בש"פ 632/06 עלא חינאווי נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בב"ש 94095/05 מיום 20.12.05 (כבוד השופט ד' רוזן), אשר הותירה על כנה את החלטת בית-משפט השלום ברמלה, לפיה הורה בית-המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

ביום 28.9.05 הוגש כנגד העורר כתב אישום לבית-משפט השלום ברמלה (ת.פ. 3482/05), אשר כולל שלושה אישומים ומייחס לו שלוש עבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 בצירוף לסעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג 1973.

לפי הנטען בכתב האישום, במועדים שונים בחודשים יוני ויולי בשנת 2005, שוחח שוטר אשר פעל כסוכן סמוי (להלן: הסוכן) עם אנשים בפלאפון לצורך קביעת מקום מפגש לרכישת סמים. לאחר כל אחת משלוש שיחות התיאום בטלפון, פגש הסוכן בעורר בכל שלושת הפעמים, במקומות שונים בלוד, אשר מסר לו מספר מנות סם מסוג הרואין, בתמורה לסכומי כסף שנתן לו הסוכן בעדן.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

ביום 27.11.05 החליט בית-משפט השלום ברמלה (כבוד סגנית הנשיא ז' בוסתן), כי העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטים המתנהלים כנגדו.

על החלטה זו, הגיש העורר ערר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

ביום 20.12.05 דחה בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו את הערר, בקובעו, כי לא מצא כל פגם בהחלטת בית-משפט השלום, שכן קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר.

מכאן הערר שבפני. לטענת בא-כוח העורר, מכלול הראיות כנגד העורר מסתכם אך ורק באישום השני ואילו לגבי האישום הראשון והשלישי שנכללו בכתב האישום – הראיות דלות מאד. בנוסף, לטענתו, שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות של העורר, היותו צעיר, בן למשפחה נורמטיבית אשר מעולם לא ריצה עונש מאסר וכן כי יש אפשרות לשחררו לחלופת מעצר, אשר תאיין את מסוכנותו.

מנגד , תומך בא-כוח המשיבה יתדותיו בהחלטות הערכאות הקודמות ומבקש לדחות את הערר.

לאחר שעיינתי בערר ובהחלטת הערכאות הקודמות ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום לקבל את הערר.

בית-המשפט המחוזי קבע, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר וביניהן העובדה, שהמכונית בה צולם בשעת העסקה, הינה מכונית אשר רשומה על שם אימו והעובדה שמספר הפלאפון אשר צוין בכתב האישום, הינו של מכשירו הסלולארי של העורר. קביעותיו אלה של בית-המשפט המחוזי מקובלות עלי ולא מצאתי מקום להתערב בהן.

כמו-כן, לעורר מיוחס ביצוען של מספר עבירות של סחר בסמים. הלכה פסוקה היא, כי סחר בסמים היא אחת העבירות החמורות הקיימות בספר החוקים וזאת עקב הפגיעה הקשה בחיי החברה הסדירים והסכנה הרבה שהיא נושאת לשלום הציבור. בעניין זה, קבעתי בעבר, בבש"פ 5570/03 אברג'יל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), כי:

"מטרתם של סוחרי הסמים היא אחת ויחידה - בצע כסף. למען מטרה זו הם מוכנים להקריב את העולם כולו. ככל שירבו ה"משתמשים" וה"מתמכרים" יגדלו רווחיהם. על מנת להילחם בתופעה של סחר והפצת הסמים, נקבעה בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, בסעיף 21(א)(ג)(3) חזקת מסוכנות לגבי עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973. עבירת סחר בסמים מסוכנים נכללת בפקודה הנ"ל (סעיפים 13 + 19א)."

הלכה היא, כי ככל שמדובר בסחר בסמים, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה להפיג חזקת מסוכנות זאת ולהצדיק חלופת מעצר, (ראה בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ג'מאל , פ"ד מט(2), 164; בש"פ 6039/97 מדינת ישראל נ' מוניר בן אברהם יוסף ואח' (טרם פורסם); בש"פ 3927/03 אבי לוי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם)).

בנוסף, חרף גילו הצעיר של העורר, כבר עומד לחובתו עבר פלילי הכולל מספר הרשעות בעבירות של סדר ציבורי, עבירות כלפי רכוש ומרמה וכן תלוי כנגדו כתב אישום בבית-משפט השלום בתל-אביב-פו בת.פ. 3219/05, בו מיוחסות לו עבירות של איומים, גניבה וסיוע לגניבה. כמו-כן, גם בכתב האישום נשוא ערר זה, לא מואשם העורר בכך שביצע עבירה בודדת של סחר בסמים, אלא בביצוען של מספר עבירות בהן מכר מנות סם מסוכן מסוג הרואין בתוך פרק זמן קצר – במהלך החודשים יוני – יולי בשנת 2005.

אשר-על-כן, הערר נדחה. העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.