בש"פ 6580/09 מדינת ישראל נ. רפאל אשכנזי

א.

בקשה להארכה שניה של מעצר המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, בתשעים ימים החל מיום 21.9.09 או עד למתן פסק הדין בת"פ 8969/08 בבית משפט השלום בירושלים, לפי המוקדם.

ב.

כנגד המשיב הוגש ביום 23.9.08 כתב אישום, המייחס לו עשרות עבירות של סחר בסם מסוכן, עבירת החזקת כלי המשמש להכנת סם מסוכן ללא היתר והספקת סם מסוכן. נטען, כי במהלך שנת 2008 מכר המשיב סם מסוג קוקאין ללקוחות שונים, וכי במשך מספר חודשים סיפק המשיב קוקאין לאדם אחר, שמכר מנות סם בעבורו תמורת עמלה.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, ובו ביום הורה בית המשפט על מעצרו. עקב ערר שהוגש על החלטה זו, הוזמן תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. ביום 27.1.09 הורה בית משפט השלום על שחרור המשיב לחלופת מעצר. בעקבות ערר המדינה, הורה בית המשפט המחוזי ביום 29.1.09 על מעצר המשיב עד תום ההליכים. ערר שהוגש על החלטה זו לבית משפט זה נדחה (החלטתי בבש"פ 1999/09 מיום 15.3.09). בהחלטה מיום 17.6.09 (בש"פ 4801/09) האריך בית משפט זה (השופט לוי) את המעצר בתשעים יום.

ד.

בבקשה נטען, כי הסיבה לכך שטרם נשמעו ראיות בתיק, היא הדחיות הרבות שנתבקשו על ידי ההגנה לצורך הסדרת הייצוג, גיבוש עמדה וניהול משא ומתן. כעת קבוע התיק לשמיעת ראיות וסיכומים ליום 28.10.09. ביחס לצורך להחזיק את המשיב במעצר נטען, כי העבירות המיוחסות לו מעידות על היותו חוליה מרכזית בשרשרת הפצת הסם וכי מן התסקירים בעניינו עולה כי קיים סיכון להישנות העבירות. נוכח כל זאת נטען, כי לא ניתן להבטיח את שלום הציבור באמצעות חלופת מעצר.

ה.

בדיון ציינה באת כוח המדינה בהגינותה, כי קצב המשפט לא היה משביע רצון, אך כי הדחיות באו במיוחד מטעם ההגנה. על שותפו של המשיב, נסים יניב - שהודה והורשע - נגזרו תשעה חודשי מאסר בפועל, אך חלקו של המשיב היה גדול יותר הן באופיה של פעילות הסחר והן באורך התקופה. המדינה גם עירערה על קולת עונשו של השותף. לשיטת המדינה, מסוכנות המשיב מצדיקה את הארכה המבוקשת.

ו.

בא כוח המשיב טען כי ככל שחולף הזמן יש לייחס למסוכנות משקל פוחת. ועוד, חלק מן הדחיות באו מטעם התביעה, לרבות תוספת השותף כעד, הגורמת לשינוי בקו ההגנה; ועוד, התביעה לא ביקשה לאורך התקופה לקבוע את התיק לדיון.

ז.

הקושי שרואה אני בתיק הוא בהתנהלות המשפט. קריאתו של חברי השופט לוי בהארכה האחרונה (החלטתו מיום 17.6.09), "כי הכל יעשו מאמץ כדי לסייע בידי בית המשפט להכריע בעניינו של המשיב במועד מוקדם ככל האפשר" - לא נענתה כדבעי. אכן, מרבית בקשות הדחיה היו מטעם הסניגוריה, ולכן משקל בהכרעה בענייננו, אבל גם לבית המשפט תפקיד - ואין הוא כבול בבקשות דחיה (למשל, כגון בציפיה בתיק העיקרי להחלטה בעניין המעצר - ראו דברי בית משפט השלום בהחלטה מיום 2.7.09, המזכיר את בקשות הסניגורים בעניין זה). כך גם אם מתבקשת דחיה לצורך מו"מ והמותב יוצא לשבתון. דחיה - ולוא גם בהסכמה - לשלושה חודשים כשהמדובר באדם השרוי במעצר, אומרת דרשני. אך עתה קבוע התיק, על פי החלטה מ- 2.7.09, ל- 28.10.09 - ליום אחד של הוכחות, גם אם ארוך. קשה להלום, כשאדם במעצר, דחיה כזאת של כמעט ארבעה חודשים גם מקום שיומנו של בית המשפט עמוס, ופגרה באמצע; במקרה כזה אחת האפשרויות היא פניה לנשיאת בית המשפט למציאת מותב אחר, שיוכל לקבוע לתאריכים קרובים יותר. במצב העכשוי קשה גם לגלות אופטימיות יתרה שביום האחד שנקבע יסתיימו הוכחות התביעה, ההגנה והסיכומים, כשישנם 16 עדי תביעה (על 5 ויתרה ההגנה). אין מפחיתה בבעייתיות גם העובדה שסנגורי המשיב ביקשו את עיקר הדחיות.

ח.

בנסיבות אלה, והואיל וההארכה הנוכחית בתוקפה עד יום 21.9.09, איני נעתר לבקשה כמות שהיא. אין בכך לומר כי מסוכנותו של המשיב, כעולה מהחלטות שנזכרו מעלה, נתקהתה - וכדברי השופט לוי בהחלטתו הנזכרת; אך תפקידו של בית משפט זה בהחלטות לפי סעיף 62 הוא בקרת ההליך, והמצב הנוכחי, של מועד אחד לעת הזאת בהארכה המתבקשת, אינו מתקבל על הדעת. על כן ייכבדו הצדדים ויפנו תוך שבוע לבית משפט השלום לקביעת מועדים נוספים, בחודשים ספטמבר-אוקטובר - הגם שהמדובר בתקופת חגים ובלוח עמוס - ולוא גם בשעות מאוחרות. זאת, כדי שאכן ניתן יהא לסיים את המשפט במועד קרוב ככל הניתן. משייקבעו מועדים, בידי המדינה לשוב ולהגיש בקשה לבית משפט זה לפי סעיף 62, בלא שאביע דעה באשר להחלטה.