בש"פ 6660/08 טארק סקא נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת י' אמסטרדם) בב"ש 91458/08 מיום 22.7.2008 במסגרתה נדחתה בקשתו של העורר לשחררו ממעצר.

האישומים וההליכים בעניינו של העורר

1.

ביום 11.6.2007 הוגש נגד העורר ונגד אחיו (יליד שנת 1990) כתב אישום המייחס לעורר עבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), וכן עבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, נשיאת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

2.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 30.5.2007 בשעות אחר הצהרים, הגיעו העורר ואחיו, מ', ברכב השייך לעורר, למסעדת "בא לי טוסט" ביפו (להלן: המסעדה ), במטרה לפגוע בפתחי עאשור (להלן: המתלונן ), שעבד באותה מסעדה, לרבות בביצוע שליחויות באמצעות קטנוע. ברקע הדברים, תגרה שאירעה מוקדם יותר באותו יום בין מ' לבין המתלונן בסמוך למסעדה, תגרה שכללה גם חילופי דברים קולניים וקללות.

העורר יצא מהרכב כשהוא אוחז בידו אקדח (מדובר באקדח שנגנב בשנת 2002 מאדם בשם גלעד פרלמן), כשהוא טעון ודרוך. העורר התקרב לכיוון המסעדה, והסתער על המתלונן כשהוא יורה לעברו מספר פעמים מטווח קרוב, במטרה לגרום למות המתלונן. המתלונן ניסה להדוף את העורר, אולם העורר לא הרפה והמשיך בירי. בשלב מסוים הצליח המתלונן להימלט מן המסעדה ולברוח מהמקום. העורר הפסיק את הירי רק כשהבחין בשוטרים שהגיעו למקום במסגרת סיור שגרתי וראו את הירי. משהבחין העורר בשוטרים, אשר הזדהו בפניו וצעקו לעברו, נכנס מיד לרכב והחל בבריחה פראית מן המקום. בשלב זה נכנס מ' לרכב אף הוא, והתיישב במושב ליד הנהג.

השוטרים החלו לדלוק אחר העורר ואחיו, אולם כשניסו השוטרים להיצמד לרכב על מנת למנוע את בריחת הנאשמים, ניגח הרכב של העורר את הניידת בחוזקה על מנת להסיטה מדרכו, המשיך במנוסתו תוך נסיעה פרועה ומהירה שיש בה כדי לסכן את בטיחות נוסעי כלי הרכב בנתיב תחבורה ואת בטיחותם של הולכי רגל. בין היתר, עלה העורר עם הרכב על מדרכות ועקף בפראות רכבים שהפריעו למנוסתו. תוך כדי המנוסה, השליך מ' את האקדח דרך חלון הרכב כשהוא עטוף בפיסת בד. בסופו של דבר נעצר הרכב בו נהג העורר כתוצאה מכך שפגע בעוצמה ברכב שחנה במקום. בשלב זה עצרו השוטרים את העורר ואת אחיו.

3.

עם הגשת כתב האישום נגד העורר ונגד מ', ביקשה המשיבה לעצרם עד תום ההליכים. ביום 24.6.2007, נוכח הסכמת ב"כ העורר, הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ג' נויטל) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. יצויין, כי ביום 6.12.2007 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של מ' למעצר בית מלא בבית הוריו בפיקוח של איזוק אלקטרוני.

4.

משהתארך משפטם של העורר ומ' מעבר לתשעה חודשים, הוארך מעצרו של העורר פעמיים על ידי בית משפט זה. במסגרת ההחלטה בדבר הארכת המעצר השנייה, שניתנה על ידי כבוד השופט א' רובינשטיין ביום 16.6.2008 (בש"פ 4685/08) נקבע כדלקמן:

"... נכון לעת הזאת קבועות ישיבות הוכחות רק לסוף תקופת ההארכה הנוכחית, שהיא הארכה שניה, ממש בימיה האחרונים. ברי איפוא כי תידרש הארכה נוספת. המשיב מצוי במעצר למעלה משנה. קשה לדידי להלום, בתיק שאינו גדול בהיקפו, כי לא נמצא מותב שידון בו במשך תקופה ממושכת, וזאת גם אם הדיונים נדחו בחלקם לבקשת המשיבה. סבורני בנסיבות אלה כי יש לעת הזאת מקום להיעתר להארכת המעצר, אך עם זאת להזמין תסקיר מעצר כדי שתהא תמונה שלמה לפני בית המשפט המחוזי... ואיני קובע כל מסמרות באשר להכרעתו של בית המשפט המחוזי, אך אף אם

יחליט לאחר קבלת התסקיר לשקול שחרור בתנאים, עליהם להיות כמובן ברמה פיקוחית הדוקה וברמה כספית גבוהה ובאיזוק אלקטרוני כדי להגן על הציבור..."

[ההדגשות במקור - י.ד.]

5.

ביום 13.7.2008 הונח תסקיר מעצר בפני בית המשפט המחוזי, במסגרתו צויין כי חלופת מעצר בעיר מגוריו של העורר אינה הולמת בנסיבות המקרה. ביום 22.7.2008 הונח תסקיר משלים בפני בית המשפט המחוזי, במסגרתו הומלץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר מרוחקת בכפר קאסם. חרף זאת, הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' אמסטרדם) ביום 22.7.2008 על המשך מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. כבוד השופטת אמסטרדם ציינה, בין היתר:

"קצינת המבחן הגיעה למסקנה שמדובר במשפחה תומכת, וכן התרשמה מרצינותן של אשתו וחמותו ועל כן ציינה כי אם יוחלט על איזוק אלקטרוני 'יש בו לצמצם את הסיכון במצבו של העורר'.

לא בכדי, לא קבע שירות המבחן שמתפוגגת מסוכנות העורר, שכן חומרת העבירות המיוחסות לו הינה רבה, ואם אכן משפטו של העורר לא היה נקבע לחודש ספטמבר - הייתי מורה על נטילת סיכון מסויים בשחרורו של העורר.

ברם, מסתבר כי שמיעת הראיות בתיק זה קבועה לתאריכים 2, 3, 8 ו-10.9.08...

בנסיבות אלו, אינני סבורה שיש מקום ליטול את הסיכון גם אם הוא עשוי להצטמצם בפיקוחן של אשתו וחמותו, ואני דוחה את הערר."

טענות העורר

6.

לטענת העורר, שגה בית המשפט קמא בכך שקבע כי הסיבה היחידה בגינה ימשיך העורר לשהות במעצר הינה העובדה ששמיעת הראיות בתיק קבועה לחודש ספטמבר 2008. לטענת העורר, החלטתו של בית המשפט קמא ניתנה בניגוד להחלטה מחייבת של בית משפט זה, אשר קבע כי בשל התמשכות ההליכים בעניינו של העורר והעובדה כי הוא שוהה במעצר למעלה משנה, יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, תוך שהוא היה מודע לכך שמועדי ההוכחות נקבעו לחודש ספטמבר.

עוד מוסיף העורר וטוען, כי לאחר שניתנה החלטתו של כבוד השופט רובינשטיין, לא זו בלבד שמועדי ההוכחות לא הוקדמו, אלא אף צומצמו השעות בהן יישמע משפטו של העורר, כאשר נקבע כי בשני מועדי ההוכחות הראשונים הקבועים, יישמע התיק רק עד השעה 13:00. העורר מציין כי מזה שנה וחודשיים לא החל משפטו, וזאת לאור העומס המוטל על בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. לטענת העורר, בנסיבות בהן התסקיר בעניינו היה חיובי, היה על בית המשפט קמא להורות על שחרורו לחלופת מעצר.

7.

בדיון שבפניי, טענה עו"ד ר' פרידמן, ב"כ העורר, כי הסכסוך שבין מ' לבין המתלונן כבר אינו קיים היום, ולמעלה מכך, ציינה, כי מ' שוחרר זה מכבר לחלופת מעצר; תחילה שוחרר לחלופה בעיר לוד, מרחק מסוים ממקום מגוריו של המתלונן, אולם זה זמן מה הוא משוחרר, ללא תנאים מגבילים (למעט מעצר בית בשעות הלילה) בעיר מגוריו, יפו.

8.

עו"ד ג' פרידמן טען בדיון שבפניי, כי יש לזכור כי מאז האירוע נשוא כתב האישום חלפה "תקופת צינון" ארוכה, שבמהלכה דעך הסכסוך בין מ' לבין המתלונן, ולכן כיום כבר אין מסוכנות מצד העורר. עוד טען עו"ד פרידמן, כי במסגרת התיק העיקרי הבינה המאשימה - כך לטענתו - כי יש מקום לסגת מן האישום בעבירת הניסיון לרצח (אם כי לשאלתי מדוע לא תוקן כתב האישום, לא ניתנה תשובה מספקת).

טענות המשיבה

9.

ב"כ המשיבה, עו"ד א' וסטרמן, הכחיש כל כוונה של המאשימה לסגת מן האישום בניסיון רצח, וטען כי כתב האישום הנוכחי משקף את עמדת המאשימה.

10.

עו"ד וסטרמן הדגיש עוד, כי כבר בהחלטה בעניין הארכת המעצר הראשונה (בש"פ 1951/08, מיום 11.3.2008), היה כבוד השופט א' גרוניס מודע לכך שמועדי ההוכחות נקבעו לחודש ספטמבר 2008, כלומר למועד בו צפויה להסתיים תקופת הארכת המעצר השנייה , ובכל זאת בחר להאריך את מעצרו של העורר מבלי לבחון חלופת מעצר. גם כבוד השופט א' רובינשטיין נעתר לבקשת המשיבה במסגרת הארכת המעצר השנייה (בש"פ 4685/08, מיום 16.6.2008), והאריך את מעצרו של העורר במלוא התקופה המבוקשת - 90 ימים, אף שהיה ברור כי תידרש הארכה נוספת.

11.

ב"כ המשיבה טען, כי המסוכנות של העורר הינה ברורה ומובהקת, שכן מדובר באירוע ירי בנשק חם לעבר אדם, בלב אזור מגורים, לאור יום, ולאחר מכן הימלטות פרועה מהמקום. גם במסגרת תסקירי שירות המבחן, לא נקבע כי מסוכנותו של העורר פחתה, על אף שלטענת העורר הסכסוך עם המתלונן אינו קיים עוד. בנוסף, לחובת העורר הרשעה קודמת מלפני כארבע שנים, בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והחזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית. בנסיבות כאלה, כך נטען, אין מקום לשחרר לחלופת מעצר.

12.

אשר לאחיו של העורר, טען עו"ד וסטרמן כי קיימות הבחנות רלוונטיות בין השניים: ראשית, מ' הינו קטין; שנית, חלקו בעבירות הינו קטן יותר, ובניגוד לעורר, לא מיוחסת לו עבירה של ניסיון רצח.

13.

עוד ציין עו"ד וסטרמן, כי בתחילת משפטו של העורר, נדחה המשפט במשך כחצי שנה לבקשת ההגנה, לאור רצונה לנהל משא ומתן עם המדינה. כעת קבועים ארבעה מועדים לשמיעת ההוכחות לתחילת חודש ספטמבר 2008, במהלכם צפויה להסתיים, לכל הפחות, פרשת התביעה.

14.

בשולי הדברים, העיר עו"ד וסטרמן, כי ספק אם אשתו של העורר וחמותו מהוות מפקחות ראויות במסגרת חלופת מעצר עבור העורר.

דיון והכרעה

15.

כבר בפתח הדברים אומר, כי לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. בהתחשב בטיב העבירות המיוחסות לעורר, ביניהן ניסיון רצח, תידרשנה נסיבות קיצוניות על מנת להצדיק את שחרורו לחלופת מעצר. זאת, בייחוד, כאשר בתסקיר שירות המבחן מיום 29.6.2008 צויין במפורש, כי לא ניתן "לשלול סיכון בהתנהגותו של [העורר] וכלפיו אם ישוחרר". התרשמות זו של שירות המבחן צויינה על רקע התייחסותו של העורר (אשר אישר כי היה סכסוך בין מ' לבין המתלונן) וכן לאור התייחסותו של המתלונן (אשר שלל סכסוך כלשהו בינו לבין מ', מכך הסיק שירות המבחן כי למתלונן גישה בעייתית הקשורה כנראה בנורמות עברייניות, לפיהן אין מערבים משטרה). בתסקיר המשלים מטעם שירות המבחן, מיום 21.7.2008, נמנע שירות המבחן מלקבוע כי מסוכנותו של העורר פחתה, אם כי צויין שחלופת המעצר המוצעת יש בה כדי "לצמצם סיכון במצבו של [העורר]".

16.

באשר לטענתם של באי כוח העורר, לפיה המדינה "חזרה בה" מהאישום בניסיון לרצח, אין לטענה זו בסיס, שהרי כתב האישום הנוכחי נוקב בעבירה זו במפורש, ועו"ד פרידמן לא הכחיש כי אין בנמצא כל כתב אישום מתוקן. כמו כן, לא ניתן לקבל את טענת העורר כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי לא קיים עוד סכסוך בין העורר או אחיו לבין המתלונן, וזאת נוכח הדברים שצויינו לעיל. בנוסף, כמובן שאין ללמוד גזירה שווה מעניינו של מ', שהרי נסיבותיו של זה שונות לחלוטין מאלה של אחיו, הן בהיותו קטין בעת ביצוע העבירה, והן נוכח העבירות המיוחסות לו וחלקו המשני בפרשה.

17.

אכן, הנימוק העיקרי שבפי העורר הינו העובדה כי משפטו התארך זה זמן רב, מבלי שעניינו נדון כלל על ידי בית המשפט, וזאת בעיקר נוכח העומס הרב המוטל על בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ובנוסף, ככל הנראה, עקב ניסיונות הצדדים להגיע להסדר טיעון, ניסיונות שלא צלחו). אין חולק, כי ככל שמתארך משפטו של נאשם, גובר משקלה של זכותו של אותו נאשם לחירות, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר מדובר בעבירות חמורות ביותר, ישוחררו נאשמים לחלופות מעצר, וזאת ככל שנמצא שיש בחלופות אלה כדי לאיין את עילת המעצר בגינה נעצרו מלכתחילה. עמד על כך כבוד השופט א' רובינשטיין בהחלטתו בעניין הארכת מעצרו של העורר, ומטעם זה אף הורה לבית המשפט המחוזי לבחון אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי סבר כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר, על אף המלצתו של שירות המבחן לשחרר את העורר למעצר בית במקום מרוחק מיפו (אזור רחובות או כפר קאסם), בפיקוחן של אשתו וחמותו, תחת איזוק אלקטרוני. איני רואה מקום להתערב במסקנה זו של בית המשפט המחוזי. די אם נפנה לדבריו של כבוד השופט א' גרוניס בהחלטתו בעניין הארכת מעצרו הראשונה של העורר (בש"פ 1951/08):

"הסיבה שאיני רואה מנוס מלהיעתר לבקשה הינה: הסיכון שנשקף לציבור מן המשיב. בשל סכסוך כלשהו נטל המשיב אקדח ועשה בו שימוש כדי 'לחסל חשבונות'. כאשר נשקף סיכון ברמה כה גבוהה לשלום הציבור, יש להיעתר לבקשה, חרף הבעייתיות שציינתי באשר להתמשכותו של ההליך."

18.

אין לי אלא להצטרף לדברים אלו. נוכח העבירות המיוחסות לעורר והנסיבות בהן בוצעו, עולה כי מסוכנותו לציבור הינה גבוהה, ובנסיבות אלה, אין מקום לשחררו לחלופת מעצר. לכך מצטרפת העובדה כי מועד שמיעת ההוכחות בעניינו של העורר אינו רחוק עוד (אם כי ככל הנראה תידרש הארכה נוספת של מעצרו של העורר).

19.

נוכח האמור לעיל, הערר נדחה.