בש"פ 6302/98 עלי מזאועה נ. מדינת ישראל

1.מדובר בערר על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים בעבירת הצתה.

2.אין מחלוקת כי קיימים ראיות לכאורה.

3.מדובר כנראה במעשה הצתה לפי הזמנה בעד כסף.

4.העוררים נעצרו 3 שבועות לאחר המעשה כשקיים היה קשר בין המתלוננים לעוררים.

5.טענת העוררים היא כי גב' הודה החשודה בהזמנת ההצתה לא הובאה לדין. לטענת בא-כוח המדינה אין ראיות מספיקות לעניין זה אלא עדויות שמיעה בלבד.

בא-כוח העוררים טוען שההצעות החלופות לא נבדקו.

6.בהתחשב במסוכנות של מעשי העוררים בנכונותם לבצע מעשה הצתה ובהתחשב בשורת החלטות לעניין הצתה (ראה בש"פ 2999/98), סבר בית משפט קמא שאין להפעיל חלופה על-פי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו1996-, מה עוד ששרות המבחן לא יכול היה להציע או להמליץ על חלופה מתאימה.

7.בא-כוח המדינה טוען לאור כל זאת ולאור איומי העוררים - כי מסוכן לשחרר את העוררים בתנאי כלשהו, מה עוד שמדובר בעבירות קודמות שביצעו.

8.אמנם ההחלטה בבש"פ 2999/98 מתייחסת בעיקר (כמו רוב ההחלטות האחרות) להצתות במסגרת פעילות עוינת, בה המבצעים מוכנים לקחת עליהם כל סיכון לביצוע המעשה ולכן חלופה אינה הולמת מקרים כאלה, אך גם הצתה כמו זו המיוחסת לעוררים יש בה מסוכנות שכן מסתבר שהם מוכנים, לכאורה, לבצוע מעשה הצתה תמורת בצע כסף.

9.אולם יחד עם זאת, אין מניעה לבדוק חלופה מאתימה ובטוחה, אם ישנה כזו, למנוע אפשרות סיכון מצד העוררים לבצע מעשים כאלה, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) ואכן השופט המלומד התייחס גם לכך, אלא שהצעות שהציע בא-כוח העוררים לא הובאו במסגרת התסקירים לעניין המעצר.

10.אשר על כן יש לדחות את הערר.

11.אולם בא-כוח העוררים רשאי לפנות לבית משפט קמא עם הצעות ברורות ומפורטות, בצירוף הצעה לבטוחות והסכמה בתצהיר של מי שמוכן לקבל על עצמו שמירה בטוחה על העוררים ובית המשפט יעביר הצעות אלה לתגובת שרות המבחן לתסקירים משלימים, לעניין תנאי החלופה.

לאחר מכן יקבע דיון, תוך זמן קצר, כדי לדון מחדש אם אכן קיימת חלופה מתאימה ובטוחה דיה למנוע סיכון הציבור מפני מעשים דומים על-ידי העוררים.