בש"פ 6619/00 סוהיל עאמר נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטות בית המשפט המחוזי (כב' השופט גריל) מיום 6.7.00 ו- 20.8.00 בהן החליט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וסירב לשחררו למוסד גמילה מסמים.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית בכך שנמצא ברשותו סם מסוג הרואין במשקל של כ36- גרם נטו.

ביום 6.7.00 התקיים דיון בבקשת המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים ובמסגרתו ביקש בא כוח העורר להחיל על מרשו חלופת מעצר במסגרת מוסד לגמילה מסמים. במסגרת בקשה זו הגיש תסקיר מעצר בו המליץ קצין מבחן, לאחר ניתוח נתונים הקשורים לעורר, על חלופת מעצר במוסד גמילה בטמרה אם תינתן התחייבות מטעם האחראים בקהילה הטיפולית שם לקלוט את העורר ולטפל בו. אישור כזה מטעם מרכז הגמילה בטמרה אכן ניתן אולם חרף זאת החליט בית משפט קמא בהחלטה מפורטת כי אין מקום להורות על חלופת מעצר במסגרת מוסד גמילה. זאת עשה לאחר שבחן את כל הנתונים הצריכים לענין ובעיקר נוכח מסוכנותו של העורר כפי שנלמדת מן העבירה נשוא אישום זה ומעברו הפלילי המכביד הכולל עבירות סמים חמורות. עוד ציין בית המשפט בהחלטתו כי לא נחה דעתו שהסדרי ההשגחה והפיקוח במוסד הגמילה בטמרה עונים על צורכי ההגנה מפני מסוכנותו של העורר.

העורר פנה בבקשה לעיון חוזר לבית משפט קמא, אולם בקשה זו נדחתה ועליה נסב ערר זה. במסגרת הדיון בעיון החוזר נדונה שוב אפשרות חלופת המעצר במוסד גמילה ונודעו עובדות נוספות לרקע עברו של העורר. התברר כי במסגרת מאסר קודם שנגזר עליו ב1997-, הוא ריצה חלק מהעונש בכלא השרון לצורך טיפול בגמילה ולאחר מכן שוחרר ברשיון והועבר להוסטל "אביב" לצורך המשך הטיפול הגמילתי אולם נסיון זה לא הוכתר בהצלחה והוא חזר להשתמש בסמים. כתוצאה מכך הופקע רשיון האסיר שלו והוא הוחזר לכלא לריצוי יתרת עונשו. מידע חשוב זה לא הובא בזמנו לידיעת שירות המבחן כאשר הוכן תסקיר המעצר ולפיכך יש להבין את המלצות קצין המבחן לשלב את העורר בחלופת מעצר לצורך גמילה על רקע חסר זה במידע ובנתונים. נוכח כל אלה חזר ושלל בית משפט קמא את חלופת המעצר האמורה.

העורר פנה לבית משפט זה בבקשה לשקול מחדש את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר במוסד גמילה בטמרה, וחזר בעיקרם של דברים, על טיעונים שהעלה בערכאות דלמטה.

נתתי דעתי למכלול הטיעונים ומסקנתי היא כי יש לאמץ את גישת בית משפט קמא ולדחות את הערר. עבירות סמים שלא לצריכה עצמית טומנות בחובן מסוכנות מובנית נוכח האפשרויות העומדות לביצוען באמצעי תקשורת אף בתנאים של הגבלות בניידות ומעצר בית. מסוכנות זו מחריפה ככל שמדובר באדם בעל עבר פלילי בתחום הסמים, אשר גם עונשי מאסר שהוטלו עליו ועונשי מאסר מותנים לא הועילו לנתקו ממעגל העבריינות. בתנאים אלה, על חלופת המעצר הנשקלת לענות בדרך נאותה על החששות הכבדים הנילווים לשחרור נאשם בעבירות סמים פן ימשיך במעשי עבירה גם בהיותו במסגרת חיים חופשית בכפוף למגבלות ותנאי פיקוח כאלה ואחרים. נדרשת, אכן, בנסיבות אלה מידה של אימון כלפי נאשם המבקש להשתחרר בחלופת מעצר כי יעמוד בתנאי השחרור ובמגבלות המוטלות עליו ומידת אימון זו יש להסיק מכלל הנסיבות.

במקרה שלפנינו צדק בית משפט קמא בסוברו כי לא היה מקום ליתן בעורר אימון כי יעמוד כראוי בתנאי חלופת המעצר במוסד הגמילה. עד לתחילתו של ההליך בתיק זה לא הראה העורר מוטיבציה של ממש להיגמל והנסיונות שהתנסה בהם נסתיימו בכשלון. האימון שניתן בו בעת מאסרו הקודם ב1997- ואשר בעקבותיו החל טיפול גמילה בכלא ולאחר מכן בהוסטל לא נשא פירות והוא חזר לרצות את שארית עונשו. בסמוך לפני מעצרו בתיק זה פנה לשירותים קהילתיים בבקשת עזרה, אך לפנייה זו לא היה המשך, וסמוך לאחר מכן נמצאה בחזקתו כמות סם קשה גדולה מאד. עובדות אלה מדברות בעד עצמן ומצביעות על כך שהעורר טרם הצליח לגייס כוחות נפש וגוף מספיקים על מנת להתמודד באופן רציני עם התמכרותו הקשה.

יתר כל כן: לעורר הרשעות קודמות רבות בעבירות סמים חמורות והוטלו עליו עונשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. העבירה נשוא תיק זה בוצעה כבר כ45- יום לאחר מועד שחרורו מבית הסוהר בגין עבירת סמים קודמת שעבר. כל אלה לא הועילו כדי להרתיעו וכדי לסייע לו בגיוס הכוחות הנדרשים לגמילה. בהינתן תנאים אלה האם ניתן לתלות אימון ביכולתו להיגמל דוקא עתה?

במצב דברים זה צדק בית משפט קמא כי לא הונח בסיס לאימון כלפי העורר כי יעמוד בתנאי חלופת המעצר גם אם מדובר במוסד גמילה, וכי ימלא אחר הציפייה להשתלב בתכנית ולהצליח בה. (השווה בש"פ 225/99 חושינסקי נ' מדינת ישראל, פד"י נג(1) 140).

לאור כל האמור, הערר נדחה.