בש"פ 6656/09 זיאד מליטאת נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת בוסתן) מיום 19.6.09, בה הוחלט לקבל את ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (השופטת יעקובוביץ) מ-17.6.09 ששיחררה את העורר בתנאים, ולעצור את העורר עד תום ההליכים.

ב.

ביום 11.6.09 הוגש נגד העורר, תושב שטחים, כתב אישום לבית משפט השלום, המייחס לו עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, התפרצות לרכב בכוונה לבצע גניבה, גניבת רכב, נהיגה ללא ביטוח והכשלת שוטר. בתמצית , נטען כי ביום 9.6.09 גנב העורר רכב מראשון לציון ונסע עמו לעבר הקו הירוק. העותר סירב לדרישת שוטרים בכריזה לעצור את הרכב, פרץ מחסום ונהג תוך שהוא מנסה לעקוף רכבים אחרים ולהכשיל את השוטרים; כל זאת, שעה שהוא שוהה בישראל שלא כדין, וללא רשיון נהיגה או פוליסת ביטוח. עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בדיון (ביום 17.6.09) הסכים בא כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר של חשש הימלטות - וביקש לשחרר את מרשו בערבות כספית. בית המשפט קיבל את עמדת העורר, והורה על שחרורו בתנאים (5,000 ₪ התחייבות עצמית; 6,000 ₪ ערבות צד ג' שתחתם על ידי ערב בעל תעודת זהות ישראלית; 10,000 ₪ הפקדה). הוטעם, כי בניגוד לעמדת העורר קמה בנסיבות גם עילת מעצר של מסוכנות, אך כי ניתן לאיינה באמצעות גירוש העורר בכפוף לערבויות הנזכרות להבטחת התייצבותו למשפט.

ג.

ערר שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל ביום 19.6.09. נקבע, כי בניגוד למקרים אחרים שנסקרו, במקרה הנוכחי מדובר בתושב שטחים לגביו חשש ההימלטות אינהרנטי (בש"פ 10418/08 טאלאלקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), ומעבר לעבירות הרכוש נעברו לכאורה גם עבירות שיש בהן כדי לסכן את המשתמשים בדרך. עמדת המשיבה התקבלה והעורר נעצר עד תום ההליכים.

ד.

כלפי החלטה זו הוגש הערר הנוכחי, ביום 20.8.09 בין היתר נטען, כי מדובר בעורר צעיר (בן 25) שזו לו העבירה הראשונה, כי העורר הודה במיוחס לו ואמר בחקירתו שנמלט מהשוטרים כיון שפחד; נטען, כי הכניסה לישראל נעשתה בעקבות מות אביו של העורר, והטלת פרנסת המשפחה על שכמו. עוד נטען, כי שגה בית המשפט קמא באופן בו הבחין בין המקרה הנוכחי לתיק עמ"י 14303-01-09 משטרת ישראל נ' טויל (לא פורסם) (אם כי ייאמר כבר כאן, כי באותו מקרה היה מדובר בתושב ישראל, ובחלופת מעצר בישראל). ולבסוף נטען, כי שגו הערכאות הקודמות בקבען שהעבירות המיוחסות מגבשות גם עילת מעצר של מסוכנות.

ה.

בדיון ציין עו"ד חמדאן לעורר, כי כיון שהעורר נעדר כל עבר פלילי, סטודנט באוניברסיטה בשכם שהסתבך פעם אחת, אין מדובר בבעל נטיה עבריינית - ועל כן אין עילת מסוכנות. החשש הוא הימלטות מאימת הדין, אך ניתן להבטיח את התייצבות העורר בערבות צד ג' ובהפקדה נכבדה. לשאלתי נימק עו"ד חמדאן, כי הגם שהמעצר היה ביוני 2009 הוגש הערר בסוף אוגוסט, שכן היתה בעיה בהעברת מסרים עם הלקוח ובאישור הערר; דבר זה, גם אם הוא אפשרי על פי דין, מעורר דרשני. עוד הוסיף בא כוח העורר כי המעצר אינו מקדמה על חשבון העונש, וכי לעורר נסיבות חיים קשות.

ו.

עו"ד גורדון טען למדינה, כי המשפט העיקרי נדחה בשל בקשת ההגנה ב-10.7.09 לדחות את ההליך, לשם ניהול מו"מ. כן הוסיף, כי העורר שוהה בלתי חוקי, והצורך במרדף אחריו, כפי שאירע, יש בו אינדיקציה להימלטות ופיחות באמון כי יתייצב לדין.

ז.

בבש"פ 10418/08 טאלאלקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) נזדמן לי זה לא כבר לסקור את הפסיקה הנוגעת לשחרור לחלופה של תושבי הרשות הפלסטינאית. ציינתי שם בין היתר:

"ברי כי עניין זה אינו פשוט. אילו זכינו והיה ברשות הפלסטינאית שכנתנו מנגנון משפטי כדת וכדין, ואילו היו יחסי משפט מוסדרים, היו החיים קלים יותר גם בתחום דנא, קרי, ניתן היה להגיע להסכמי אכיפה ראויים. אך לא זה המצב, ויש לא מעט אפשרויות למעבר לא חוקי מן הרשות הפלסטינאית לישראל, ועל כן ישנם שוהים בלתי חוקיים, מהם קשיי יום מחפשי עבודה ולחם, מהם עברייני רכוש, ומהם עברייני טרור. איזוהי הדרך שיבור לו בית המשפט הישראלי שעה שלפניו חשוד או נאשם עצור מן הרשות הפלסטינאית אשר מתבקשת לגביו חלופה? זאת, כמובן נוכח הוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות איכפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, שלפיו לא יינתן צו מעצר אלא מקום שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בחלופה – שחרור בערובה ותנאי שחרור (וראו בש"פ 5431/04 בדראן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן מפי השופט לוי)".

ולאחר סקירת הפסיקה הרלבנטית נאמר שם:

"דעת לנבון נקל, שכאשר המדובר בתושב הרשות, וכל עוד לא נשתנה מצב היחסים במישור הכללי והמשפטי, יש חשש טבוע וברור להימלטות מאימת הדין בשטחי הרשות הפלסטינאית, ובמקרים לא מעטים אכן אין מנוס ממעצר. השאלה אם בנסיבות העבירה והחשוד או הנאשם – מהות ומיהות – אין מקום לשחרור לחלופה, או שמא ניתן להפיג את חשש ההימלטות במידה סבירה בחלופת מעצר בישראל, או אף בשחרור לשטח גופו בתוך הפקדה וערבויות של ישראלים, היא תלוית נסיבות; אליה על בית המשפט להידרש בכל מקרה לגופו. איני סבור כשלעצמי, שחלופת מעצר בישראל במקרים המתאימים, גם אם לא יהיו רבים, היא בלתי אפשרית מכל וכל כאשר המדובר בתושב שטחים השוהה שלא כדין. אכן, על פניו נראה הדבר קשה כיוון שכביכול ניתנת 'גושפנקא' לשהות הבלתי חוקית; אך מנגד מדובר בחלופת מעצר, כפי שציין השופט זועבי בפרשת עבידו (בש"פ 648/00 עבידו נ' מדינת ישראל (לא פורסם). ואולם ברי כי לכך נדרשות נסיבות מיוחדות, כאמור בעניין עבידו . יש רק להוסיף ולהטעים, כי במקרים כאלה על התיק העיקרי להיקבע בהקדם, כדי שהדיסוננס בנקודה זו לא יתמשך. במקרים שיהיו מעטים אף יותר, כמסתבר בגדרי השכל הישר, ניתן לשקול שחרור בהפקדה משמעותית גם לשטחי הרשות עצמם. השיקול של הימלטות מאמת הדין הוא כאמור אינהרנטי למקרים אלה, אך יתכנו כמובן גם עילות נוספות, כגון מסוכנות. ברי גם, כי הבחינה צריכה להיות דקדקנית, לרבות עבר קודם, האם האישום כולל שהיה בלתי חוקית בלבד או מעבר לה, וכיוצא באלה".

אוסיף, כי ככל שהמדובר לא במעצר בית בישראל, חלופה בשטחי הרשות הפלסטינאית, בנסיבות הקיימות, לאו חלופה אמיתית שמה, למרבה הצער, אלא שחרור בערובה (במהות המעשית לא במעצר בית, בפיקוח ובאיזוק אלקטרוני – דרך משל – עסקינן).

ח.

במקרה דנא התמקדתי בכתב האישום (שאין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה לגביו). חוששני כי הנסיבות אינן תומכות בשחרור, לעת הזאת. בנוסף לשהייה שלא כדין, לפנינו עבירת רכוש ועמה עבירה של נהיגה ללא רשיון וביטוח והכשלת שוטר במילוי תפקידו, על-ידי הגברתה של מהירות נסיעת הרכב ופריצת המחסום, ואי היעתרות לשוטרים לעצור. ברי, כי נוכח ההתנהגות הלכאורית האמורה, קיימת עילת ההימלטות, גם אם נידרש אליה בלבד ולא נוסיף את עילת המסוכנות שהתביעה לא נתנה לה ביטוי בסעיפי האישום (אף כי נהיגה ללא רשיון וביטוח היא כשלעצמה כמובן מקור סכנה). בהיות העורר תושב שטחים, הסיכון להימלטות – כפי שנאמר בפרשת טאלאלקה – גדול, והדבר בחינת פשיטא.

ט.

לכן איני רואה מקום לשחרור לעת הזאת. עם זאת, נוכח היעדר עבר קודם וגיל צעיר, אורה על הזמנת תסקיר, אף שאומר בלא כחל ושרק כי אני מסופק אם תסכון חלופה.

י.

ואולם, דומני שהעיקר הוא סיום מהיר של ההליך לאחר שהעורר עצור מזה כשלושה חודשים. על הצדדים להביא דבר זה לידיעת בית המשפט המחוזי, כדי שבכל מקרה יסתיים התיק בהקדם. כאמור, יוזמן תסקיר שירות המבחן (שאני מקדים לו תודה) ויונח בתוך חודש בפני בית המשפט המחוזי, אשר יחליט לפי שיקולו; ועד אז יישאר העורר במעצר; אך דבר זה אינו צריך להוות גורם כל עיקר מבחינת בית המשפט והצדדים בקידום מזורז של ההליך העיקרי, בודאי נוכח הספק הרב באשר לחלופה.

י"א.

הערר מתקבל איפוא, בנתון לאמור בעניין הזמנת תסקיר.