בש"פ 6665/09 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ברודי) מיום 22.6.09 במ"ת 2080-06-09, שהורה על מעצר העורר עד תום ההליכים, ועל החלטתו מיום 23.7.09, לאחר קבלת שני תסקירים של שירות המבחן, שלא לשחררו לחלופת מעצר.

רקע

ב.

כנגד העורר ושני אחרים הוגש ביום 3.6.09 כתב אישום, המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים והובלת נשק. הרקע לכתב האישום הוא מחלוקת כספית שנתגלעה בין העורר ושותפו לעסקי יהלומים (להלן המתלונן ) בשנת 2006, וטענת המתלונן כי העורר חייב לו כספים. בכתב האישום נטען, כי במהלך שנת 2006 נהג העורר לאיים על המתלונן שיבטל את דרישותיו הכספיות. לאחר שהמתלונן הגיש תביעה למוסד הבוררות של הבורסה בגין החוב, איים העורר על המתלונן ודרש ממנו לבטל את ההליך. כתום פסיקת ביניים של הבורר, בגדרה חויב העורר לשלם סכום כסף מסוים, גברו הדרישות והאיומים, כנטען. באמצע שנת 2008 נזרקו חזיזים לעבר ביתו של המתלונן על ידי גורם בלתי ידוע. נטען, כי במאי 2009 שלח העורר את הנאשמים האחרים בתיק לביתו של המתלונן, שם הציגו עצמם כשליחיה של "דמות מוכרת", ואיימו עליו כי אם יקבל את כספי הבוררות יהיה לו "עסק איתם". לאחר שביום 19.5.09 איים העורר טלפונית על המתלונן שוב, פנה המתלונן למשטרה. העורר הורה לנאשמים האחרים להשליך חזיז לעבר בית המתלונן, והשניים נתפסו ביום 24.5.09 בסמוך לבית המתלונן, והם מחזיקים בחזיז ובמצת.

ג.

עם הגשת כתב האישום, עתירה המדינה למעצר העורר עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 22.6.09 קבע בית המשפט, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר באישומים של קשירת קשר וסחיטה באיומים, הכוללות את הודעת המתלונן ועדים נוספים ממקום עבודתם, וכן שיחות מוקלטות ומחקר תקשורת. ביחס לעבירת ההובלה בנשק נקבע, כי "לא ניתן להסיק מחומר הראיות הלכאורי מסקנה יחידה שלפיה משיב 1 (העורר - א"ר) שלח את משיבים 3-2 לבית המתלונן עם הוראה ספציפית להשליך חזיז". בית המשפט התרשם כי מן העורר נשקפת מסוכנות גבוהה, כיון שהאיומים השתרעו על פני מספר שנים, ובמהלכן הופעלו מטעמו גם גורמים עבריינים. לכן, לשם הגנה על בטחונו של המתלונן, הורה בית המשפט על מעצר העורר, מבלי לבחון חלופת מעצר. לאחר ההחלטה, שב ושמע בית המשפט את טיעוני באת כוח העורר, ולבקשתה הורה על קבלת תסקיר, נוכח היעדר עבר פלילי מכביד והעובדה כי המסוכנות נשקפת בעיקר כלפי המתלונן.

ד.

בתסקיר מיום 13.7.09 נמסר, כי לא עלה בידי שירות המבחן לשוחח עם המתלונן, כי שני מפקחים שהוצעו אינם מתאימים, וכי שני המפקחים שאושרו – אחי העורר – אינם מציעים פיקוח מלא בכל שעות היממה. בהיעדר תמונה מלאה, נמנע שירות המבחן מהמלצה לשחרור העורר. בהחלטה מיום 14.7.09 (השופטת בוסתן), הורה בית המשפט על עריכת תסקיר משלים. בתסקיר המשלים מיום 21.7.09 עידכן שירות המבחן, כי המתלונן לא התייצב בפניו במועד שנקבע. עם זאת, נוכח האפשרות כי שני אחיו של העורר יפקחו עליו בכל שעות היממה, המליץ שירות המבחן על שחרורו לחלופת מעצר בפיקוחם. בהחלטה מיום 23.7.09, קבע בית המשפט (השופטת בוסתן), כי גם לאחר שקלולה של המלצת שירות המבחן, אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר. הודגש, כי בעבירת הסחיטה באיומים טבוע חשש מובנה לשיבוש מהלכי משפט, וכי יש צורך להעניק למתלונן את מלוא ההגנה האפשרית, במיוחד נוכח העובדה שהסכסוך הכספי בין הצדדים טרם הסתיים.

ה.

בערר נטען כנגד קיומן של ראיות לכאורה, וכי שגה בית המשפט בקבעו

שקיימות ראיות לכאורה לצורך הרשעה בעבירת הסחיטה באיומים; נטען שלכל היותר יש ראיות לכאורה בעבירת איומים בלבד, כיון שהעורר לא סחט את המתלונן בשום שלב. עוד נאמר, כי בית המשפט פירש באופן שגוי את השיחות המוקלטות שנוהלו בין העורר למתלונן ביום המעצר; כי לא ייחס משקל לדברי העורר בחקירתו, לפיהם גם הוא נתון תחת איומים של גורמים עברייניים (למעשה נטען, כי הנאשמים האחרים, בשליחות גורמים שלישיים, סחטו את שני הצדדים לסכסוך); וכי מן השיחות המוקלטות בין העורר לבין הנאשם הנוסף עולה, שהנאשם הנוסף אינו כפוף לעורר או עושה דברו. הוזכר, כי הנאשמים האחרים אמרו למתלונן, שהם פועלים בשליחותו של גורם עברייני אחר, וכי לעורר - שהגיש תביעה שכנגד במסגרת הבוררות - לא היה אינטרס בסיכול ההליך. לבסוף נטען, כי היעדר קיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירת הובלת הנשק, שהוא הגורם לחומרה היתרה בכתב האישום (ושאלמלא הן, כך נטען, הוא היה מוגש לבית משפט השלום), צריך להטות את הכף לטובת שחרור העורר לחלופת מעצר.

ו.

באשר למסוכנות נטען, כי העורר (יליד 1957) הוא אדם מן היישוב, נשוי ואב לארבעה, המנהל אורח חיים נורמטיבי; לערר אף צורפה אסופת מכתבי המלצה מגורמים שונים, המעידים כי המעשים המיוחסים לכאורה לעורר הם חריגים בהתחשב באורח חייו ובתרומתו לקהילה. הודגש, כי עברו הפלילי של העורר רחוק ודל - הרשעה אחת משנת 1996 בגין העלבת עובד ציבור, ועבירה על חוק התכנון והבנייה. נוכח כל זאת עותר העורר לקבל את המלצת שירות המבחן ולשחררו לחלופת מעצר בפיקוח אחיו. נטען, כי שני המפקחים שאושרו (אחי העורר) הם חברי בורסה מכובדים, שאף הצליחו לפשר בין העורר והמתלונן – אשר חתמו, כנטען, על הסכם פשרה (הסכם כזה לא הוצג בפניי). הוזכר, כי הנאשם השלישי (שנתפס וחזיז בידו) שוחרר למעצר בית, וכי שלושת החודשים בהם היה העורר במעצר השפיעו עליו ושברו את רוחו.

ז.

באת כוח המדינה ציינה, כי מחומר הראיות עולים איומים מפורשים וישירים שאיים העורר על המתלונן, ואין ניתן להתייחס להתנהגותו כגסות רוח בריונית גרידא. אשר לחלופת המעצר נטען, כי מדובר בעורר שהפעיל אחרים כדי לבצע את זממו ובמעשים שנפרסו על פני מספר שנים - וכי מסוכנות מסוג זה קשה לאיין במעצר בית. הוזכר, כי נאשם נוסף נעצר, וכי חלקו של הנאשם ששוחרר קטן משל האחרים והוגש בעניינו תסקיר חיובי. נטען, כי שירות המבחן לא שלל מסוכנות, שכן לא פגש את המתלונן, וכל שנקבע הוא כי המפקחים ראויים.

הכרעה

ח.

לאחר העיון מקובלת עלי במלואה, בכל הנוגע לקיומן של ראיות לכאורה, הכרעת בית המשפט קמא. למעשה אין חולק כי העורר איים על המתלונן, והדברים מתועדים גם בראיות אוביקטיביות (בין היתר הקלטות ועדים בלתי תלויים). איומים אלה, כך עולה מחומר הראיות, נועדו לכאורה "להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו" (כלשון סעיף 428 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977); קרי, להניע את המתלונן לעמוד על זכויותיו המשפטיות, לפני הליך ה"בוררות" אצל שלמה פסטג, לפני הבוררות במסגרת הבורסה ליהלומים ובמהלכה (ראו לדוגמה הודעת עופר נאור מיום 25.5.09), ולאחר מתן פסק הביניים. אדם מוחזק כאחראי ליוצא מפיו – והדברים היוצאים מפי העורר קשים, על פניהם.

ט.

אכן, חלק מהעדים התרשמו שמדובר בהתנהלות לשונית וולגרית ובריונית המאפיינת את העורר מאז ומעולם, ולא באיומים קונקרטיים (לדוגמה, הודעת שלמה פסטג מיום 25.6.09) - אך בכך עניין להליך העיקרי. אם אמירות כוחניות ומאיימות שפיזר העורר לאורך שנים פועלות לכאורה נגדו, אין לו להלין אלא על עצמו. אכן, עיקר החומרה נובע מהפעלת הנאשמים האחרים, ובעניין זה טוען העורר כי אלה פעלו על דעת עצמם, וניסו להרויח על חשבון שני הצדדים. ברם, מחקר התקשורת העלה שורה של שיחות נכנסות ויוצאות

מהעורר לנאשם 2 במועדים הרלבנטיים – ובשלב לכאורי זה יש בכך כדי לחזק את גירסת התביעה באשר למהות הקשר בין העורר לנאשמים האחרים. סוף דבר, אין מקום להתערב בקביעות בית המשפט לגבי קיומן של ראיות לכאורה. קמה איפוא עילת מעצר של מסוכנות, למצער.

י.

אכן, כפי שציין בית המשפט קמא (בהחלטתו מיום 23.7.09):

"בית משפט זה עמד כבר פעמים רבות על כך שבעבירה של סחיטה באיומים גלומה מעצם טבעה ואופיה מסוכנותו של הנאשם, ושבדרך כלל עבירות של סחיטה באיומים, ועבירות בהם הנאשם מפיל חיתתו על קרבנו, אינן מתאימות לחלופת מעצר" (בש"פ 7415/03 מדינת ישראל נ' אבו מוך , פ"ד נז(6) 77, 81 - השופטת, כתארה אז, ביניש; בש"פ 3355/04 חמודה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

על כך יש להוסיף את התרשמות שירות המבחן לגבי קיומם "של אימפולסיביות ותוקפנות", התרשמות העולה גם מקריאת הראיות שנגבו בתיק (ולאו דווקא ביחס לסכסוך עם המתלונן הקונקרטי). ובנוסף, את העובדה ששירות המבחן לא בא בהמלצה מפורשת לשחרור (אם כי השורה התחתונה של התסקיר הראשון היתה שלילית מן הטעם שלא נמצאו מפקחים לכל שעות היממה, וכיון שקצין המבחן לא פגש את המתלונן; ובתסקיר השני נקבע כי נמצאו מפקחים ראויים לכל שעות היממה, ונמסר כי המתלונן לא הגיע לפגישה שנקבעה עמו).

י"א.

אף על פי כן, נוכח עברו הלא מכביד של העורר, ומצוות המחוקק כי "בית המשפט לא יתן צו מעצר... אלא אם כן... לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה" (סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996), היה מקום לבדיקת חלופה. שני נימוקים עמדו, כאמור, בבסיס המלצתו של שירות המבחן (מיום 13.7.09), האחד היה כרוך בנכונות האחים לפיקוח, אך מהתסקיר מיום 21.7.09 עלה, כי שני האחים הסכימו עתה לקבל עליהם את הפיקוח 24 שעות ביממה. הנימוק השני היה כי לא צלחה פגישה עם המתלונן – שנקבעה אך הוא לא הגיע. מחד גיסא, שלומו של המתלונן הוא כמובן במרכז החששות. מאידך גיסא, קשה לפקוד את סירובו של המתלונן לפגישה עם שירות המבחן על העורר. מהי הדרך שיבור לו בית המשפט?

י"ב.

בדיון בפני טענה באת כוח העורר כי אחי העורר (המפקחים המוצעים), שלפחות אחד מהם נכח באולם ודיבר, גיבשו פשרה בין העורר למתלונן, וכי זו נחתמה. נוטה אני לחשוב כי אילו כך היה, היה מוצג הסכם הפשרה, וניתן היה לבדוק אם אכן החשש להמשך הפעילות העבריינית פחת. כאמור, שלום המתלונן לאחר ראיות לכאורה מעין אלה שבכאן, הוא בעדיפות ראשונה, אך אם יוברר כי אכן הושג הסכם כזה, עשוי הדבר לשמש נסיבה חדשה, בהקשר שלומו של המתלונן, לפניה לעיון חוזר לבית המשפט קמא לפי סעיף 52 לחוק המעצרים. במקרה כזה ישקול בית המשפט אם להזמין תסקיר משלים, בו יבוא השירות בדברים גם עם המתלונן, אך מובן כי ההמלצה וההחלטה אינם תלויים אך בו אלא בעובדות שיתבררו, שכן הנושא נבדק כמובן אובייקטיבית, ולא סובייקטיבית (ראו בש"פ 7317/06 מדינת ישראל נ' פלוני

(לא פורסם)) . ככל שיוחלט אז על חלופה, ואיני נוטע כל מסמרות, פשיטא כי עליה לכלול בנסיבות מעצר בית מלא בפיקוח ערבים ובאיזוק אלקטרוני, הפקדות וערבויות גבוהות העלולות להיות מחולטות בהפרה, וכן כמובן איסור על יצירת קשר עם המתלונן או עם עדי התביעה , עיכוב יציאה והפקדת דרכון, ותנאים נוספים לפי שיקולו של בית המשפט המחוזי. כללם של דברים, אם אכן בידי העורר להציג כי הסכסוך הכספי בינו למתלונן יושב, כפי שנטען בפי באת כוחו, תיתכן בכך נסיבה לפניה לעיון חוזר.

י"ג.

התוצאה איפוא כי איני נעתר לערר לעת הזאת, תוך הותרת האפשרות של בקשה לעיון חוזר בבית המשפט המחוזי, בנסיבות כפי שפורטו מעלה.