בש"פ 6170/06מדינת ישראל נ. מרואן נאצר

1.זוהי בקשה שלישית להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק-דין בת"פ 1068/05 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

2.ביום 3.5.2005 הוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב-אישום נגד שלושת המשיבים ועוד עשרה אחרים (מהם שלוש חברות). על-פי כתב-האישום, המשיבים, ביחד עם יתר הנאשמים, היו מאוגדים בארגון פשיעה שפעל בתבנית מאורגנת, היררכית ושיטתית במשך כארבע שנים, עד לחודש אפריל 2005. במסגרת הארגון, חברו המשיבים והנאשמים האחרים יחדיו למטרות פליליות, שכללו בין היתר הוצאות חשבוניות כוזבות, מתן הלוואות, נכיון שיקים ועשיית פעולות ברכוש לשם טשטוש, הסתרה והסוואה של מקור הכספים שהתקבלו בתמורה לחשבוניות הכוזבות. כמו כן, לשם קידום מטרות הארגון, עשו פעולות ברכוש במטרה שלא ידווחו או כדי לגרום לדיווח בלתי-נכון, בניגוד לסעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן – חוק איסור הלבנת הון ). סכום החשבוניות הכוזבות הנו בלתי-ידוע ועומד על לפחות 84,068,258 ש"ח, וסך המס הנובע מהן הנו לפחות 12,457,342 ש"ח. כמו כן, כחלק מפעילות הארגון ולשם קידום מטרותיו, נהגו חברי הארגון להפעיל סנקציות אלימות כנגד בעלי החוב. על-פי המיוחס להם בכתב-האישום, המשיב 1 עמד בראש ארגון הפשיעה, המשיב 2 היה בין המנהלים, המארגנים ומכווני הפעילות בארגון, והמשיב 3, ביחד עם נאשמים נוספים, היה חבר בארגון.

כתב-האישום מייחס למשיב 1, בששה-עשר אישומים, עבירות של פעילות בארגון פשיעה; סחיטה בכוח (7 עבירות); סחיטה באיומים (6 עבירות); נשיאת נשק והובלתו (4 עבירות); ירי באזור מגורים (3 עבירות); היזק בזדון; חבלה בכוונה מחמירה; שידול להתאבדות; תקיפה בנסיבות מחמירות; עבירות על חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן – חוק מע"מ ); עבירות לפי פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן – פקודת מס הכנסה ); עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון.

כתב-האישום מייחס למשיב 2, באחד-עשר אישומים, עבירות של פעילות בארגון פשיעה; סחיטה בכוח (4 עבירות); סחיטה באיומים (3 עבירות); נשיאת נשק והובלתו (2 עבירות); ירי באזור מגורים; תקיפה בנסיבות מחמירות (3 עבירות); חטיפה לשם סחיטה; עבירות על חוק מע"מ; עבירות על פקודת מס הכנסה; עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון.

כתב-האישום מייחס למשיב 3, בחמישה אישומים, עבירות של סחיטה בכוח (4 עבירות); סחיטה באיומים (4 עבירות); נשיאת נשק והובלתו (2 עבירות); ירי באזור מגורים; היזק בזדון; חבלה בכוונה מחמירה; שידול להתאבדות; תקיפה בנסיבות מחמירות; חטיפה לשם סחיטה.

3.ביום 19.6.2005 הורה בית-המשפט המחוזי ( השופטת אהד ) על מעצרם של המשיבים והנאשמים 2 ו- 4 עד תום ההליכים נגדם. הערר שהוגש על החלטה זו נדחה (ביום 21.8.2005) על-ידי בית-משפט זה ( השופטת נאור ). בחלוף תשעה חודשי מעצר, ביום 2.2.2006, האריך בית-משפט זה ( השופט ג'ובראן ) את מעצרם של המשיבים ושל הנאשמים 2 ו- 4 בתשעים ימים נוספים. בהמשך, ביום 2.5.2006, האריך בית-משפט זה ( השופט גרוניס ), פעם נוספת, את מעצרם של המשיבים והנאשמים 2 ו- 4 בתשעים ימים.

ביום 6.7.2006, בדונו בערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר שהגיש הנאשם 2, הורה בית-משפט זה ( השופט ריבלין ) כי ראוי לשחרר את הנאשם 2 לחלופת מעצר. בהתאם לכך, ביום 9.7.2006 שיחרר בית-המשפט המחוזי ( השופט רוזן ) את הנאשם 2 לחלופת מעצר. בהמשך, ביום 14.7.2006, שוחרר גם הנאשם 4 לחלופת מעצר, בעקבות בקשה לעיון חוזר שהלה הגיש.

4.בבקשה שלפניי טוענת המדינה, כי מסוכנותם הגדולה של המשיבים נלמדת מפעילותם במסגרת ארגון הפשיעה ומהאלימות הקשה בה נקטו במהלך אותה פעילות כלפי חייבים. כן היא טוענת, כי המעשים המיוחסים מלמדים גם על חשש כבד לשיבוש הליכי משפט ולהשפעה על עדים. עוד טוענת המדינה, כי משפטם של המשיבים מתנהל ביעילות וכי עד כה התקיימו 31 ישיבות הוכחות, במהלכן העידו 78 עדי תביעה. פרשת התביעה הסתיימה ובשלב זה קבועות 4 ישיבות נוספות במהלך חודש ספטמבר ובראשית חודש אוקטובר. לטענתה, עושה בית-המשפט המחוזי מאמצים ניכרים לשמיעת ההוכחות ביעילות בתיק מורכב זה.

בא-כוח המשיבים טוען, לעומתה, כי עיקר החומרה המיוחסת לנאשמים נובעת מן ההנחה שהמעשים הנטענים נעשו במסגרת ארגון פשע. לטענתו, הנחה זו אינה עומדת עוד, שכן שניים מן הנאשמים שוחררו לחלופת מעצר, במסגרת בקשה לעיון חוזר, כשההחלטה על השחרור התבססה על הזמן הרב שחלף מאז הוגש כתב-האישום ולא על כרסום שחל בחומר הראיות. דין זהה צריך לחול, לטענתו, על שלושת המשיבים, ולמצער על המשיבים 2 ו- 3. כתב-האישום סידר את הנאשמים על-פי סדר היררכי, כאשר הנאשם 1 (המשיב 1 בבקשה שלפניי) הוא ראש ארגון הפשע. מששוחרר הנאשם 2 לחלופת מעצר, אין עוד מקום להחזיק במעצר את הנאשם 3 (המשיב 2 בבקשה שלפניי) ואת הנאשם 5 (המשיב 3 בבקשה שלפניי). מעשי האלימות שמיוחסים למשיבים 2 ו- 3, הגם שהם חמורים מאלה שמיוחסים לנאשמים ששוחררו לחלופת מעצר, אין בהם כשלעצמם כדי להצדיק הארכת מעצר שלישית.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אכן, מדובר בהארכת מעצר שלישית, מעבר לתקופת המעצר הבסיסית בת תשעת החודשים. בהתאם לכך, יש לשוב ולבחון ביתר שאת את נקודת האיזון הראויה בין שיקולי השמירה על בטחון הציבור וההגנה על תקינות ההליך הפלילי, לבין שיקולי ההגנה על חירותו האישית של הנאשם, באשר התארכותו של המשפט בעוד הנאשם מוחזק במעצר מטה את נקודת האיזון לכיוון ההגנה על חירותו (ראו בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין , החלטה מיום 2.4.2003, מפי השופטת פרוקצ'יה ). במקרה שלפניי, התמונה העולה מכתב-האישום הנה קשה ומלמדת על שורה ארוכה של עבירות חמורות שהמשיבים ביצעו (לכאורה) במסגרת ארגון פשיעה, שהמשיב 1 עמד בראשו והמשיב 2 היה בין מנהליו ומכווני הפעילות בו. המשיבים 1 ו- 2 מואשמים, בין היתר, בעבירות רבות וחמורות של אלימות וסחיטה בכוח ובאיומים, כמו גם בעבירות של נשיאת נשק והובלתו. המשיב 5, שפעל (לכאורה) כחבר מן השורה בארגון, מואשם אף הוא בעבירות דומות של אלימות, סחיטה ונשיאת נשק. חלוף הזמן לא הקהה את מסוכנותם של המשיבים ולא הפיג את החשש לשיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים הנשקף מהם.

אשר לטענות בא-כוח המשיבים הנתלות בשחרורם של הנאשמים 2 ו- 4 לחלופת מעצר, לא מצאתי בהן ממש. יוטעם, כי עוד בדיון בערר על ההחלטה לעצור את המשיבים ואת הנאשמים 2 ו- 4 עד תום ההליכים המשפטיים נגדם ערך בית-משפט זה הבחנה בין העבירות המיוחסות לראשונים לבין אלו המיוחסות לאחרונים (בש"פ 6206/05, 6239/05, החלטה מיום 21.8.2005, מפי השופטת נאור ). בעוד שהמשיבים מואשמים בעבירות אלימות שבוצעו תוך שימוש בנשק ועבירות האיומים המיוחסות להם מקימות חשש כי שחרורם יביא לשיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, הרי שלנאשמים 2 ו- 4 מיוחסת מעורבות בפחות אירועי אלימות ולמעשה קיימות נגדם ראיות לכאורה בעבירות אלימות רק באישום מספר 14. כעולה מן ההחלטות שהורו על שחרורם של הנאשמים 2 ו- 4 לחלופת מעצר, שחרורם לא השמיט את המסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה כי פעילותם בוצעה במסגרת ארגון פשיעה. מכאן, שטענת המשיבים לפיה אין עוד מקום להנחה כי פעלו במסגרת ארגון פשיעה, דינה להידחות.

לאור האמור, ולאור העובדה שהמשפט של המשיבים מתנהל ביעילות וניכר כי בית-המשפט המחוזי עושה מאמץ לסיום שמיעת התיק בהקדם, מצאתי כי יש מקום להארכת המעצר המבוקשת.

6.אני נעתר אפוא לבקשה, ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, החל מיום 2.8.2006, או עד למתן פסק-דין בת"פ 1068/05 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.