בש"פ 6241/13 מדינת ישראל נ. עבדלקאדר אלתלה

1.

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיאה, השופט

א' יעקב ) ב-מ"ת 15285-08-13 מתאריך 12.09.2013,

שבגדרה נקבע כי המשיב ישהה בחלופת מעצר עד לתום ההליכים נגדו, בתנאים של "מעצר בית מלא", שיפורטו בפיסקה 4 שלהלן.

העוררת מעלה בערר טענות שונות, שאמורות להביא לביטול חלופת המעצר שנקבעה למשיב - זאת נוכח מסוכנותו הנטענת, הנלמדת מחומרת המעשים המיוחסים לו. בהקשר זה מפנה העוררת לחזקת המסוכנות הסטטוטורית הקמה, על-פי סעיפים 21(א)(1)(ג)(2) ו-35(ב) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

(להלן:

חוק המעצרים )) , בהתחשב באמור בכתב האישום שהוגש נגד המשיב ובמכלול החומר הרלבנטי, כמו גם בשים לב להמלצתו השלילית של שירות המבחן ולסכנה שהמשיב יימלט מהדין, אם ישוחרר.

עתה אביא ביתר פירוט את העובדות הצריכות לענין.

2.

נגד המשיב, שהוריו מתגוררים בטייבה, ואשר שהה, עובר למעשים המתוארים בכתב האישום, בירדן (שם למד רוקחות) – הוגש בתאריך 09.08.2013 כתב אישום. באותו מועד גם ביקשה המשיבה ארכה להגשת תעודת חסיון ובית המשפט נתן לה ארכה של ששים ימים לצורך זה.

בעובדות כתב האישום נטען כי בתאריך 09.08.2013 המשיב היה שותף לשיחות ודיונים עם אדם בשם: המאם מחמד אבו רחים (להלן: המאם ) ועם אחרים, שזהותם לא הובררה – במסגרתם לובנו נושאים שונים הקשורים באידיאולוגיית "סלפייה ג'האדיה". עוד עולה מכתב האישום כי המשיב פנה ל המאם על-מנת שיעזור לו לממש את רצונו, שהתגבש, על פי הנטען, לכלל תוכנית, לעבור מירדן לסוריה בכדי לחבור שם למלחמתם של ה"מורדים" במשטר הסורי. בכתב האישום צוין כי המשיב ידע ש המאם הוא פעיל "סלפיה ג'האדיה", אשר נידון בעבר בירדן לעונש מאסר בגין פעילותו בארגוני ג'יהאד. על-פי כתב האישום, המאם נתן למשיב שם של איש קשר, הפעיל בארגון "ג'בהת אלנצרא", שהוא ארגון שהוקם מגרעין של פעילי אל-קאעידה בעיראק ופועל תחת הנהגת אל-קאעידה הראשית בפקיסטן, והוא הארגון המרכזי הלוחם כיום במשטרו של אסד בסוריה (להלן: הארגון ). בהמשך כתב האישום מסופר כי המשיב טס בתאריך 07.07.2013 מרבת עמון לאיסטנבול ואח"כ לאנטקיה שבטורקיה – ומשם, למחרת הגעתו, הסתנן "רגלית" לסוריה באופן בלתי-חוקי. המשיב פגש בסוריה באנשי הארגון וביקש להוועד עם האחראי האזורי מטעם הארגון. המשיב נלקח אז לבית השייך לארגון ונפגש שם עם אדם, אשר הציג את עצמו כאחראי על המגוייסים והמתנדבים מטעם הארגון (להלן: המגייס ). המשיב מסר למגייס את פרטיו וציין את שם איש הקשר שנמסר לו על-ידי המאם , וכן ציין כי נשלח על-ידי המאם . למשיב נמסר כי פרטיו יועברו לבדיקה וכי עליו להמתין. המשיב שהה בחברת אנשי הארגון במשך שלושה ימים, שבמהלכם ערך סיור באזור, על אופנוע שהיה רכוב בידי פעיל הארגון וכן אחז בנשק של אחדים מה"מורדים". כפי שעולה מכתב האישום, בתאריך 11.07.2013 החליט המשיב על דעת עצמו שלא להמתין עוד, עזב את אנשי הארגון וחזר לגבולות טורקיה. מסתבר כי בטורקיה נאסף המשיב על-ידי אביו, שהגיע מהארץ. בתאריך 14.07.2013 נחת המשיב בנמל התעופה "בן-גוריון" ופה נעצר.

נוכח כל המפורט לעיל הואשם המשיב כי קיים ביודעין מגע עם סוכן חוץ ללא הסבר סביר לכך (עבירה לפי סעיף 114(א) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )), וכן כי יצא ביודעין ושלא כדין לסוריה (עבירה לפי סעיפים 5 ו-18 ל תקנות שעת חירום (יציאה לחוץ לארץ), התש"ח-1948 , ביחד עם סעיף 2א ל חוק למניעת הסתננות (עבירות שיפוט), התשי"ד-1954 ).

3.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה על ידי העוררת, בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו לפי סעיף 21 ל חוק המעצרים . עוד באותו יום התקיים דיון ראשוני בבקשה, במסגרתו אישר בית המשפט הנכבד קמא, לבקשת בא-כח המשיב ובהסכמת באת-כח העוררת, דחייה לצורך לימוד החומר, והמשיב הושאר במעצר עד להחלטה אחרת – מכח הסכמת בא-כחו.

בתאריך 13.08.2013 קיים בית המשפט הנכבד קמא דיון נוסף בבקשה. במסגרת דיון זה, ביקשו הצדדים דחייה נוספת לצורך נסיון משותף להגיע להבנות – והדיון נדחה לתאריך 01.09.2013. בתום אותו דיון הורה בית המשפט הנכבד קמא על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, תוך הותרתו לעת ההיא במעצר.

לשם השלמת התמונה אתאר כבר בשלב זה ובקצרה חלקים רלבנטיים מתסקיר המעצר (להלן: התסקיר ), שהוכן בעניינו של המשיב ואת מסקנות שירות המבחן שהובאו במסגרתו. בתסקיר צוין כי המשיב, שהינו רווק בן 27, התגורר, עובר לאירועים שפורטו בכתב האישום (להלן: האירועים ), לסירוגין בבית הוריו בטייבה ובירדן שם עסק בלימודי רוקחות. משפחתו של המשיב תוארה בתסקיר – כמשפחה נורמטיבית ומתפקדת, שאף אחד מבניה איננו מעורב בפלילים. עורך התסקיר ציין כי המשיב הביע שביעות רצון מנסיבות חייו, והבהיר כי המעשים המיוחסים לו נבעו מהזדהות עם מצוקתם של חלקים בחברה הסורית, ולא מתוך עמדות אנטי ישראליות. עורך התסקיר התרשם כי המשיב הינו בעל יכולות קוגניטיביות גבוהות, כי הוא שומר על יציבות במישורי חייו השונים וכי הוא מנתב, לרוב, את כשרונותיו למטרות חיוביות. יחד עם זאת, עורך התסקיר מצא כי המשיב עלול להפעיל את יכולותיו, בפרט במצבי דחק, להשגת תכליות בעייתיות. עוד עולה מהתסקיר שהמשיב נוטה לצמצם חלקים מורכבים, או שליליים בהתנהלותו, להגמיש גבולות במצבי משבר לצורך השגת מטרותיו וכי הוא גם בעל דפוסים אימפולסיביים, שנוטה לעתים לקחת סיכונים ומתקשה לצפות את ההשלכות של מעשיו. שירות המבחן העריך כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק, ואולם לא נתן אמת מידה כלשהי להערכת רמת הסיכון האמורה. שירות המבחן נפגש גם עם המשמורנים שהוצעו על-ידי המשפחה, שהם: אביו של המשיב, אמו, אחותו וגיסו, והתרשם כי מדובר בגורמים חיוביים, אך סבר כי אין בכוחם לצמצם את רמת הסיכון שנשקפת מהמשיב – וזאת נוכח מעורבות בלתי-מספקת שלהם, לדעת עורך התסקיר, בחייו של המשיב, עובר לאירועים ונטייתם לצמצם את החומרה של העבירות המיוחסות למשיב. עורך התסקיר גם מצא חולשה בעובדה שהחלופה המוצעת ממוקמת בבית הוריו – כלומר בסביבה בה התגורר המשיב לסירוגין לפני האירועים. שירות המבחן ציין בסיכומו של התסקיר כי הוא איננו ממליץ על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר שהוצעה.

4.

במסגרת הדיון השלישי בבקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, שהתקיים בתאריך 12.09.2013 (לאחר דחייה נוספת לבקשת שירות המבחן), נדונה אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, על אף ממצאי תסקיר המעצר וההמלצה השלילית לשחרור המשיב – שהובאה בסיכומו.

בתום הדיון הורה בית המשפט הנכבד קמא על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר שהוצעה, חרף ההמלצה השלילית של שירות המבחן. נקבע כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר, בתנאי "מעצר בית" בבית הוריו בטייבה, בפיקוח המשמורנים הבאים (לפחות אחד מהם בכל זמן נתון): אביו ואמו של המשיב, אחותו וגיסו. כן הורה בית המשפט הנכבד קמא על התקנת איזוק אלקטרוני בבית ההורים, על הפקדה כספית (במזומן, או בערבות בנקאית) בסך של 50,000 ש"ח ומתן התחייבות עצמית בסך 100,000 ש"ח על ידי המשיב וכן בחתימת ערבות בסך של 50,000 ש"ח על-ידי כל אחד מהמשמורנים, כל אלו בצד הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ למשיב. בית המשפט הנכבד קמא אסר עוד על המשיב לעשות כל שימוש בטלפון קווי, טלפון סלולרי וכל מחשב מכל סוג שהוא, לרבות מכשיר עם גישה לאינטרנט.

בית המשפט הנכבד קמא הורה כאמור, תוך שהוא דוחה את ממצאי שירות המבחן בנוגע לאי-התאמתם של המשמורנים. בנוגע לקביעת שירות המבחן כי המפקחים לא היו מעורבים מספיק בחיי המשיב כדי כך שיוכלו לשמש בהצלחה כמשמורנים שלו – בית המשפט הנכבד קמא סבר כי מדובר ב"חוסר הבנה בסיסית" של שירות המבחן. לשיטתו, העובדה שהמפקחים המוצעים לא היו מעורבים בחיי המשיב בשנים שקדמו לאירועים היא פועל יוצא טבעי של העובדה שהמשיב התגורר בירדן לצורך לימודיו, ולא ניתן להסיק ממנה דבר באשר לחוסר כשירות מספקת שלהם לשמש משמורנים ראויים. בהקשר זה ציין בית המשפט הנכבד קמא כי שירות המבחן לא בדק את הקשר בין המשיב לבין בני משפחתו ולא הצליח לאבחן אם המשמורנים המוצעים – הם אכן דמויות סמכותיות ומשפיעות בחייו של המשיב. גם בנוגע להסתייגות של שירות המבחן משחרורו של המשיב לחלופת מעצר בטייבה – בית המשפט הנכבד קמא ציין כי העבירות המיוחסות למשיב אינן כאלה: "התלויות במקום המגורים שלו", וכי: "לא מדובר בקשר שלילי לסביבה, שגרם לו לבצע עבירות". בית המשפט הנכבד קמא הוסיף והעיר, על רקע העובדה שהתחברותו של המשיב לגורמים בעייתיים שונים – נעשתה ברבת עמון, כי נראה שלשהייתו של המשיב בבית הוריו יכולה להיות דווקא השפעה ממתנת עליו, שתתרום להפחתת הסיכון.

לבקשת בא-כח העוררת, וחרף התנגדות בא-כח המשיב, עיכב בית המשפט הנכבד את שחרורו של המשיב עד השעה 14:00 בתאריך 13.09.2013 (ערב יוהכ"פ) על מנת ליתן סיפק לעוררת לשקול הגשת ערר על ההחלטה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, ומכאן הערר שלפני.

5.

בתאריך 13.09.2013 (ערב יוהכ"פ) התקיים בפני דיון בערר, במסגרתו שמעתי את טענות הצדדים ובסיומו קבעתי כי המשיב יישאר במעצר עד למתן הכרעה בערר, ועתה אני נדרש איפוא למכלול.

טענות הצדדים

6.

העוררת העלתה בהודעת הערר שהגישה שורה של השגות על ההחלטה העקרונית של בית המשפט הנכבד קמא שראה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, וכנגד החלופה שנבחרה בפועל בפרט.

בהקשר הכללי גורסת העוררת כדלקמן:

(א)

בית המשפט הנכבד קמא לא התייחס כראוי למסוכנותו של המשיב, ושגה כשסבר – בשל היעדר הערכה מצד שירות המבחן בעניין זה – שרמת הסיכון שנשקפת מהמשיב היא בינונית. כן משיגה העוררת על החלטתו של בית המשפט הנכבד קמא – לסטות מהמלצתו השלילית של שירות המבחן, וזאת חרף ההלכה שלפיה נדרשים טעמים מיוחדים על מנת לעשות כן. לשיטת העוררת, במקרה שלפנינו – לא ניתן להצביע על הצדקות ראויות לסטייה מהמלצתו השלילית של שירות המבחן בנוגע לשחרור המשיב לחלופת מעצר.

(ב)

בית המשפט הנכבד קמא לא נתן את המשקל המתבקש למידע העולה מחוות הדעת הכללית, שהוכנה על ידי שירות הבטחון הכללי, ואשר הוגשה על-ידי העוררת במסגרת חומר הראיות בתיק (להלן: חוו"ד השב"כ ). במסגרת חוות-דעת זו, פורטו הסיכונים הכלליים הנובעים מיציאתם של ישראלים לזירות לחימה "ג'יהאדיסטיות", ובמיוחד בעת שובם של אותם ישראלים לישראל – לאחר שהותם באותן זירות לחימה.

(ג)

בית המשפט הנכבד קמא לא נתן משקל מספיק לעילת המעצר הנוספת המתקיימת בענייננו, קרי – הסכנה להמלטותו של המשיב מהדין, המתחזקת על רקע נכונותו ויכולותיו "להבריח גבולות", כפי שניתן ללמוד מהאירועים שתוארו בכתב האישום, וכן נוכח העבירות החמורות המיוחסות לו, והעונש הצפוי לו בגינן.

העוררת משיגה, כאמור, גם על חלופת המעצר המסוימת, אשר נקבעה בהחלטתו של בית המשפט הנכבד קמא. לשיטתה, בצדק העריך שירות המבחן כי העדר מעורבות של בני משפחת המשיב – בחייו, בשנים שקדמו לאירועים, יקשה עליהם לבצע את תפקידם כמשמורנים.

7.

בדיון שהתנהל בפני – הגיב בא-כח המשיב להשגות הנ"ל והתמקד בטיעונים הבאים:

(א)

המשיב איננו מסוכן, וראייה לכך היא העובדה שהוא חזר לישראל מיוזמתו, אף שידע כי ייחקר מיד עם נחיתתו בישראל ויתכן שאף ייעצר, מה גם שאביו הודיע מראש לרשויות בישראל ובירדן על העדרותו של המשיב ואחר כך על הימצאותו בטורקיה. בהקשר זה הודגש גם שעיקר המידע המופיע בכתב האישום מבוסס על אמרותיו של המשיב. לשיטת באי-כח המשיב, העובדה שהמשיב חזר לישראל ודרכונו נשלל ממנו – מפחיתה איפוא ממסוכנותו ומן החשש שיימלט.

(ב)

אף שאין חולק שמרבית העובדות הכלולות בכתב האישום בנוגע לפעולותיו של המשיב – הן נכונות, אין הסכמה באשר לשאלה אם עובדות אלה אכן מבססות את העבירות המיוחסות למשיב. כך, למשל, נטען כי המאם , אשר נתפס על-ידי העוררת כ"סוכן חוץ" – איננו כזה, כי אם חברו לספסל הלימודים של המשיב, אשר גרר אותו לפעילות מעין-פוליטית, או הומניטארית ולא לכזו שהיא בעלת צביון שלילי כלשהו. הטענה כאן היא איפוא שהמסוכנות המיוחסת למשיב מבוססת על האידיאולוגיה שלו ולא על מעשיו.

(ג)

המשיב לא יצא לסוריה מישראל, אלא מתורכיה ולכן לא מתקיים בו היסוד של "יציאה מן הארץ" שלא כדין.

עתה משהצגתי את השתלשלות העניינים ואת טענות הצדדים –

אעבור לליבון הדברים.

דיון הכרעה

8.

לאחר עיון בהודעת הערר ובחומר שצורף לה, ולאחר שמיעת טענות באי-כוח הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים בפני – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל . הטעמים לכך יובאו מיד בסמוך.

9.

נקודת המוצא לדיון מצויה בסעיף 21 ל חוק המעצרים , ממנו נלמד כי בית-המשפט יורה על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, אם מתמלאים שלושה תנאים: קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם; קיומה של עילת מעצר והיעדרה של חלופת מעצר ראויה בנסיבות. הצדדים כאן חלוקים בנוגע לכל שלושת התנאים. לפיכך אדון בתנאים אלה לפי סדרם.

קיומן של ראיות לכאורה

10.

בית המשפט הנכבד קמא לא נתן דעתו לשאלה זו בהרחבה, והסתפק בקביעה שלפיה: "אין מחלוקת באשר לאמיתות העובדות המנויות בכתב האישום". יחד עם זאת ברור כי הצדדים חלוקים ביחס לשאלה אם יש בעובדות אלה כדי להקים את העבירות המיוחסות למשיב. אציין בזהירות הראויה ומבלי שיהיה בכך כדי לקבוע מסמרות לעניין אשמתו של המשיב, אשר אמורה להתברר ממילא רק במסגרת הדיון בתיק העיקרי, כי על פני הדברים דומה שיש בעובדות המנויות בכתב האישום כדי לבסס את העבירות המיוחסות למשיב, ולו ברמה של "ראיות לכאורה", שהיא זו הנדרשת בשלב זה של הדיון. אבהיר את דברי אלה בקצרה להלן.

סעיף 114(א) ל חוק העונשין מורה כדלקמן:

"114 (א).

מי שקיים ביודעין מגע עם סוכן חוץ ואין לו הסבר לכך, דינו -

מאסר חמש-עשרה שנים."

המונח "סוכן חוץ" מוגדר בס"ק (ג) של סעיף 114 ל חוק העונשין באופן הבא:

"'סוכן חוץ' – לרבות מי שיש יסוד סביר לחשוד בו כי עסק, או נשלח לעסוק, מטעם מדינת חוץ או ארגון מחבלים או למענם, באיסוף ידיעות סודיות או במעשים אחרים העשויים לפגוע בבטחון מדינת ישראל וכן מי שיש יסוד סביר לחשוד בו שהוא חבר בארגון מחבלים או קשור בו או פועל בשליחותו ." (ההדגשה שלי – ח"מ )

המונח "ארגון מחבלים" מוגדר לצורך פרק ז' של חוק העונשין (בסעיף 91 לאותו חוק) באופן הבא:

"'ארגון מחבלים' – ארגון שמטרותיו או פעולותיו מכוונות למיגור המדינה או לפגיעה בבטחונה של המדינה או בבטחון תושביה או ביהודים במדינות אחרות." (ההדגשה שלי – ח"מ )

מחוו"ד השב"כ עולה כי:

"משנתו של הארגון [ארגון "חזית הסיוע" (ג'בהת אלנצרה) – ח"מ ] מצדדת בתפיסת 'הסלפיה ג'האדיה' ו'התכפירית', הקוראת לפגיעה ב'כופרים', ובכלל זאת בשליטים מוסלמים שאינם הולכים בדרך האסלאם... וכן במערב ו ישראל ." (ההדגשה שלי – ח"מ )

יוצא כי, לפחות על פני הדברים, די, למצער, במגעים המיוחסים למשיב עם אנשי הארגון, בהם הוא מודה, על מנת לבסס נגדו לכאורה אישום של מגע עם "סוכן חוץ", כמשמעו לעיל. בהקשר זה יש להדגיש כי ס"ק (ב) של סעיף 114 הנ"ל, מספק מספר חזקות משפטיות המקימות "מגע עם סוכן חוץ", ביניהן: נסיון ליצור מגע עם סוכן חוץ, או הימצאות בחברתו.

זאת ועוד – אחרת. בענייננו קיימות ראיות לכאורה גם להוכחת התקיימות היסוד הנפשי של העבירה אצל המשיב, שכן כאשר המשיב נשאל, במסגרת תשאולו בשב"כ (פיסקה 3(4) של זכה"ד מתאריך 24.07.2013): "מה צריך לקרות לדעתך במידה והמשטר הסורי יפול ותקום מדינה אסלאמית שרעית?", המשיב ענה: "לאחר מכן הג'האד יפנה את הלחימה כלפי ישראל ללא ספק". עוד יצוין כי גם לגבי המאם , אתו נפגש ושוחח המשיב פעמים רבות בירדן (כך על פי גרסתו) – נאמר בחוו"ד השב"כ כי: "בהתייחס לצבר המידע בעניינו, הרי שניתן לאפיינו כמי שהוא פעיל ג'יהאד עולמי". עוד אציין כי על קשריו של המאם לארגון ניתן ללמוד גם מהעובדה שהוא הפנה את המשיב לאיש קשר בארגון.

זה המקום להדגיש כי בסעיף 114(ד) ל חוק העונשין מצוי סייג לעבירה המיוחסת למשיב, שכן לפי ס"ק זה: "לא יורשע אדם לפי סעיף זה אם הוכח לבית המשפט שלא עשה ולא התכוון לעשות דבר שיש בו כדי להביא לידי פגיעה בבטחון המדינה", ואולם הנטל בעניין זה מוטל על המשיב, ונראה כי בשלב זה טרם עלה בידו לעמוד בו, אף שאין זה מן הנמנע שיצליח לכך במשפטו.

משהראיתי לעיל שקיימות ראיות לכאורה לגבי העבירה היותר חמורה המיוחסת למשיב בכתב האישום – אינני נדרש כאן לבחינת הראיות הנוגעות לעבירה הקלה יותר המצויה בכתב האישום.

קיומה של עילת מעצר

11.

העוררת טוענת, כאמור, לקיומן של שתי עילות מעצר בענייננו: עילת המסוכנות והעילה של חשש מפני הימלטות מהדין. אשר לעילת המסוכנות, הרי שמקובל עלי כי זו קמה, בענייננו, מכח חזקת המסוכנות הסטטוטורית המצויה בסעיף 21(א)(1)(ג)(2) ל חוק המעצרים – שהנטל להפריכה מוטל על כתפי הנאשם. הנסיבות האמורות בסעיף זה אכן מתקיימות בענייננו, שכן לפחות אחת מהעבירות המיוחסות למשיב מהווה "עבירת בטחון", כהגדרתה בסעיף 35(ב) ל חוק המעצרים (ויתכן שאף העבירה האחרת נכנסת למסגרת זו). הנה כי כן, לא התרשמתי שעלה בידי ההגנה להפריך את חזקת המסוכנות הסטטוטורית, שקמה לחובת המשיב ומניחה שקיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור, או את בטחון המדינה. התסקיר שהוכן על-ידי שירות המבחן – איננו גורע מתוקפה של חזקה זו.

גם העילה של חשש מפני הימלטות מהדין – יש בה ממש, אף שהעובדה שהמשיב בחר להגיע לישראל לאחר קורותיו בסוריה, חרף ידיעתו כי הוא צפוי להיחקר ויתכן שאף להיעצר בישראל – מחלישה, כמובן, את כוחה של עילה זו, ולו רק היה מדובר בה כאן ניתן היה לבחון, בנסיבות, חלופת מעצר הדוקה.

היעדר חלופת מעצר ראויה

12.

סעיף 21(ב)(1) ל חוק המעצרים , מצווה על בית-המשפט, טרם שיוציא צו מעצר עד תום ההליכים המשפטיים – לבדוק האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה וקביעת תנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם (כאן המשיב) תהא יחסית פחותה (עיינו: בש"פ 5859/04 מדינת ישראל נ' אבו סבייח (22.06.2004), (להלן: ענין אבו-סבייח ); בש"פ 10210/05 עדנאן אלעטאונה נ' מדינת ישראל

(06.11.2005)).

13.

סבורני כי קשה בנסיבות שלפנינו ובשלב זה למצוא חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב, או למצער להפחיתה במידה המאזנת כראוי בין הסכנה הנשקפת ממנו – לבין הפגיעה בחירותו. אמנם יש אמת בטענה שהמידע המצוי בכתב האישום מבוסס בעיקרו על אמרותיו של המשיב, ואולם מהחומר שצורף לתיק עולה כי מידע זה הושג "טיפין טיפין", במאמץ רב ותוך שינויי גירסה רבים של המשיב לאורך תשאוליו וחקירותיו, כשכל יום שעבר חשף לכאורה אי-דיוקים בדברים שנאמרו על-ידו ביום החקירות הקודם. מכל מקום, נראה כי קשה ליתן, ולו בשלב זה, אמון במשיב, שכן היקף הסכנה הנשקפת מממנו לא התברר עד כה עד תום ולכן חל פה עקרון "הזהירות המונעת", כך שלא ניתן לעת הזו להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור המשיב בערובה וקביעת תנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של המשיב פחותה. שירות המבחן הגיע למסקנה דומה לזו, ומקובלת עלי טענת העוררת כי לא מתקיימים כאן התנאים הנדרשים על פי ההלכה, עליה חזרתי לאחרונה ב-בש"פ 4794/12 מדינת ישראל נ' פלוני (25.06.212), שלפיה:

"הגם שבית המשפט איננו מחויב באימוץ המלצותיו של שירות המבחן, הרי שסטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן תיעשה באופן חריג, ומקום בו קיימים לכך טעמים כבדי משקל"

14.

בעת שנבדקת שאלת מסוכנותו של נאשם מופעל, כידוע, מבחן "דו-שלבי"

לפיו:

"השאלה הראשונה איפוא שבית-משפט משווה לנגד עיניו היא, אם ניתן לבטל את המסוכנות הנשקפת מפלוני על דרך של חלופת מעצר [...] רק אם מגיע בית-משפט לכלל מסקנה כי המסוכנות [היא כזו] שניתן לבטלה, או להפחיתה בעיקרה – לפי המשוער – על דרך של חלופת מעצר, רק אז יבחן בית-המשפט אם חלופת המעצר המוצעת, חלופת מעצר ראויה היא בנסיבותיו של העניין." ( עניין אבו-סבייח , בעמ' 2)

נוכח כל האמור לעיל, ובהתאם למבחן ה"דו-שלבי" שתואר לעיל – אינני רואה צורך להידרש כאן בפרוטרוט לטענות הצדדים בנוגע לחלופת המעצר המסוימת שנקבעה על-ידי בית המשפט הנכבד קמא. אציין עם זאת כי יש בנתונים בדבר העצות שהעניק לכאורה האב – למשיב, בהיותם בטורקיה (שלא לספר לגורמי הבטחון בישראל על דבר ביקורו של המשיב בסוריה) – כדי להעיב על התאמתו של האב לשמש כמשמורן של בנו במסגרת של חלופת מעצר.

15.

לסיום אעיר, מבלי לקבוע מסמרות, כי ככל שפעולותיו של המשיב אכן מתמצות רק באלה שתוארו בכתב האישום – נראה שחרף חומרתן של העבירות המיוחסות למשיב – מעשיו , על פני הדברים, אינם מצויים ברף הגבוה של אותן עבירות. לפיכך אין לשלול את האפשרות כי במסגרת המשך בירור עניינו של המשיב, אם הדיונים יימשכו זמן רב ואם יתגלה במסגרתם מידע מהותי חדש, שיהיה בו כדי לשפוך אור נוסף על מסוכנותו – באופן המפחית הימנה, וככל שהמשיב יוכל להצביע על חלופת מעצר מתאימה, שיהיה בה כדי להבטיח פיקוח ראוי עליו ולהביא לאיזון המחוייב על פי סעיף 21 ל חוק המעצרים – הוא רשאי יהיה לפנות בבקשה חדשה לשחרורו לחלופת מעצר, וזאת על דרך של עיון חוזר.

16.

נוכח כל האמור לעיל – הערר

מתקבל , והמשיב ישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.