בש"פ 6447/11 עו"ד מאג'ד מסאלחה נ. ועד מחוז צפון של לשכת עורכי הדין

לפניי בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק-דינו של בית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין. המשיבה מתנגדת לבקשת האורכה.

בנסיבות העניין, מצאתי להיעתר לבקשה. לטענת המבקש, פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הומצא לידיו "ביום 1.7.2011 או בסמוך לכך". תקנה 2(ב) לתקנות בתי המשפט (סדרי דין בערעור לבית המשפט העליון לפי חוק לשכת עורכי הדין), התשמ"ט-1988, קובעת כי תקופת הגשתו של ההליך הערעורי הרלוונטי היא 30 ימים (לכך שההליך הרלוונטי הינו בקשת רשות ערעור, ראו: בר"ש 1958/09 ברי נ' הוועד המחוזי של לשכת עו"ד בתל אביב (לא פורסם, 10.5.2009)). נוכח אופים המעין-פלילי של הליכים משמעתיים וסדרי הדין החלים לגביהם, ובשים לב לימי פגרת הקיץ, המועד האחרון לפי דין להגשתה של בקשת רשות ערעור היה ביום 5.9.2011. ההליך שבכותרת הוגש ביום

6.9.2011. המדובר, אפוא, באיחור של יום בודד.

לפי הנטען בבקשה, המבקש הגיע למזכירות בית-המשפט ביום 5.9.2011 לצורך הגשתה של בקשת רשות הערעור ונמסר לו (בטעות) כי ההליך מחויב באגרה וכי הקופה כבר נסגרה. לפיכך, שב המבקש לפי טענתו ביום למחרת כדי להגיש את ההליך (אשר בדיעבד התברר כי אינו מחויב באגרה), בצירוף בקשה להארכת מועד. יוער כי לא נעלמה מעיניי טענת המשיבה לפיה טיעוני המבקש הועלו בכלליות, ללא תמיכה בתצהיר. יחד עם זאת, נוכח משכו הקצר ביותר של האיחור שנראה כי לא נבע מזלזול בסדרי-הדין, ובהתחשב באופיו המעין-פלילי של ההליך העיקרי והשלכותיו על המבקש, לא ראיתי

לחסום את כניסתו של המבקש לבית-משפט זה על הסף. זאת, בלא להביע כל עמדה בדבר סיכויי ההליך העיקרי לגופו.

לפיכך, ניתנת בזאת אורכה למבקש להגשתה של בקשת רשות ערעור עד למועד ההגשה בפועל. המזכירות תדאג לתיוק החלטתי זו בתיק השופט שיישב בדין.

החלטה זו תומצא לצדדים באמצעות הפקסימיליה.