פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
6355/12
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. עלי אבו ג'ומעה
2. סברי ג'ומעה
בקשה
להארכת מעצר למשך 90 יום מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין פלילי
(סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996
בשם המבקשת:
עו"ד אייל כהן
בשם המשיב 1:
עו"ד מאהר תלחמי
בשם המשיב 2:
עו"ד סולימאן עאמר
החלטה
1.
לפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים מכוח סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).
2.
כנגד המשיבים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי חיפה, המייחס להם עבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא כדין ושלא לצריכה עצמית.
על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, בתאריך 11.07.2011 נפגש המשיב 2 עם שוטר סמוי (להלן: השוטר ) ועם סוכן שפעל בשליחות משטרת ישראל (להלן: הסוכן ), והציע לשניים לרכוש ממנו 50 גרם סם מסוכן מסוג הרואין. יום למחרת, בתאריך 12.07.2012, יצר המשיב 2 קשר נוסף עם השוטר והסוכן, לצורך ביצוע העסקה. המשיב 2 והשוטר נפגשו בביתו של המשיב 2, ותוך זמן קצר הצטרף אליהם המשיב 1. המשיבים והשוטר נסעו לחורשת עצים בסמוך לקיבוץ תובל, ושם התבצעה, על פי הנטען, העסקה. השוטר מסר את הסם שקיבל מהמשיבים לבדיקת מעבדה, ובבדיקה התברר כי מדובר ב- 48.47 גרם של סם מסוכן מסוג הרואין.
3.
עם הגשת כתב האישום התבקשה הארכת מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם. בדיון בתאריך 22.12.2011 בפני בית המשפט המחוזי הנכבד הסכים בא-כח המשיבים להארכת המעצר עד להחלטה אחרת, וביקש לדיון את הדיון בבקשה לגופה על מנת ללמוד את חומר החקירה. בתאריך 22.01.2012 התקיים הדיון בבקשת המעצר, ושני המשיבים הסכימו על קיומן של ראיות לכאורה. יחד עם זאת, המשיב 1 כפר בקיומה של עילת מעצר בעניינו, והמשיב 2 ביקש להפנותו לקבלת תסקיר.
בתאריך 31.01.2012 הורה בית המשפט המחוזי על מעצר המשיבים עד לתום ההליכים. המשיב 1 הגיש ערר על החלטה זו לפני בית משפט זה, וחברי, כב' השופט ע' פוגלמן דחה את הערר (בש"פ 1109/12). בתאריך 16.05.2012 הגיש המשיב 2 בקשה לעיון חוזר בעניינו, ובתאריך 27.06.2012 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. במקביל, במהלך החודשים פברואר-אפריל 2012 התנהלו הליכים בנוגע לתעודת חיסיון שביקשה המדינה לגבי חלק מהראיות, וכן התקיימו שתי ישיבות הוכחות במסגרתן העידו שלושה עדי תביעה.
4.
כעת, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים מכוח סעיף 62 ל חוק המעצרים . בבקשתה מודה המדינה בהתמשכות ההליך העיקרי בעניינם של המשיבים, אך ציינה כי שניים מבין שלושת העדים מטעם התביעה שעדותם הסתיימה הם העדים העיקריים בפרשה. כן הודגש כי נכון לשעה זו קבועים מועדי דיון לשמיעת הראיות לתאריכים: 18.10.2012 ו-01.11.2012.
בדיון שנערך בפניי בתאריך 05.09.2011, הוסיף בא-כח המבקשת כי כתב האישום שהוגש כנגד המשיבים הינו חלק מפרשה מסועפת יותר, נתון שהביא גם הוא להתמשכות ההליכים. עוד ציין בא-כח המבקשת, כי בנסיבות העניין קיימת סבירות מסוימת שההליך העיקרי יסתיים במסגרת הארכה המבוקשת.
5.
בדיון בפניי, טען בא-כח המשיב 1 כי הסיבה להתמשכות ההליכים איננה נעוצה בהתנהלותו של המשיב 1, ונובעת בעיקר מעיכוב שנגרם כתוצאה מהוצאת תעודת החיסיון וכל הכרוך בכך. בנוסף, טען בא-כח המשיב 1 כי להבנתו ההליך צפוי להמשך עוד זמן רב – ונוכח העובדה
שנקבעו בשלב זה רק שני מועדים נוספים
לשמיעת הראיות לא נראה כי התיק המתנהל בבית המשפט המחוזי הנכבד יסתיים בעתיד הקרוב.
6.
בא-כח המשיב 2 טען כי עניננו איננו מצדיק את הפעלת הסמכות המסורה לבית המשפט העליון להאריך את המעצר מעבר לתשעה חודשים. לדבריו, אחד הפרמטרים המרכזיים להכרעה בבקשה על הארכת מעצר הינו אופן ניהול המשפט. מכיוון שכיום קבועות שתי ישיבות נוספות בלבד, הרי שפרשת התביעה לא צפויה להסתיים בהן, וההליך כולו יתמשך, כנראה, מעבר להארכה הנוכחית המבוקשת.
7.
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין בקשת המדינה – להתקבל . להלן אפרט את הנימוקים להחלטתי.
8.
המשיבים מואשמים בעבירות חמורות, ואין חולק על קיומן של ראיות לכאורה בעניינם. כנגד המשיבים עומדת חזקה כי נשקפת מהם סכנה, כאמור בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) ל חוק המעצרים , ולא זו בלבד שחזקה זו לא נסתרה, אלא שעיון בעברם הפלילי של המשיבים, הכולל בין היתר הרשעות בעבירות סמים, מעניק משנה תוקף למסוכנותם הנטענת. אינני סבור כי לנוכח נסיבות המקרה ניתן לאיין בשלב זה מסוכנות זו בחלופת מעצר. חרף התמשכות ההליכים בענינם של המשיבים, אין לומר לעת הזו כי חלוף הזמן מאז מעצרם מביא לשינוי נקודת האיזון באינטרסים האמורים להלקח בחשבון (ראו למשל: בש"פ 8793/04 מדינת ישראל נ' קקון (לא פורסם, 20.10.2004); בש"פ 8743/10 מדינת ישראל נ' זגיר (לא פורסם, 27.12.2010)). בהקשר זה יש להזכיר, שההלכה קובעת כי בעבירות סמים שלא לצריכה עצמית ישוחרר הנאשם ממעצר רק בנסיבות יוצאות דופן (ראו החלטתי בבש"פ 7250/09 מדינת ישראל נ' משאללה (לא פורסם, 22.09.2009) וההפניות שם). לטעמי, אין במקרה דנן, בשלב זה, נסיבות המצדיקות חריגה מן הכלל האמור.
9.
מבלי לגרוע מהאמור בפיסקה 8 שלעיל, מקובלת עליי טענת המשיבים כי יש לקדם את שמיעת התיק בענינם. בהקשר זה הנני מוצא לנכון להפנות את תשומת ליבו של בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט ד' פיש ) כי בהתאם להחלטתו מתאריך 07.08.2012 אמורים היו להקבע מועדים נוספים לשמיעת ההוכחות ולהמסר לצדדים עד סוף פגרת בתי המשפט. אכן ראוי לעשות כן ולקדם את ההליך, ככל האפשר, במסגרת הארכת מעצר זו.
10.
נוכח כל האמור לעיל, ובשים לב לאמור בפיסקה 9 לעיל – הבקשה מתקבלת . מעצרם של המשיבים מוארך איפוא בתשעים ימים, שיימנו החל מתאריך 22.09.2012, או עד למתן פסק דין
בת"פ 40527-12-11 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.
ניתנה היום, כ"ב באלול התשע"ב (09.09.2012).
ש ו פ ט