בש"פ 6318/05 זבריץ וולדימיר נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו מיום 26.6.2005 (כב' השופט כבוב חאלד), אשר דחה את בקשתו של העורר לעיין מחדש בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים.

1.נגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו מעשה סדום, איומים ותקיפה. על פי הנטען, העורר תקף את ידידתו לאחר בילוי משותף. העורר נישק את המתלוננת בניגוד לרצונה. הוא משך בשערותיה וגרר אותה לאזור חשוך בפארק סמוך. הוא הפיל את המתלוננת ארצה, חנק אותה, ואיים עליה שאם תצעק או תברח, יהרוג אותה. העורר הוסיף לחנוק את המתלוננת, וגם הכה אותה מספר פעמים, כל אימת שהמתלוננת בכתה או צעקה. העורר ניסה להוריד את בגדי המתלוננת, אך לא הצליח בשל התנגדותה. העורר אילץ את המתלוננת לבצע בו מין אוראלי - על אף התנגדות המתלוננת - המילולית והפיזית. המעשה בוצע באלימות קשה.

2.המשיבה ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה עליהן ניתן להשתית את המעצר, וביקש לבחון חלופת מעצר. בית המשפט (כב' השופטת נ' אהד), הורה ביום 9.6.04, לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. נקבע, כי החזקה הסטאטוטורית הקבועה בחוק, נסיונות העורר להניע את המתלוננת לחזור בה מתלונתה ופחדה של המתלוננת מן העורר - מקימים עילת מעצר ומצדיקים את מעצרו עד תום ההליכים. בגדר "למעלה מן הצורך", התייחס בית המשפט לשתי חלופות מעצר שהציע העורר - האחת, מעצר בית בבית מגוריו, חלופה זו נפסלה, מאחר שמקום מגורים זה הוא בסמוך למגוריה של המתלוננת; והשניה, מעצר בית בבית משפחתו בכרמיאל, גם חלופה זו נפסלה, שכן זו "אינה בשלה דיה".

3.העורר הגיש לבית המשפט קמא בקשה לעיון חוזר בהחלטתו, תוך שהוא מציע חלופת מעצר נוספת - בבית דודו באשדוד. הוא גם ביקש לאפשר לו לצאת לעבוד, תחת פיקוח. ואולם, בדיון בבית המשפט קמא, חזר בו בא-כוח העורר מבקשתו, ואמר: "במסגרת עיון חוזר אני מסכים למעצר עד תום ההליכים". בקשתו לעיון חוזר, נדחתה איפוא (ביום 26.1.05).

4.בקשת המשיבה לבית משפט זה להאריך את מעצרו של העורר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1962, התקבלה ביום 29.5.2005 (השופט י' עדיאל), ומעצר העורר הוארך בתשעים ימים.

5.ביום 1.6.2005, הגיש העורר, אל בית המשפט המחוזי, בקשה לעיון חוזר. נטען בה, כי העורר עצור כבר למעלה מתשעה חודשים, וכי טרם התקיימה בעניינו אף ישיבה אחת בתיק העיקרי. שני מועדים שנקבעו לשם שמיעת הוכחות - בוטלו ( לאחר החלטתו האמורה של כב' השופט י' עדיאל). עוד הוסיף העורר, כי כל משפחתו עברה להתגורר בכרמיאל, וכי הוא מבקש להשתחרר למעצר בבית מלא בביתם. בקשתו נדחתה, ביום 26.6.05 (השופט כבוב חאלד). וכך קבע בית המשפט:

"בית המשפט העליון מפי כב' השופט עדיאל, משנדרש הוא להכריע באיזון בין האינטרסים מחד, זכותו של המבקש שלא להגביל את חירותו כל עוד עומדת לו חזקת החפות למול האינטרס הציבורי בהבטחת בטחון הציבור מפני המבקש, שכנגדו קיימות ראיות לכאורה בעבירות חמורות, קבע "שחרורו טומן בחובו סיכון ממשי לבטחון הציבור, ככלל, ובמיוחד לבטחונה האישי של המתלוננת... לכך נוספת העובדה כי המשיב כבר ניסה לשבש הליכי המשפט ולמנוע מהמתלוננת מלהגיש תלונה כנגדו."

אותם שיקולים של האינטרס הציבורי, וההגנה על הציבור בכלל ועל המתלוננת בפרט, שרירים וקיימים גם בשעה זו, כאשר על בית משפט זה לבחון האם השינוי בנסיבות, כפי שהצביע עליו הסנגור, מצדיק את ביטול החלטת המעצר וקבלת אותה חלופה מוצעת?

דומה, שהתשובה לשאלה זו חייבת להיות שלילית, בנסיבות העניין.

...

העבירה הנוספת של שיבוש הליכי משפט, גם אם היא נעשתה על ידי המבקש עוד בטרם מעצרו ובטרם ידע דבר הגשת התלונה כנגדו – מצביעה על מי שנשקפת ממנו סכנה ממשית לשיבוש הליכי משפט בהמשך הדרך, ואין בית המשפט יכול ליתן במבקש כזה אמון שלא יעשה כן גם אם ישוחרר לחלופת מעצר מרוחקת.

...

לפיכך, ועל אף שינוי הנסיבות עליו הצביע הסנגור, אין דעתי שבשלה השעה לשנות את החלטת המעצר, ועל כן מצאתי לדחות את הבקשה".

על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

הערר

6.העורר טוען כי יש מקום לאמץ את חלופת המעצר אותה הציע - בית משפחתו בכרמיאל. עוד הוא מוסיף, כי קיום חלופה חדשה זו וביטול דיוני ההוכחות במשפטו, מהווים נסיבות חדשות המצדיקות עיון מחדש במעצרו עד לתום ההליכים.

דיון

7.לאחר הארכת המעצר ביטל בית המשפט המחוזי את שני מועדי ההוכחות, מטעמים הקשורים בחלופי הרכבים בבית המשפט. בית המשפט זימן את הצדדים לתזכורת והציע להם מועדים חלופיים, ב-15.7 וב-21.7, אך שני הצדדים הודיעו כי אין הם יכולים להופיע ב-21.7. בנסיבות אלה נקבעו 3 מועדים לחודש ספטמבר, ובית המשפט ציין כי במידת הצורך יתווספו תאריכים.

8.מקובל עלי שישנן נסיבות חדשות המצדיקות עיון מחדש בשאלת המעצר: כב' השופט עדיאל, בהחלטתו להאריך את המעצר ב-3 חודשים, ציין מפורשות בהחלטתו שקבועים שני מועדי הוכחות בחודש יוני, בהתייחסו לימים שבוטלו בסופו של דבר. הוא ציין גם שבית המשפט המחוזי יעשה מאמץ לקבוע ישיבות הוכחות נוספות בהקדם.

9.יתכן ובנסיבות אחרות היה מקום לשחרר את העורר. פעמיים בוטלו תאריכים במשפטו והוא עצור שנה בלי שנשמעו עדויות. ואולם, ישנו נימוק המכריע את הכף נגד שחרורו. מתסקיר המעצר מיום 24.1.05 עולה הערכת סיכון גבוהה וקושי של העורר לשלוט בהתנהגותו ובדחפיו. הדברים אינם נלמדים מן העבירה עצמה. בנסיבות אלה לא ניתן לחשוף את הציבור לסיכון הנשקף מן העורר. אני מביאה בחשבון כי המשפט קבוע לחודש ספטמבר, וכי במידת הצורך ייקבעו תאריכים נוספים.

10.אין מקום בנסיבות הענין שתוארו לשום חלופת מעצר. כפי שקבעה השופטת א' פרוקצ'יה ב-בש"פ 7399/01 בהר נ' מ"י (לא פורסם):

"...התייחסות להיבט חלופת המעצר אפשר שיביא במקרים מסויימים למסקנה כי חלופה - יהא אשר יהא טיבה - איננה הולמת את נסיבות המקרה, ואם כך, מתייתרת הבחינה הפרטנית של חלופה ספציפית שאיננה אלא בחינת-סרק שסופה שלא תביא לתוצאה המבוקשת על ידי הנאשם".

בענייננו, אין בעיני שאלה של חלופה כזו או אחרת. עוד בהחלטתו הראשונה של בית המשפט קמא, מיום 9.6.04, קבע בית המשפט כי אין מקום לחלופת מעצר, וכי פסילת החלופות הקונקרטיות המוצעות היא בגדר למעלה מן הצורך. לדעתי, אין בחלופת מעצר כדי להפיג את מסוכנותו של העורר.

11.אשר על כן, ועל אף קיומן של נסיבות חדשות, דין הערר להדחות.