בש"פ 6142/07 תמיר כהן נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (ב"ש 92558/07) להאריך את עיכוב ביצוע שחרורו של העורר מן המעצר עד לדיון בערר בפני בית המשפט המחוזי, האמור להתקיים מחר, 13.7.07, בשעה 9:00 בבוקר.

2.

העורר נעצר ביום 11.7.07 בחשד להפרת צו בית המשפט בכך שנפגש עם בת זוגו לשעבר, היא המתלוננת, ותקף אותה.

3.

היום, 12.7.07 הוגשה הצהרת תובע שבמסגרתה בקשה המשטרה את הארכת מעצרו של העורר ב-4 ימים לצורך הגשת כתב אישום ולהגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים.

4.

בית משפט השלום ראה שלא להיענות לבקשת המעצר, והורה על שחרור העורר בתנאים שונים. לבקשת בא-כוח המשטרה, ניתן עיכוב ביצוע בידי בית משפט השלום, ועל פי החלטתו, לאחר עריכת האיזון המתבקש, עוכב ביצוע השחרור עד היום בשעה 16:00. בית המשפט הוסיף: " ככל שיוגש כתב אישום או ערר, תודיע המשטרה לסניגור. "

5.

המשטרה עררה לבית המשפט המחוזי עוד היום על החלטת שחרור העורר לגופה, וכן ביקשה בקשה נפרדת לקיים דיון דחוף בערר. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת שטופמן) החליט כי עיכוב ביצוע החלטת בית משפט השלום יוארך עד מחר, 13.7.07, בשעה 9:00 והבקשה תובא מחר בבוקר בפני השופט התורן.

6.

העורר פנה באמצעות באת כוחו לבית משפט זה בבקשה לבטל את הארכת עיכוב הביצוע שניתנה על פי החלטת בית המשפט המחוזי. מאחר שהיא ניתנה " בהעדר הצדדים ומבלי שנתונה בפניו בקשה כלשהי בענין זה, ובחוסר סמכות להאריך את עיכוב הביצוע של ההחלטה המורה על שחרור העורר ". על פי הטענה, בלא בקשה לעיכוב ביצוע ובהעדר הצדדים, האריך בית המשפט קמא את מעצרו של העורר ביום נוסף, והדבר נעשה בלא סמכות.

7.

דין הערר להידחות.

על פי סעיף 55 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו- 1996, נתונה סמכות לבית המשפט שנתן צו על שחרור עצור בערובה לצוות על השהיית ביצוע השחרור לתקופה שיקצוב, ושלא תעלה על 48 שעות מעת ההחלטה.

8.

בנסיבות הענין בקשה המשטרה את בית המשפט המחוזי לקיים דיון דחוף בערר עוד היום, ומובנית בבקשה זו על פי תכליתה, בקשה שלא לשחרר את העצור עד לקיום הדיון בערר. החלטת בית המשפט המחוזי להאריך את עיכוב ביצוע השחרור למשך מספר שעות נוספות עד לדיון למחרת ב-9:00 בבוקר מהווה מענה לבקשת המשטרה על פי תכליתה ועל פי רוחה, קרי: לקיים את הדיון לפני פקיעת עיכוב הביצוע המקורי (עד שעה 16:00 היום) או להאריך את עיכוב הביצוע במסגרת סמכות ההארכה הנתונה לבית משפט של ערר עד לקיום הדיון, ובתוך מסגרת 48 השעות שנקבעו בחוק כמסגרת לעיכוב לצורך שמיעת ערר.

יתר על כן, בית משפט השלום עיכב את השחרור עד לשעה 16:00 היום, אולם צפה אפשרות כי יוגש ערר והורה למשטרה להודיע על כך לסניגור. יש להניח כי בית משפט השלום צפה אף הוא אפשרות כי הגשת ערר על ידי המשטרה עשויה לחייב הארכה נוספת של עיכוב ביצוע, והכל בגדר פרק הזמן המותר לצורך עיכוב ביצוע התחום ל-48 שעות.

9.

בית המשפט המחוזי קיבל לידיו את כתב הערר, את החלטת בית משפט השלום, ואת הבקשה להוצאת צו המעצר המפרטת את עילות המעצר, והפעיל שיקול דעת בהחליטו על ההארכה הנוספת של עיכוב ביצוע השחרור למשך מספר שעות נוספות, וזאת כדי לאפשר דיון בערר גופו במעמד הצדדים. הארכת עיכוב הביצוע שניתנה מצויה במסגרת 48 השעות הנתונות בחוק לצורך השהיית ביצוע החלטת שחרור, והיקף העיכוב שניתן במקרה זה, נופל מההיקף המירבי האפשרי.

10.

בנסיבות הענין לא מצאתי פסול בהחלטת בית המשפט המחוזי, וקביעתו להאריך את עיכוב ביצוע שחרור העורר נועדה לאפשר דיון מסודר בערר גופו, בעוד משך זמן עיכוב הביצוע מצוי בגדרו של סעיף 55 לחוק.

הערר נדחה.