאפשרות שסנגור ציבורי ייטול על עצמו את ייצוגו של המשיב 1 – מהלך שטרם הבשיל. בעטיים של הקשיים האמורים, ומפני ששלב ההוכחות עוד מצוי בעיצומו, ברור שההליך צפוי להימשך עוד זמן רב.

מכאן הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים

6.במסגרת הבקשה להארכת מעצר, טוענת המדינה טענות בדבר מסוכנותם הרבה של המשיבים, אשר לטענתה נלמדת מהעבירות החמורות בהן הואשמו ומנסיבות ביצוען, אשר אין צורך לומר כי הן מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית. בפרט, נטען כי המסוכנות מתעצמת נוכח העובדה שהמשיבים ביצעו את עבירות הרצח כנקמה בגין עדויות שנתנו הנרצחים בהליכים משפטיים קודמים. כמו כן, טוענת המדינה כי קיים חשש קונקרטי משיבוש הליכי משפט ומהתחמקות מהליכי משפט, נוכח האשמתם באישומים הנוגעים לשיבוש הליכי משפט, הדחה בחקירה, השמדת ראיה ועוד, ובשל עברם של חלק מהמשיבים, המעלה חשש מהותי מבריחתם מהארץ. לבסוף, ציינה המדינה כי בית המשפט המחוזי עשה מאמצים רבים על מנת לאפשר את המשך ההתקדמות בתיק, וזאת על אף הקשיים הרבים שהוערמו עליו מצד המשיבים.

7.בדיון שהתקיים לפניי ביום 30.8.2023, טענו באי-כוח המשיבים המתנגדים לבקשה כי הימשכותו יוצאת הדופן של שלב ההוכחות בהליך מובילה להימצאותם של הנאשמים במעצר לפרקי זמן ארוכים במיוחד, וכל זאת כשההליך עוד צפוי להימשך זמן רב. עוד נטען, כי העיכובים בתיק נגרמו, בין היתר, בגלל הצורך ללמוד את התיק אשר מסמכיו משתרעים על פני עשרות אלפי עמודים, כמו גם בשל נסיבות שאינן קשורות במשיבים, כגון משבר הקורונה, החלטת בית המשפט המחוזי על איחוד תיקים, והתנהלות המדינה בניהול התיק. לפיכך, נטען כי אין מקום לקבל את הבקשה הנוכחית.

דיון והכרעה

8.לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מעצר – ביחס למשיבים 3-1, ו- 7-6 מאחורי סורג ובריח; וביחס למשיב 5 בפיקוח אלקטרוני – להתקבל. להלן אפרט בקצרה את נימוקיי.

9.כידוע, ברירת המחדל הקבועה בסעיף 61 לחוק המעצרים היא שיש לשחרר נאשם שהיה נתון במעצר למשך תשעה חודשים ודינו לא הוכרע. זאת, במטרה למנוע ככל הניתן פגיעה בנאשמים להם עומדת חזקת חפות, ולצד זאת, לתמרץ ניהול יעיל של ההליכים בעניינם (בש"פ 1829/22 מדינת ישראל נ' חטואל, פסקה 12 (3.5.2022); בש"פ 5577/22 מדינת ישראל נ' דרור, פסקה 15 (30.8.2022)). עם זאת, לכלל האמור מצוי חריג בסעיף 62 לחוק המעצרים, על פיו שופט בית המשפט העליון רשאי להאריך את מעצרו של הנאשם גם בחלוף התקופה הנקובה בסעיף 61 לחוק המעצרים. תכליתו של החריג היא לאזן בין חירות הנאשם לבין הגנה על ביטחון הציבור ותקינות ההליך הפלילי. איזון זה, נעשה תוך שקילת מספר שיקולים ובכללם: משך שהותו של הנאשם במעצר; קצב התקדמות ההליך העיקרי; חומרת העבירות המיוחסות לנאשם; רמת המסוכנות הנשקפת מהנאשם לביטחון הציבור; ועוצמת החששות לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות הנאשם מאימת הדין (ראו למשל: בש"פ 85/21 מדינת ישראל נ' מחאג'נה, פסקה 10 וההפניות שם (19.1.2021) (להלן: עניין מחאג'נה); בש"פ 9056/22 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 9 (9.1.2023); בש"פ 630/23 מדינת ישראל נ' אזברגה, פסקה 17 (13.2.2023)).

10.אין חולק כי בענייננו למשיבים טענות שיש לתת עליהן את הדעת בעקבות ההתמשכות החריגה של תקופת מעצרם, כאשר חלקם מצויים במעצר מעל לחמש שנים בעוד סיומו של ההליך אינו נראה באופק. אומנם, ניתן למצוא מקרים מעטים בלבד בהם התארך ההליך באופן כזה שהצדיק מעצרו של נאשם למשך זמן כה ממושך כמו במקרה דנן (ראו למשל: בש"פ 4342/21 מדינת ישראל נ' פוגל (12.8.2021); בש"פ 7949/22 מדינת ישראל נ' דרור (1.12.2022)). אולם, אין בחלוף הזמן, כשלעצמו, בכדי להביא לשחרורם של המשיבים ממעצר, במיוחד כאשר אין בחלופת מעצר כלשהי כדי ליתן מענה למסוכנות הנשקפת מכל אחד מהם (בש"פ 3707/19 מדינת ישראל נ' פוגל, פסקה 6 (11.6.2019) (להלן: עניין פוגל); עניין מחאג'נה, פסקה 10). בענייננו, מסוכנותם של המשיבים משתקפת בבירור הן מהחומרה יוצאת הדופן של המעשים המיוחסים להם, והן מעברם הפלילי המכביד. על פי האמור בכתב האישום המאוחד, המשיבים חברו בהרכבים שונים לביצוע מעשי רצח קשים, של שני עדי מדינה, ושל גרושתו של אחד מהם למול עיני ילדיה, כל זאת כנקמה על עדויות שמסרו בהליכים קודמים וכניסיון להטיל אימה על אלו המוכנים לשתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק. עבירת הרצח המיוחסת למשיבים 1, 2, 3, 6 ו-7, מקימה מטבע הדברים חזקת מסוכנות סטטוטורית, אשר ניתן לסתור רק במקרים נדירים ביותר ויוצאי דופן (ראו, למשל, עניין פוגל, פסקה 7; בש"פ 2525/23 מדינת ישראל נ' דדון, פסקה 14 (7.5.2023)). המקרה שלפנינו בוודאי אינו נמנה על אותם מקרים חריגים בהם נסתרת החזקה. נהפוך הוא, מסוכנותם הרבה של המשיבים, נלמדת אף משורת העבירות הנוספות בהן הם מואשמים, ובכללן שיבוש מהלכי משפט, הדחת עד בחקירתו והשמדת ראיה. אם אין די בכך, הרי שלמשיבים עבר פלילי עשיר ורלוונטי, המעיד היטב על החשש הנשקף מהם לשלום הציבור (ראו בחינת מסוכנותם של המשיבים, ועברם הפלילי בפרט, בהחלטות הקודמות). בנוסף, מהחומר המודיעיני שהוצג לפניי, עולה כי מסוכנות המשיבים הללו, ובכללם המשיב 3, לא פחתה גם בהינתן שהותם הממושכת מאחורי סורג ובריח. ודוק, מסוכנות המשיבים, כמו גם עילות המעצר האחרות, זועקת מכל כיוון: מהמעשים המיוחסים להם, מעברם הפלילי ומהמידע המודיעיני הקיים בעניינם. האינטרס הציבורי תומך איפוא במובהק בהארכת מעצרם.

11.השיקול הפועל לטובת המשיבים הוא כמובן התארכות ההליך המשפטי, ואולם, כאמור, אין בו די כדי להוות משקל נגד לאינטרס הציבורי שבהארכת המעצר. אכן, התארכות ההליך המשפטי בתיקים דנן היא חריגה, ואולם היא אינה נזקפת, בוודאי שלא בתקופה האחרונה, לחובתן של הרשויות. מדובר בתיק מורכב ומרובה אישומים, אשר התבצעו, כך על פי הנטען, במסגרת התארגנות עבריינית רחבה ומתוחכמת. ואכן, בתיקי-ענק מסוגו של תיק זה, הכוללים מספר רב של עדים וראיות, אמת המידה לבחינת קצב התנהלותו של ההליך העיקרי וחלוף הזמן שונה מזו שבהליך פלילי רגיל (ראו למשל: בש"פ 2394/17 מדינת ישראל נ' אברג'יל, פסקה 7 (27.3.2017); בש"פ 3877/18 מדינת ישראל נ' אבו כאטר (28.5.2018); עניין פוגל, פסקה 10; בש"פ 8093/19 מדינת ישראל נ' רוחן, פסקה 15 (21.1.2020)). נוסף על כך, המשיבים אינם יכולים לבוא בטענות בדבר העיכובים האחרונים בהליך, אלא לעצמם. כפי שהוסבר לעיל, בעת האחרונה פוקדים את התיק דחיות ועיכובים רבים הקשורים בייצוגו של המשיב 1 (ראו גם החלטת בית משפט קמא מיום 20.7.2023, עמ' 17-16). כפועל יוצא, מאז הארכת המעצר האחרונה, התקיימו בתיק חמישה דיוני הוכחות בלבד, כשיתר המועדים בוטלו לבקשת ההגנה (ראו סעיף 55 לבקשה להארכת המעצר). זאת, חרף מאמציו הרבים של בית המשפט קמא לזרז את התנהלות התיק, ונכונותה של המדינה לעשות את כל הנדרש על מנת להתאים עצמה לקצב התקדמות מהיר בהרבה. ויובהר, כאשר נאשמים (כולם או חלקם) בוחרים לנהל את הגנתם באופן המביא בכוונת מכוון להתמשכות המשפט מעל ומעבר לנדרש, המשקל שניתן לתת להימשכות ההליכים – נמוך, וביחס לנאשמים הנושאים באחריות לעיכוב – מזערי. מכל מקום, לעת הזו בוודאי שאין בו די כדי להטות את כפות המאזניים לכיוון שחרור לחלופת מעצר, בהתחשב ברמת המסוכנות ובחשש לשיבוש הליכי משפט המאפיינים את ההליך דנן.

12.לנוכח האמור, אין מנוס מהמסקנה כי על אף התקופה הממושכת בה מצויים המשיבים במעצר, אין מקום גם בשלב זה לבחון את שחרורם של המשיבים 3-1 ו-7-6 לחלופת מעצר או למעצר בפיקוח אלקטרוני.

13.ככל שהדברים נוגעים למשיב 5, הרי שהוא מצוי כאמור במעצר בפיקוח אלקטרוני, כאשר לאחרונה אושרו לו באופן חריג חלונות התאווררות קבועים ונדיבים לנוכח התמשכות ההליכים. בהינתן הקלות משמעותיות אלה, ובשים לב למסוכנות הנשקפת אף ממנו (גם אם במידה פחות מזו המאפיינת את המשיבים האחרים), אינני סבור כי בשלה העת להורות על המרת המעצר בפיקוח אלקטרוני בחלופת מעצר.

14.סוף דבר: אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים 3-1 ו-7-6, ועל הארכת מעצרו של המשיב 5 בפיקוח אלקטרוני, ב-150 ימים החל מיום 23.8.2023 או עד למתן פסק דין בעניינם בתפ"ח 35982-12-17 ובתפ"ח 31894-07-18 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.