בש"פ 6175/13 דוד פיטוסי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 24.6.2013, שבו נדחה ערעורו של המבקש על פסק-דין של בית המשפט לתעבורה, אשר הרשיעוֹ בעבירה של נהיגה בשכרות והשית עליו קנס, פסילה בפועל (24 חודשים) וכן עונשי פסילה ומאסר מותנים.

ביסוד הבקשה שלפניי, שהוגשה ביום 10.9.2013, מונחת טענה בדבר טעות משרדית שבגינה הוגש ההליך באיחור.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אמת, הגישה בבקשות להארכת מועד בפלילים מקלה יותר לעומת הליכים אזרחיים; עם זאת, גם בפלילים הכלל הוא כי יש להקפיד על המועדים הקבועים בחוק, וכי על מבקש הארכה להציג "טעם ממשי המניח את הדעת" לאיחור בהגשת ההליך. בהקשר זה, ישקול בית משפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו למשל בש"פ 5988/06

נגר נ' מדינת ישראל (25.7.2006)).

בענייננו, לא מצאתי טעם המניח את הדעת.

ראשית , המבקש מנמק כאמור את איחורו ב"טעות משרדית". בהחלטתי מיום 10.9.2013 אפשרתי למבקש להגיש הסבר ופירוט לגבי הטעות הנטענת. ביום 13.9.2013 הגיש המבקש השלמת טיעון שממנה עולה כי בשל עומס עבודה במשרד עורך-הדין, דברי דואר שהצטברו במשרד – ובהן בקשת רשות הערעור – נותרו במקומם ולא נשלחו (עד ליום 3.9.2013). בעניין זה מקובלת עליי טענתה של המשיבה כי אין בבקשה ובהשלמת הטיעון הסבר מניח את הדעת מדוע בקשת רשות הערעור לא שוגרה לפני סוף הפגרה, ומדוע העניין התעכב עד ליום 3.9.2013. מדובר ככל הנראה במחדל רשלני, שאינו יכול להוות עילה אוטומטית להארכת מועד.

שנית , בבקשה נטען כי מדובר באיחור של "יומיים בלבד", אך טענה זו אינה נכונה, שהרי בקשת הארכה (ולצדה בקשת רשות הערעור) הוגשה ביום 10.9.2013, והמועד האחרון להגשת ההליך חל בתאריך 1.9.2013. גם בעניין זה אפשרתי למבקש, בהחלטתי מיום 10.9.2013, להסביר את דבריו. בהשלמת הטיעון הבהיר בא-כוח המבקש כי בקשת רשות הערעור נשלחה ביום 3.9.2013, וכי יתכן שבשל החגים התעכבה הגעתו של דבר-הדואר ליעדו. אולם, אין בהבהרה זו כדי לשנות את העובדה שההליך הוגש באיחור של עשרה ימים, ולא באיחור של יומיים בלבד (ודוק: מועד הגשת ההליך לבית המשפט הוא הקובע, ולא מועד שליחתו בדואר).

שלישית , לא מדובר בערעור בזכות, אלא בבקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק-דין של בית המשפט לתעבורה.

לאור האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום למתן הארכה המבוקשת. אשר על כן, הבקשה נדחית.